"איך איבדנו אותך למחלה הארורה, היה לך עוד כל כך הרבה לתרום"
הם איבדו את יקיריהם אחרי שנאבקו בסרטן הריאות ומאז לא מפסיקים להתגעגע אליהם. לרגל חודש המודעות לסרטן הריאה הם חוזרים אליהם וכותבים: שייקה לוי על הגאונות של שייקה אופיר, אוולין הגואל על האהבה לעמוס לביא, דורון עזרא על המורשת שהשאיר אביו גדעון עזרא, והגר שילוח על האמן המיוסר שהיה אביה יוסף שילוח
כולך זהב טהור
שייקה לוי מסביר למה לא יהיו יותר אנשים כמו שייקה אופיר
מה יש לומר שעדיין לא נאמר ולא אמרתי על שייקה אופיר. אופיר, שכשמו כן הוא, היה איש שכולו זהב טהור. אינו מסוגל לשנוא. לא אומר מילה רעה על איש. לשבת במחיצתו היה שיעור בתרבות. עיני נץ היו לו, קלט טיפוסים בניד עפעף. יחד עם כל גדולתו, האיש היה צנוע. ספוג תרבות מערבית. שפות ידע כאילו הוא צרפתי, אמריקאי או ערבי.
עשינו איתו שתי תוכניות. זה היה כיף אדיר. יותר שמענו ממנו סיפורי עולם מאשר עבדנו. הוא היה זה שהלביש אותנו בחליפות ועניבות. היה פדנט, גנדרן ומצוחצח. אפשר היה לראות את זה בקטעים בהופעותיו. בכל תנועה, בכל מבט. פנטומימאי ענק שבכל קטע היה עולם שלם. הוא היה גם איש עממי אבל גם מורם מעם. יהלום נדיר.
באותו יום בו נקבר ירד גשם, ואמרתי שהשמיים פשוט בכו. מותו היה מותה של תקופה. אבל כבד ירד על מדינה שלמה. איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, כתב נתן יונתן. וזהו זה בדיוק, אין יותר כאלה. אם היה נשאר איתנו, יכול היה להנחיל לצעירים מכישרונו. אפשר היה ללמוד מה זה דיוק, מה זו רצינות, מה זו דבקות במטרה
במקום לומר "עבדנו איתו", הייתי אומר בילינו איתו חודשים רבים. אהבנו את החזרות איתו, אולי יותר מאשר את ההופעות. אנשים קינאו בנו על שאנחנו יושבים עם שייקה אופיר. כל כך כואב שהוא איננו והיה לו עוד כל כך הרבה לתת.
שייקה אופיר בליבנו ותמיד יהיה.
אריה עם נשמה של ציפור
אוולין הגואל חוזרת ליום בו התאהבה בעמוס לביא
עמוס היה שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון מהמוכשרים בדורנו. איש ישר וטוב לב, חכם, מבריק בגישתו לאנשים, אופטימי ומלא תשוקה וחיות. אבי ילדתי אלה, ואחת האהבות הגדולות של חיי. חבר אמיתי. הוא נתפס על ידי החברים כאחד שאין שני לו. מוביל, כריזמטי, מרגש ומצחיק כאחד. חבר נפש. הכרתי אותו בפסטיבל עכו 96', כשסיימתי את לימודי המשחק. זאת הייתה אהבה ממבט ראשון, כמו חץ של קופידון לליבי.
מה שלא כולם יודעים על עמוס הוא שעם כל החזות המרהיבה שהייתה לו, מלבד הנוכחות הממגנטת והשובה, הייתה לו נשמה של ציפור. לב נדיב וחם. רגיש לסביבה ולחולשתו של האחר. אם עמוס היה נשאר איתנו, ודאי היה ממשיך לענג אותנו בכישרון ובנוכחות שלו. מנויי התיאטרון היו ממשיכים לקנות כרטיסים בגללו. כן, בגללו. ובטוח היה לוקח חלק בעוד הרבה פרויקטים שהיו ממלאים את יומנו וזמנו.
עמוס ודאי היה זוכה לראות את ארבעת ילדיו המדהימים גדלים ומתפתחים וגאה בהם. הוא היה ממשיך לזרוע טוב וחמלה כפי שעשה כל חייו. שם למעלה אומרים עליו בדיוק מה שכתוב כאן, אם לא יותר.
מצחיק אבל כואב
הגר שילוח מצטערת שאביה יוסף שילוח לא ראה אותה על הבמה
שאלו אותי אינספור פעמים איך זה להיות הבת של יוסף שילוח? איזה מן אדם הוא היה? האם הוא היה מצחיק כמו בסרטים? אבא היה אדם מיוחד במינו, עם חוש הומור נדיר אבל נשא בתוכו הרבה מאוד כאב. אדם רציני, מעמיק, דעתן, עם מודעות חברתית גבוהה ורגישות עמוקה לכל סבל אנושי. אמן מיוסר, אדם טוטאלי, ללא פשרות. תכונות שבאו לידי ביטוי בחייו האישיים ובכל תפקיד שמילא על הבמה והמסך. אם נדרש להיות רציני במחזה של חנוך לוין, להיות מצחיק בדמות הפרסי הנצחי, או להיות גרוטסקי בדמות של "פארוק" - תמיד עשה זאת עד הסוף.
בילדותי הבנתי שגם אני ירשתי את חיידק הבמה, אך כבר בגיל צעיר קיבלתי החלטה, רציונלית, חד־משמעית, שלא אהיה שחקנית מקצועית. ראיתי את הקשיים, העליות והמורדות שחווה אבי במקצוע המורכב הזה. "כוכב־על" שהיה מתקשה ללכת ברחוב מרוב גילויי הערצה כלפיו, אך זכה לקיתונות של ביקורת ולעג של המבקרים.
