שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    המזכרת של ליה בת ה-8 שנפטרה מסרטן
    בחודשים האחרונים לחייה של ליה איסקוב, היא דיברה כל יום דרך הסקייפ בבית החולים עם המורה שלה ליוגה והמציאה סיפורים מוזיקליים לילדים, במטרה לעזור להם לישון יותר טוב. אמה והמורה החליטו להגשים את חלומה ולהוציא את הסיפורים האלו לאור

    בגיל ארבע חלתה ליה איסקוב בסרטן הדם. היא נלחמה במשך ארבע שנים ולבסוף נפטרה בגיל שמונה, באוגוסט 2016. "ליה הייתה פרח חיים, ילדה מוזיקלית שאהבה לרקוד ולשיר, היו לה המון חברים והיא הייתה אהובה מאוד", משתפת אמה, עליזה קרן (ששינתה את שמה מאינה איסקוב). "היא תמיד דאגה לאחרים וחלמה להתנדב בשירות לאומי, לעזור לילדים המאושפזים במחלקה ולפנק אותם בהמון מתנות".

     

    מתי גיליתם על המחלה?

    "בגיל ארבע היה לה חום. חשבנו שזה וירוס אז הלכנו לרופא משפחה. הוא שם לב שיש לה כתמים שחורים ושלח אותנו דחוף לבדיקות דם. יומיים אחרי כבר היינו באונקולוגיה ילדים ואובחן לה סרטן בדם. היא עברה סדרת טיפולים ארוכה במיוחד והיו תקופות מאוד קשות. התחלנו עם טיפולי כימותרפיה, אחרי שנה הייתה רגרסיה והמחלה חזרה ואז היא עברה טיפולי כימותרפיה קשים יותר והשתלת מח עצם שנתרמה על ידי אחיה הגדול.

     

    "אחרי ארבעה חודשים שוב המחלה חזרה, הצלחנו לגייס כספים, כל היישוב שלנו במבשרת ציון התגייס, כולם תרמו באהבה כי רצו שליה תחלים, בשבילי זה היה נס. בזכות התרומות נסענו לחצי שנה לסיאטל, לעבור טיפול חדשני - טיפולים ביולוגים וכימותרפים קשים מאוד, אבל אחריהם היו שבעה חודשים טובים, היא אפילו הלכה לבית ספר לחודשיים, אבל אז שוב המחלה חזרה ועוד טיפול חדשני בארץ שתמך, אבל רק באופן זמני".

     

    "ליה תמיד דאגה לאחרים" (צילום: Atara Whitman) (צילום: Atara Whitman)
    "ליה תמיד דאגה לאחרים"(צילום: Atara Whitman)

    איך ליה הגיבה לטיפולים?

    "היא הייתה קטנה ובהתחלה היה לה מאוד קשה. היא פחדה מהאחיות, מהרופאים ומהטיפולים, לא נתנה לי לצאת לרגע ורצתה אותי כל הזמן. עזבתי את העבודה ואת הכול כדי להיות איתה. עם הזמן הגישה שלה השתנתה, היא התרגלה, אהבו אותה מאוד במחלקה, היו לה המון חברים והייתה לנו רופאה מדהימה".

     

    "הרגשתי שלפעמים היא יותר בוגרת ממני, בזכותה גם אני נפתחתי. הייתי סגורה מאוד וליה רצתה שיהיו סביבה אנשים, מאחר ואסור היה לה לצאת, כל הזמן אירחנו אנשים. הגיעו מתנדבים שאהבו אותה מכל הלב וזה שימח אותה".

     

    כשליה חלתה, בין שאר הטיפולים והבדיקות, היא החלה ללמוד יוגה אצל אירה שיראל, חברתה הטובה של האם. "אירה לימדה אותה משחקים וסיפורים של ילדים בתחום היוגה וליה אהבה את זה מאוד. אחרי שחזרנו מהטיפולים בסיאטל דאגנו לייצר פגישות קבועות כדי לעזור לליה", מספרת קרן.

     

    ליה בשיעור יוגה

    ליה בשיעור יוגה

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    איך זה תרם לה?

    "זה התחיל כמשחק, סיפורי ילדים, סך הכול ילדה שמתעניינת במשהו כיפי. עם הזמן ליה למדה, התעמקה, התחילה ליצור משלה ולקחה את כל מה שלמדה לעולמות שלה. בחודשים האחרונים, כשידענו שאין הרבה מה לעשות, היו לה כאבים קשים והיא הייתה מאושפזת בבית חולים. אירה דיברה איתה בשיחות סקייפ כל יום. הן המציאו סיפור חדש, ליה השתמשה במונחים שלמדה וסיפרה סיפורים דרך העולם שלה. אירה שאלה שאלות וליה המציאה סיפור מהפנטזיה שלה, במונחים שמסתבר כבר היו קיימים ביוגה, ואירה לוותה אותה במנגינה.

