יומן מסע: לחרוש את ארה"ב בקרוואן עם המשפחה
לאחר שסיים את מחנה הקיץ נדחס סער יעקובוביץ לקרוואן עם הוריו ושתי אחיותיו. למרות שהיה אחראי על פינוי הצואה הוא טוען שנהנה. אולי בגלל הנופים של הפארקים והכבישים הפתוחים, וכן, כנראה שגם האחווה המשפחתית תרמה לאווירה. משוחרר באמריקה - פרק 2
מחנה הקיץ בטקסס הסתיים. בגלל המעבר המהיר מסוף השירות הצבאי למחנה, מעבר שכלל כמובן שינוי אווירה מוחלט והתרחש ללא הכנות מקדימות, לא ידעתי מתי אחזור ארצה. עוד לפני השחרור והטיסה למחנה, עלתה האפשרות בקרב המשפחה לחבור ביחד לטיול קרוואן בפארקים הלאומיים שבמערב ארצות הברית. חלום של אמא שתמיד אמרה שחייבים להגשים אותו, אבל מי בכלל חשב שזה ייצא לפועל?
עוד בזמן ששהיתי במחנה הקיץ, כל אחד מחברי המשפחה קיבל כמה תחומי אחריות על הטיול המשותף. ביחד ותוך כדי עיסוקים רבים אחרים, קראנו, התקשרנו, החלטנו, שילמנו, הזמנו ותכננו את כל מה שהיה אפשר. ועם זה יצאנו לדרך. בתחילת חודש אוגוסט, אחרי חודשיים שלא פגשתי את המשפחה, טיסות ארוכות מקצוות שונים של העולם ושביתות בחברות התעופה, התאחדנו במדינת וויומינג (Wyoming), כשאנו לא יודעים מה עומד לפנינו.
את הערב ראשון בילינו בבית מלון (איזה כיף להתפנק עם ההורים), כשאנו שוכבים על מיטה גדולה אחת ומחליפים חוויות, תשושים מהטיסות הארוכות. שכרנו רכב ומוקדם בבוקר יצאנו לפארק הלאומי הראשון, רשמית התחלנו בטיול! ולא סתם, אלא עם אחד הדובדבנים שבקצפת – פארק ילוסטון (Yellowstone), הפארק הלאומי הראשון בארה"ב ומתברר שגם הראשון בעולם. מאופיין בעיקר בגייזרים (מעיינות מים חמים שמתפרצים מעת לעת) הרבים הקיימים בו, סוג הקרקע המשתנה ומגוון חיות.
הגענו לאריזונה, ביקרנו בגרנד קניון, שם ראינו בעיקר נופים יפים וחיות. בשלב מסוים באמצע הנסיעה באחד משבילי הפארק הלך לידנו ביזון - חיה ענקית, מלאת פרווה בצבע חום-שחור. באגם פאוול שכרנו סירת מנוע מהירה עם אבוב שקשור אליה, והעברנו יום שלם בשייט אקסטרים באגם, כשכל פעם שניים מאיתנו מנסים להישאר על האבוב מבלי ליפול למים.
איך מסתדרים?
טיול קרוואן משפחתי הוא לא דבר פשוט. ההורים ישנו בחדר זוגי, האחיות ביחד בתא לשינה מעל הנהג ואני ישן במטבח, על שולחן האוכל שהתקפל לאחר ארוחת הערב והפך למיטה. טיול מסוג כזה הוא המבחן הטוב ביותר לקשר המשפחתי. אין מרחב אישי, מתקלחים באותה המקלחת, הקצבת המים מוגבלת, וזה עוד לפני שהגענו לחלק הכי רע - פינוי הצואה, תחום אחריות שנפל עליי, מי אמר שילד הסנדוויץ' לא נדפק?
מצד שני, כולנו ביחד כל הזמן, צוחקים, רבים, ישנים אחד על השני כי אין המון מקום, מבשלים ביחד לזניה בתנור שבמטבחון, חופשיים לעצור להפסקת צהריים בכל רגע שנבחר ומול איזה נוף שנרצה, מכירים ומגלים ביחד מקומות חדשים. כל זה, עם האנשים שאני הכי אוהב על פני כדור הארץ - המשפחה שלי. אין זכות גדולה מזו.
אני מודה, קצת חששתי מהטיול בקרוואן וציפיתי שנריב יותר. אבל במבט לאחור, כשכל אחד במשפחה תורם ועושה משהו למען כולם, אז כולם נרתמים לעזור אחד לשני. "כולם בשביל אחד, אחד בשביל כולם", כנראה שיש משהו במשפט הזה.
במהלך הטיול עם המשפחה, התחלתי להבין שאני נהנה לטייל. קיבלתי שיחת טלפון מחברת התעופה כי ביקשתי לדחות את מועד החזרה שלי הביתה שנקבע לסוחף הטיול המשפחתי. בהחלטה של רגע, מבלי לחשוב יותר מדי, ביקשתי שיידחו את הטיסה למועד הכי רחוק שאפשר.
"ניתן לדחות את כרטיס החזרה לישראל עד למועד של שנה מטיסת ההלוך", אמרה הנציגה בטלפון. שנה? נשמע המון, מפחיד, ואם אתחרט באמצע? טוב, אימא אמרה בעצמה שמכל מקום בעולם אפשר לחזור לישראל, ואחרי שטסים כמה טיסות, הכל נראה כל כך פשוט, העולם נהיה קטן יותר. "כן, לשנה. אחזור לישראל בעוד שנה", אמרתי לנציגת חברת התעופה. וכך נגמר לו הטיול בקרוואן.
סער יעקובוביץ, יועץ ומדריך טיולים לדרום, מרכז, צפון אמריקה ואנטרקטיקה. למידע נוסף כנסו לעמוד הפייסבוק .
לפנייה לכתב/ת 