לא רציתי חיים כאלה. פניתי לקריירה בתחומי עשייה חברתית וסיוע לאוכלוסיות מיוחדות.
ואז אבא חלה. זה התחיל משיעול טורדני שנמשך זמן רב, עקב עישון כבד לאורך שנים רבות, והסתיים באבחנה — סרטן ריאות. עם פרוגנוזה של שישה שבועות עד שישה חודשים. הסבל נמשך שלוש שנים. עד שהוכרע.
כשלוש שנים לאחר מותו התפרץ מתוכי חיידק הבמה, ולראשונה בחיי עליתי על הבמה כיוצרת עצמאית. היום אני מופיעה ברחבי הארץ וגאה להיות ממשיכת דרכו, מביאה לבמה את ערכי האמנות והמקצוע שהיו כנר לרגליו, ומצטערת בכל ליבי שלא זכה לראות אותי עומדת על במה. בדקות שלפני כל עלייה לבמה, כל פעם מחדש, אני חושבת עליו, תוהה אילו היה עכשיו בחיים
מה היה אומר על ההופעה?
היית גיבור
דורון עזרא מתגעגע למפקד והאדם שהיה אביו גדעון עזרא
33 שנים היה השב"כ ביתו השני של אבא. בכל אותן שנים נעדר רבות מהבית, ומיטב זמן האיכות שלנו איתו היה בעיקר בסופי השבוע. אבא אהב מאוד את הארץ, הכיר בה כל דרך ופינה, ובשבתות נהג לקחת אותנו כילדים לתור אותה לאורכה ולרוחבה. בתקופתו כחבר כנסת וכשר, ולאחר שבגרנו, נפגשנו בתדירות גבוהה יותר, לעיתים במסגרת ביקור נכדים ולעיתים תוך משחק שולחן או קלפים, כשברקע כל צד מקניט בהומור את האחר על חוסר הבנתו את המשחק.
אבא היה מעשן כבד. עישן שתיים־שלוש קופסאות ליום. כולם הכירו אותו כאחד שיש לו תמיד סיגריה ביד. במהלך חייו נמנע מלהיבדק. התפיסה שלו הייתה שאם לא יודעים — הכל בסדר. ב־2010, באחת מנסיעותיו לחו"ל, לא חש בטוב. כשחזר ארצה והמצב לא השתפר הוא הלך להיבדק והממצאים חשפו את המציאות הקשה — לאבא יש סרטן ריאות מסוג Small cell.
אבא היה נחוש להילחם במחלה הארורה בתוך זמן קצוב. תיכנן את סדרת הטיפולים הכימותרפיים וההקרנות כך שיתכנסו לתוך התקופה שהכנסת נמצאת בפגרה. בתוך שגרת הטיפולים אבא, שתמיד נתפס בעינינו כאיש החזק, הפעלתן ומלא החיוניות, הפך לאדם חלש שגופו מתקשה לעמוד במעמסת הטיפולים והמחלה.
לצד מאבקו הפרטי פעל לנסות ולמנוע מאחרים לחזור על הטעות שלו. דילג בין בתי הספר והרצה כמי שמשלם את מחיר הסיגריות. ידע שהמראה של אדם המצוי בטיפולים אינו פשוט, ויש בו לתת משקל ומסר משמעותי יותר לשומעים הצעירים.
באמצעות הסיפורים שסופרו עליו במהלך השבעה התגלה אבא המפקד, היוזם, החבר, שהשתתף בפעולות אינספור. חלקם מנעו פיגועי טרור, חלקם זכו לפרסום, וחלקם יישארו מנת חלקם של מתי מעט.
אם אבא היה ממשיך לחיות, הוא ודאי היה ממשיך לפעול כשליח ציבור, ממשיך ללוות אותנו הילדים ואת נכדיו. שותף לרגעי האושר, להתלבטויות, לקשיים, להתחלות ולאתגרים שלנו. אנחנו מאוד מתגעגעים אליו.
המשפחה
הגברת המודעות למחלה תציל ממוות
סרטן ריאות הוא גורם המוות מספר אחד מבין המחלות הממאירות
כ־ 2,200 ישראלים מאובחנים מדי שנה כחולים בסרטן ריאות — גורם המוות מספר אחת מבין המחלות הממאירות, ועדיין מרבית הציבור יודע מעט מאוד עליה. "הגברת המודעות לסרטן ריאות עשויה לסייע בגילויו המוקדם ואף להציל חיים", אומרת ד"ר שני שילה, מייסדת ומנכ"לית העמותה הישראלית לסרטן ריאה לקראת הכנס השנתי של העמותה שיתקיים היום בהרצליה. לדבריה, "מחלת סרטן הריאות אינה מגלה תסמינים בשלביה המוקדמים אלא רק לאחר שהיא מגיעה לשלב הגרורתי, שהסיכויים להחלים ממנו נמוכים יותר. כיום פריצות הדרך בחקר הסרטן וטיפולים חדשניים מאפשרים את הארכת החיים של רבים מהחולים לצד איכות חיים טובה יותר מאשר בעבר". ניתן לקבל תמיכה, סיוע ומידע בקבוצת הפייסבוק המיועדת למטופלי סרטן ריאה ומשפחותיהם, "חברים לנשימה", באתר העמותה WWW.ILCF.ORG.IL ובעמוד הפייסבוק
