שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    אפשר לעשות יותר כדי שסטודנטים כמוני יוכלו להצליח
    חברי הסגל האקדמי לא תמיד מודעים ומכירים את ההתאמות שנדרש לבצע עבור סטודנטים עם מוגבלות. אז מה צריך לעשות כדי לשפר את המצב?

    איזה סטודנט לא זוכר את ההתרגשות שהציפה אותו כאשר קיבל הודעה מהמוסד האקדמי "התקבלת לשורותינו!". כל התכנונים והחששות לקראת הפרק החדש מוכרים לכולנו. לסטודנטים עם מוגבלות, בנוסף לכך, נוסף שיעור שלא כתוב בסילבוס, שיעור 'סנגור עצמי לצורך קבלת התאמות נגישות באקדמיה'.

     

    אני הילה, בת 25, סטודנטית לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית, עובדת בנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, רכזת אזור בפרויקט סמ"ן (סטודנטים מובילים נגישות), בת, אחות, נכדה, חברה, וגם כבדת שמיעה. זה אומר שלא אשוחח אתכם בטלפון ולא תמיד אבין כל מילה שנאמרת במהלך שיחה, אך הודעות כתובות ודיבור ברור מול הפנים מאפשרים לגשר על פערים אלו.

     

    הילה מאיר
    הילה מאיר

     

    מאז ומתמיד הייתי עצמאית בהגשמת השאיפות שלי. התאמות במבחני הבגרות סייעו לי לצלוח אותם, הסביבה הלימודית, המשפחתית והחברית הייתה מכילה, רקדתי בסטודיו למחול, התנדבתי בצבא ועבדתי בעבודות שונות. כשהתקבלתי ללימודים, חשבתי שיש לי את סל הכלים להסתדר ושבטח אמצא את הדרך לעשות כך גם באוניברסיטה!

     

    הלימודים החלו, כולם עמוק בחומר, ואני מבינה שאני במקום אחר, מנסה להבין איך אני אמורה לצלוח את התואר. לראשונה בחיי הרגשתי תחושה של חוסר אונים. המרצים בכיתה דיברו בשטף, התקשיתי להבין אותם ולעקוב אחר מהלך השיעור. כאשר התקיימו דיונים בכיתה התקשיתי לקחת חלק פעיל, שלא לדבר על סרטונים שהוקרנו ללא כתוביות. כמו כל סטודנט, גם אני נדרשתי להגיע לפטור באנגלית, אך עבור כבדי שמיעה ללמוד שפה זרה זה כמעט בלתי אפשרי.

     

    חוסר מודעות

    הבנתי שנדרשת יוזמה מצדי לשנות את המצב, העברתי לרוב את השיעורים עם תמלול צמוד (כאשר מישהו כותב במחשב את שנאמר ואני קוראת מתוך הטקסט), ויצרתי קשר עם כל מרצה ומרצה, בכדי להסביר אילו התאמות אני צריכה כדי להצליח.

     

    הבנתי שלסטודנטים עם מוגבלות ישנם קשיים שונים באקדמיה, בגלל שהיא לא תמיד נגישה והחלטתי להצטרף לפרויקט סמ"ן - סטודנטים מנהיגים נגישות ושילוב, כדי להשפיע על החוויה הסטודנטיאלית של סטודנטים עם מוגבלות.

     

    במסגרת תפקידי, נחשפתי לחוסר המודעות של הסגל המנהלי והאקדמי לנושא. חברי הסגל לא תמיד מודעים ומכירים את ההתאמות שנדרש לבצע עבור סטודנטים עם מוגבלות. למעשה, סטודנטים רבים עם מוגבלות נאלצים לשוב ולחזור על קורסי לימוד שאינם נגישים, לפרוס את התואר על פני מספר שנים ובמקרים קיצוניים אף לנשור ממנו.

     

    בסמ"ן אנו פוגשים גם סטודנטים עם מוגבלויות "שקופות" כמו אוטיזם, פיברומלאגיה או מגבלות נפשיות שמקשות יותר על המתמודדים איתם. לעתים אותם סטודנטים מספרים לי שהם מוצאים את עצמם "משכנעים" את חברי הסגל שאכן הם דוברי אמת, כלומר, לא תמיד מאמינים להם לגבי המוגבלות שאיתה הם מתמודדים.

     

    במידת מה, אני רואה שיש נכונות למערכת ללמוד את הנושא, כך למשל בשיתוף עם יחידת הנגישות של האוניברסיטה העברית הוצאנו מדריך נגישות למרצים כדי להעלות את המודעות שלהם לנושא ולצייד אותם בהדרכה.

     

    ועדיין, לחברי הסגל יש המון אמצעים פשוטים שיכולים לסייע לסטודנטים עם מוגבלות, כמו למשל לשלוח מצגות לפני השיעור, להמיר ציון השתתפות בכיתה בשליחת סיכום לפני השיעור לפי הצורך, לדאוג להקרין סרטונים נגישים והכי חשוב לשאול את הסטודנט עצמו איך ניתן לסייע לו כך שיצליח כמו כל סטודנט אחר.

     

    האחריות לשינוי פני המציאות מוטלת עלינו, סטודנטים עם וללא מוגבלות, אך גם על המערכת. מדי שנה מתווספים יותר סטודנטים עם מוגבלות ועדיין, אחוז הסטודנטים עם המוגבלות באקדמיה נמוך מאוד. המציאות הזו דורשת נגישות יצירתית שמתחילה בשינוי תפיסתי.

     

    במסגרת העלאת המודעות לנגישות, רץ בימים אלה קמפיין מטעם סמ"ן; "עם וללא" המדגיש את חשיבות החיבור והשוויון בין אנשים עם וללא מוגבלות. אני מזמינה אתכם, אנשים עם וללא, לקחת חלק ולהצטרף אלינו.

     

    הכותבת היא הילה מאיר, סטודנטית למשפטים באוניברסיטה העברית, כבדת שמיעה. סמ"ן הינו מיזם משותף להתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית, ומסד נכויות בג'וינט ישראל. הפרויקט מפעיל 17 גרעינים פעילות ברחבי הארץ, בו סטודנטים עם וללא מוגבלויות פועלים יחדיו למען קידום זכויות והעלאת מודעות בקרב הסטודנטים והסגל האקדמי והמנהלי.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים