לפתוח תיק בבקשה

הריבית הנמוכה מעודדת את המשקיעים לחפש אחר תשואה גבוהה יותר באפיקי השקעה שנושאים בחובם סיכון, בין היתר באמצעות העברת הכספים למנהל תיקים מקצועי שישקיע את הכסף עבורם. אם בעבר אופציית ניהול התיקים הייתה שמורה לעשירים בלבד, הרי שבשנים האחרונות ירד הסף לפתיחת תיק השקעות מנוהל, והיום האופציה זמינה גם למי שמחזיק ב־50 אלף שקל. אז איך בוחרים את מנהל ההשקעות הטוב ביותר עבורכם ואיך עוקבים אחרי הביצועים של התיק המנוהל? יובל לרר, סמנכ"ל לקוחות פרימיום מקבוצת קלי, מסביר:

"הפרמטר העיקרי שאנו בוחנים הוא התשואה – כלומר, הרווח על ההשקעה", אומר לרר. "יש לבדוק את התשואה לאחר שהפחתנו ממנה את דמי הניהול שגבו מאיתנו. לרובנו חשוב, בסופו של דבר, מה נשאר לנו בכיס".

את התשואה לאחר דמי ניהול מציע לרר לבחון במספר מימדים. ראשית הוא ממליץ לבדוק את התשואה בטווחי זמן שונים. "נבדוק את התשואה בשנה האחרונה וגם בשנים קודמות, כל שנה בנפרד ולא רק באופן מצטבר. תשואות מנהל ההשקעות בעבר לא מבטיחות דבר בנוגע לעתיד, אולם ניתן להתרשם בדרך זו מעקביות הביצועים של מנהל ההשקעות", מסביר לרר.

לאחר מכן ממליץ לרר להשוות את התשואה לריבית חסרת סיכון. "כולנו רוצים להרוויח בלי להסתכן בהפסד. ישנם מכשירי השקעה שמניבים ריבית מובטחת ללא סיכון, כגון פיקדון בבנק, אולם בשנים האחרונות, השקעות חסרות סיכון מניבות תשואות אפסיות, בגלל הריבית הנמוכה בארץ ובעולם", מסביר לרר. "לכן, רבים מעדיפים להשקיע בנכסים מסוכנים יותר, כגון שילוב של מניות או אג"ח בדירוגי אשראי נמוכים. כאשר בוחנים את התשואה שהניבו השקעות אלה, חשוב להשוות אותה לתשואה שהיינו מקבלים בריבית חסרת סיכון. הסיכון שלקחנו צריך להצדיק את עצמו בתוספת התשואה שקיבלנו".

בשלב הבא מציע לרר להשוות את התשואה שהשיג התיק שלנו לזו של המתחרים או למדד ייחוס אחר. לדבריו, התשואות של רוב מוצרי החיסכון מתפרסמות באופן גלוי (באתרים כמו גמל־נט של משרד האוצר, למשל). "ניתן להשוות את ביצועי החיסכון שלנו לאלה שהשיגו מנהלי השקעות אחרים באותו סוג מוצר ובאותה מדיניות השקעה. במוצרים שבהם התשואות לא מתפרסמות (כגון תיק מנוהל), ניתן להתייעץ עם מומחים אשר חשופים למספר מנהלי השקעות ואינם בבעלות של חברות ביטוח או בתי השקעות, כך הבחינה ללא ניגוד עניינים", אומר לרר.

הפרמטר המרכזי השני שנבחן הוא הסיכון. "לעיתים אנחנו שומעים מחברים או קולגות על רווחים עצומים שרשמו בהשקעות שלהם. אולם האם התשואה הגבוהה שלהם הושגה באותה רמת סיכון? מקובל לאפיין את רמת הסיכון הבסיסית בהשקעה לפי שיעור החשיפה למניות, לדוגמה עד 20% מניות, עד 30% מניות וכו'. לכן, כאשר מבצעים השוואה, יש להשוות בין השקעות באותה רמת חשיפה למניות", אומר לרר.

מלבד שיעור החשיפה למניות, ישנם מדדי סיכון נוספים המבטאים את התנודתיות של התיק – כגון סטיית התקן (השאיפה שתהיה הנמוכה ביותר באותה קבוצת ייחוס) ו"מדד שארפ", המשקף את יעילות ההשקעה, כלומר - היחס שבין התשואה העודפת אל מול התנודתיות. "השאיפה שלנו היא שה"שארפ" יהיה גבוה באותה קבוצת ייחוס", מסכם לרר.