בריאן אדמס בהופעה: מבול של להיטים, כי זה מה שהישראלים אוהבים

רשמים מהופעתו של בריאן אדמס, הערב (ב') בהיכל "מנורה מבטחים" בתל אביב:

אדמס נולד בנובמבר 1959 - מה שאומר שבקיץ 69' הוא עוד לא היה אפילו בן עשר. הרבה קרה לו בקיץ הזה יחסית לילד שלא התחיל להתפתח מינית. בין אם אכן מדובר בשיר אודות התנוחה המפורסמת כפי שנרמז בעבר, ובין אם בזיכרונות שבדה מלבו אודות קיץ מדומיין ולא לחלוטין מסונכרן כרונולוגית עם מסלול חייו - זהו ללא ספק אחד השירים שהתקבלו באהבה על ידי הקהל הישראלי חובב הקלאסיקות ויותר מכך - הניינטיז.

אגב הקהל הישראלי, כותב שורות אלה חזה במוזיקאי הקנדי בהופעה ממש לפני שלושה שבועות במילאנו. עובדה זו מוזכרת כאן כנקודת השוואה בין אותו מופע בדיוק כשהוא מבוצע בלוקיישנים שונים. החדשות הרעות - ההופעה באיטליה, אף שמבחינת אנרגיות ויכולות פרפורמנס של המוזיקאים שעל הבמה הייתה כמעט זהה לזו שהתקיימה הלילה, הייתה טובה יותר. זו לאו דווקא אשמתו של אדמס, שניסה בכל כוחו להעיר את האנשים שמולו ולגרום להם לזוז. בשלב מסוים הוא שאל את יושבי השורות הראשונות אם הם שומעים אותו, כי "הוא שם לב שהם מדברים הרבה".

את התחת כבר הזזתם? בריאן אדמס על הבמה בישראל(צילום: מוטי קמחי)

ברגע אחר, לפני שיר הרוקבילי החמוד "You Belong to Me", הוא אפילו אמר זאת במפורש ובשפת הקודש, כשביקש מבאי ההיכל "תזיזו את התחת". מה לעשות שישראלים, במיוחד כאלה שבאים לראות את בריאן אדמס, מעדיפים את הלהיטים. ועל כן, גם שירים חדשים לא רעים בכלל כמו "Get Up" או "Do What Ya Got to Do", התקבלו בישיבה. הקהל, שהדבר המרכזי שהוא צריך לעשות הוא לעמוד - פשוט לא עשה זאת. "תן לנו את הלהיטים", הם רמזו במחיאות כפיים מנומסות ותגובה פושרת. החדשות הטובות הן שלאדמס יש בערך טריליון כאלה, ואלה מרכיבים חלק הארי של המופע.

 "Heaven" ,"I Do It For You" ,"Baby When You're Gone" ,"All for Love" ,"Cloud No.9" ,"Run to You, "18 'till I Die" והרשימה עוד ארוכה. ברצינות, מוזיקאי שיכול למלא שעתיים שלמות של הופעה בערב ש-80 אחוז ממנו מכיל להיטי ענק, הוא לא דבר רגיל. זה מעיד לא מעט על אדמס כפזמונאי ויוצר פופ. גוף היצירה שלו גדול, מרשים וכיפי, כמו רוב שירי הרוק-פופ שאיישו את המקומות הגבוהים במצעדי הפזמונים עד לפני שני עשורים בערך. וזה בעיקר יצר געגוע לעולם בו שיר פופ יכל גם לגרום לך לרקוד וגם להתרגש קצת. ואולי אני סתם זקן.

עוד ביקורות הופעות בערוץ המוזיקה של ynet:

טייק דאת בישראל: התבגרו יפה, וגם המוזיקה

הערב ההיסטורי שבו ניק קייב הפך לאלוהים

בוי ג'ורג' וקאלצ'ר קלאב: חגיגה של נוסטלגיה

אגב זקנה, רוב רובו המוחלט של הקהל היה בגילאי 35 ומעלה. במקומות אחרים, באיטליה נניח, אדמס משך אליו גם צעירים לא רק ברוחם. בישראל ניכר שהוא אהוב בעיקר על ידי בוגרי דור להיטי גיטרות, הוריהם וילדיהם הקטנים.

יודע להרים הופעה. אדמס בועט על הבמה(צילום: מוטי קמחי)

והנה הוא שוב, בעיצומו של להיט נוסף(צילום: מוטי קמחי)

הזמר עם הקול הצרוד, שנשמר ונשמע נהדר גם היום, טרם הפנים את 58 שנותיו. הוא נראה מצוין, שומר על אנרגיות גבוהות במיוחד ומפגין יכולות הופעה של מי שהרעיד כמה במות ואולמות בחייו. שימו לב שאת ההופעות הפחות מוצלחות של השנה החולפת (נניח כמו זו של ג'סטין ביבר) סיפק דור צעיר של מופיעים. אלה ששלחו קהלים גדולים הביתה בהיי מטורף (גאנז אנד רוזס, ניק קייב, רדיוהד וכעת גם בריאן אדמס) יכולים להיות ההורים שלהם.

הלהקה שמלווה את אדמס, ובראשם הגיטריסט המוביל קית' סקוט, הם מכונה משומנת ומתוקתקת של ביצועים מדויקים, תיאום מוחלט ואותן אנרגיות גבוהות שמאפיינות את הכוכב שהם מלווים. יש להם חלק גדול ומשמעותי בהפיכת המופע הזה לחגיגה קצבית של גיטרות ורעש בריא. וסחתיין על לוק צוות השושבינים בחליפות התואמות. ושוב - זו משימה לא קלה, כשחלק גדול מהקהל באולם בא אך ורק עבור השירים המוכרים.

 מה ההבדל בין מתופפים קנדים לאמריקניים? ובכן, הקנדים ישליכו גם הם את מקלות התיפוף אל עבר הקהל. הם פשוט היחידים שיתנצלו מיד בפני אלו שחטפו אותם בראש.  

גם חן הוא דבר חשוב כשאומן עומד מול קהל, וידידנו אדמס ניחן בו בכמויות. הוא אמנם לא סמל לרוקנ'רול בצורתו החשופה, הנעה, הגסה והוולגרית - אבל הוא בהחלט ממלא את הפונקציה שלו גם היום, כרוקר סכריני לקהל שמעדיף את הצד הכיפי והנעים יותר של הז'אנר. זה בסדר, לא כולם צריכים להיות ג'וליאן קזבלנקס או איגי פופ. עבור כמה אלפים טובים שבאו לראות אותו אתמול, מדובר היה בערב שירה בציבור מוצלח ששלח אותם הביתה מחויכים ומרוצים. וזה מה שמשנה בסוף.

מבול ההופעות של השנתיים האחרונות הוא הוכחה לתהליך הנורמליזציה של ישראל כיעד לא תמוה בטורים של האומנים המוכרים ביותר בעולם. זה לא משנה אם הם צעירים או מבוגרים, יש מאלה וגם מאלה. בריאן אדמס הוא כבר מזמן לא מכונת הלהיטים שהיה, אבל הכמות הבלתי נתפסת שכתב בקריירה שלו משאירה אותו רלוונטי גם היום, עבור מי שרוצה ערב של כיף, נוסטלגיה ורוק נקי ומהוקצע. הוא הגיע אלינו כשהוא בכושר שיא באמצע סיבוב הופעות מושקע, והרקיד אנשים במשך 120 דקות כמעט. קוראים לזה בידור ובריאן אדמס הוא אנטרטיינר מצוין. לא כל ערב הוא חוויה של פעם בחיים, לא כל הופעה היא התגלות אלוהית. לפעמים רוקנ'רול הוא רק רוקנ'רול - כיפי, מקפיץ וחמים מזיכרונות עבר.