לאחר שחרשו יחד את ארה"ב בקרוואן, אביו ואחותו של סער נאלצו לשוב לשגרה בישראל, והוא המשיך עם אמו ואחותו הגדולה אל בירת הגלישה העולמית שהתברר שמציעה הרבה יותר מגלים מושלמים. משוחרר באמריקה – פרק 3
אחרי טיול של חודש בקרוואן עם המשפחה
שבמהלכו ראינו נופים, חיות, התקרבנו, רבנו ובעיקר נהנינו - אבא היה צריך לחזור הביתה (בכל זאת, מישהו צריך לפרנס את המשפחה) ואחותי הקטנה הייתה צריכה לחזור לבית הספר. נשארתי עם אימא שלי ואחותי בשדה התעופה בלוס אנג'לס, תוהים מה לעשות. שתיהן היו פנויות לטייל עוד כמה שבועות, אבל איפה?
מה בעצם אנחנו רוצים לראות - עוד נופים? אולי לעשות טרקים? הארכתי בשנה את כרטיס החזרה לארץ וכבר תכננתי לאחר היעד הבא להדרים לכיוון מרכז ודרום אמריקה. אז אולי כדאי לבחור יעד קרוב - קוסטה ריקה? שמענו שיש שם המון חיות. מקסיקו? רצות לנו תמונות של חופים עם חול לבן ומים בצבע תכלת משגע. גווטמאלה? אימא כבר הייתה. פרו? היינו שם כבר ביחד לפני כמה שנים כשאחותי הגדולה טיילה.
עולה על הגל בהוואי(צילום: סער יעקובוביץ)
אחרי שעות שבהם חיפשנו בטלפונים שלנו יעדים נחשקים, היינו חייבים הפסקה קצרה, הרמנו את הראש מהמסכים הקטנים ופתאום ראינו שאנחנו יושבים בדיוק מול חברת התעופה "Hawaiian Airlines". לאחר שתיקה של מספר שניות, בלי לדבר, שלושתינו הסתכלנו זה לזה בעיניים ובסוג של הסכמה בשתיקה שמנו את פעמינו לכיוון הצ'ק אין לבדוק כמה עולה כרטיס.
עוד בתקופת הצבא הייתי משוטט באפליקציות של טיולים, קורא כתבות ומסמן יעדים שאני רוצה להגיע אליהם בחיים: "עשרת החופים הכי יפים בעולם", "מקומות שחייבים לראות לפני המוות", "50 נקודות התצפית המרהיבות ביותר" וכו'. תמיד רציתי להגיע להוואי, סוג של חלום שתמיד כולם אומרים: "יום אחד אגיע לשם", אבל בפועל - לא שמעתי על אף אחד כזה. ביעדים שלי הופיעו כמה מקומות מעניינים במדינה האקזוטית הזו.
אחרי שהתברר שהכרטיס לא כל כך יקר, ואחרי בירור לאיזה מהאיים בהוואי כדאי להגיע (הוואי מורכבת מ-137 איים שונים!), קנינו כרטיסים בצ'ק אין (תמיד חלמתי לעשות את זה) להונולולו, בירת הוואי שבה נולד נשיאה הקודם של ארצות הברית ברק אובמה.
הכרטיסים בידינו(צילום: סער יעקובוביץ)
מחייכים ומפנטזים את עצמנו עם פרח בשיער וקוקטייל בטעם טרופי בפה קיבלנו את כרטיסי הטיסה, כשעל כל אחד מהם מודפס איור הוואי אחר - נערה רוקדת ריקוד מסורתי, פרח הסחלב וגלים גבוהים כמובן. הוואי כל כך מגוונת, בארבעה שבועות טיילנו בארבעה איים: אואהו, הוואי (ביג איילנד), מאווי וקאואיי.
הגענו להונולולו בירת איי הוואי הנמצאת באי אואהו. טיפסנו לתצפית על הר שמשקיף על כל רצועת החוף - נוף מדהים של מי ים בצבע טורכיז, עם שילוב ההרים הירוקים, הרגשנו כאילו שאנחנו רק פיסה קטנה בתוך כל הטבע העצום הזה. טוב, לא סתם צילמו כאן את הסדרה Lost (אבודים), וכמובן שהגעתי לחוף שבו התרסק המטוס בסדרה.
(צילום: סער יעקובוביץ)
אבוד היכן שצולמה אבודים(צילום: סער יעקובוביץ)
ברחוב ובכניסה לבית המלון חילקו שרשראות פרחים. לאחר מכן, גילינו שלא מדובר בסתם פרחים, אלא בשרשראות סחלבים. מכרו אותן אפילו בתוך מכונות, כמו שקונים פחית שתייה. אפילו ההמבורגר ההוויאיני, הידוע בתוספת האננס שלו, הוגש עם סחלב מעליו בתוך הצלחת.
מכונות למכירת פרחים(צילום: סער יעקובוביץ)
כדי לעבור מאי לאי עלינו על טיסה פנימית - חוויה בפני עצמה שכללה שדה תעופה לא מקורה, מטוס קטנטן המספיק ל-9 נוסעים ושני אנשי צוות שהטיסו את המטוס מאחורי וילון קטן. ממריאים, טסים במשך שעה בלילה מעל הים, המטוס לא מפסיק לרקוד באוויר, נוחתים, הטייס פותח את הווילון, מסתכל עלינו ואומר: "ברוכים הבאים למאווי!".
עולים על טיסת פנים בהוואי(צילום: סער יעקובוביץ)
האי מאווי מיוחד ביופיו ובו נמצאת "הדרך ל-Hana, דרך מפותלת ומלאה בגשרים, 88 קילומטרים אורכה, העוברת בין יערות גשם, עצים שגזעיהם בצבעי הקשת ויערות במבוקים. האדמה העשירה במינלריים בעקבות התפרצויות געשויות הובילה לכך שלאורך הדרך צומחים פירות טעימים בהם אננסים מתוקים. צבע החול בחופים משתנה מאדום לירוק ולשחור. טיפסנו על הר הגעש הרדום הגבוה ביותר בעולם - האליאקאלה (Haleakala) והבטנו על העננים מלמעלה.
גזע בצבעי הקשת(צילום: סער יעקובוביץ)
קופץ מעל העננים(צילום: סער יעקובוביץ)
חוף אדום(צילום: סער יעקובוביץ)
חבר חדש בחוף השחור(צילום: סער יעקובוביץ)
באי הוואי, או בשמו האחר ביג איילנד, הלכנו מספר קילומטרים על נהרות לבה שהתקשתה כדי לראות את הר הגעש Kilauea, הידוע כהר הגעש הפעיל ביותר בעולם שמתפרץ במשך שעות ארוכות היישר אל תוך האוקיינוס. מדובר במחזה מדהים שראיתי לפני כן בערוץ נשיונל גיאוגרפיק, וכל כך רציתי לראות גם במציאות. אני אוהב להציב לעצמי יעדים ולהגיע אליהם. מרגיש כמו הגשמת חלום. צללנו עם מנטה ריי, חיית ים ענקית הדומה לחתול ים, בלילה באמצע הים בחושך. חוויה מטריפה.
הלבה נשפכת אל הים(צילום: סער יעקובוביץ)
כשהגענו לקוואי ירד גשם ללא הפסקה, הלחות הייתה גבוהה והיה חם. אבל זה לא השפיע ולו בקצת על כל היופי המדהים. באי שוכן רכס הרים המכונה "הרי הדמעות" כי כולו מלא במפלים שזורמים כל הזמן, והתמונה המצטיירת בעיניים היא שההרים בוכים. לא מפליא שבחרו לצלם כאן את הסרט "פארק היורה". פריט טריווייה: בגלל הנוף היפה חל איסור על בניית בניינים הגבוהים מעץ קוקוס (ארבע קומות).
מזכרת מהאננס(צילום: סער יעקובוביץ)
כן, נהניתי בהוואי(צילום: סער יעקובוביץ)
עושים כושר מול הנוף המדהים של הוואי(צילום: סער יעקובוביץ)
עם אימא רונית ואחותי שי - מכאן כבר אמשיך לבד(צילום: סער יעקובוביץ)
לקחנו שיעור גלישה כי אי אפשר להיות בהוואי בלי ללמוד לגלוש. לוח השנה הצביע על תחילת חודש אוקטובר, ארבעה חודשים בדיוק לאחר שטסתי מישראל. חתמנו את הטיול בבית מלון בערב ראש השנה, שם צפינו בשקיעה מדהימה, מהיפות שראיתי בחיי, בצבעים עזים – של כחול, סגול, כתום וצהוב.
רגע לפני שאימא שלי ואחותי טסו בחזרה לישראל, אמא חיבקה אותי חזק כשהיא מזילה דמעה ואומרת לי שוב: "תזכור שהמטרה שלך היא לחזור הביתה בשלום. תפעיל את הראש, אני אוהבת אותך הכי בעולם!". וזהו, נשארתי לבד. הפעם - באמת לבד. מכאן, אני מתחיל את המסע שלי, עם עצמי, אצטרך לדאוג לעצמי ולשמור על עצמי כי הבטחתי לאימא. קצת מלחיץ, אבל אני בטוח שאני הולך לקראת אחת החוויות הגדולות שאעבור בחיי. קדימה, צריך להתארגן לטיסה הבאה!
סער יעקובוביץ, יועץ ומדריך טיולים לדרום, מרכז, צפון אמריקה ואנטרקטיקה. למידע נוסף כנסו לעמוד הפייסבוק
.
לפנייה לכתב/ת 