     

    "אחרי השיחה, אירה הקליטה בסטודיו שלה, עם הכלים והצלילים את הסיפור שהמציאו יחד ושלחה לי הקלטה בווטסאפ, כל יום פרק חדש, סיפור חדש של ליה. היינו מקשיבות וזה עזר לשתינו לישון בלילה, זה הרגיע אותנו מאוד. גם אני לא הייתי במצב טוב, והרגשתי איך זה עוזר לי, מכניס אותי לאיזון ורוגע. אני מתחרטת שלא הקלטתי את תהליך היצירה בינהן".

    "היוגה הרגיעה את שתינו ועזרה לנו להירדם בלילות" (צילום: Atara Whitman) (צילום: Atara Whitman)
    "היוגה הרגיעה את שתינו ועזרה לנו להירדם בלילות"(צילום: Atara Whitman)
     

    איך מתמודדים עם האובדן?

    "הילדים שלי תמכו בי מאוד, ליה למדה אותי הכול, לימדה אותי שחייבים לחיות בכל מצב, לחיות את הרגע, כי אולי מחר לא יהיה. לאבד ילד זה מכה קשה ורצינית. עברתי את זה בזכות העולם הרוחני, למדתי המון דברים ואני ממשיכה בחיים, כי ככה ליה רצתה, היא לא רצתה שאבכה. אני בסדר כי הבטחתי לה. בחצי שנה האחרונה שניתי את השם שלי לעליזה, כדי להיות עליזה ושמחה כמו ליה, הבטחתי לה שאהיה כמוה.

     

    כשליה נפטרה, אמה החליטה להגשים את החלום של בתה ולהפוך את הסיפורים לספר מוקלט. "ליה דאגה תמיד לחברים שלה במחלקה. היא רצתה להתנדב, להיות כמו הבנות בשירות לאומי, אנשים מיוחדים עם לב גדול, היא חלמה להיות גדולה, להבריא ולהביא לילדים מתנות. הסיפורים האלו, שליה ואירה הקליטו יחד, הם המתנות לילדים שליה חלמה להביא".

     

    לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    אירה שיראל, המורה ליוגה, משתפת: "עד הרגע האחרון שלה, ליה נשארה בשמחת חיים הפנימית. היא הקרינה אור לכל הסובבים, לכל הילדים בבית החולים. הייתה כל הזמן בעשייה ובשמחה. היוגה אמנם לא ריפאה אותה, אבל היא עסקה במשהו שהרחיב לה את הלב ואת עולמה, נתן לה איזון ושמחת חיים, התחלנו יוגה ודימיון מודרך כשנתיים לפני שהלכה לעולמה.

     

    "היא הייתה מגיעה בשבתות, להירגע, לחשוב על דברים חיוביים, לישון טוב,.היוגה והדימיון מודרך הגיעו כתמיכה בנפש ולא במקום טיפול. היא אמרה לי שאם אלמד ילדים אחרים ליצור, להמציא סיפורים יוגה מהאלמנטים והסמלים של היוגה גם הם יוכלו לחבר סיפורים ויקרינו אור. היא הייתה צמאה לידע, אמרה שזה עושה לה טוב, שזה עוזר לה ושהיא רוצה ללמוד עוד".

     

    איך נולדו הסיפורים?

    "בחודשים האחרונים לחייה נפגשנו דרך הסקייפ כדי לא לעצור את רצף הפגישות. ליה ספרה לי סיפור במשך שעה שלמה ואני ניגנתי בסטודיו במקביל. באותו ערב שלחתי לה תמצית של חמש דקות, של הסיפור שלה עם הנגינה שלי. היא סיפרה על אנטילופה מטיילת בעולם הדימיון, כל יום סיפור חדש שעסק בחברות ופחדים. המשכנו ככה 43 ימים רצוף עד שנפטרה. היופי בסיפורים שהם לא תלויים אחד בשני, אבל כן מחוברים, ורצוי להתחיל מההתחלה. ליה המציאה הכול, אני רק הייתי הצינור".

     

    הסיפורים תורגמו לשלוש שפות: רוסית, עברית ואנגלית וכדי להגשים את חלומה, אמה וחברתה פתחו בפרויקט הדסטארט לגיוס כספים במטרה להוציא ספר ודיסק. "ליה בקשה שאני אתרגם לכל השפות כדי שכל הילדים ישנו טוב בלילה עם המדיטציה שלה", מספרת שיראל. "היא הייתה מלמדת ילדים בבית חולים, סיפרה להם סיפורים וניגנה, אלו היו ההצלחות הקטנות שלה וזה עשה טוב לכל מי שהיה סביבה".

     

    שיראל משתפת כי הייתה אופטימית שליה תחיה, והאמינה עד הסוף: "כשהתחלנו את התהליך, נסעתי לעשות מדיטציה במשך חמישה ימים כדי לנתק את עצמי מהסיטואציה ולהצליח להדריך אותה בצורה מקצועית. חודשיים אחרי שנפטרה נפל לי האסימון שהיא איננה, בכיתי המון. היה לנו קשר מיוחד גם כתלמידה וגם כחברה של הבנות שלי, היא הייתה כמו בת בשבילי. אולי זה היה הייעוד שלה, לספר את הסיפור", מסכמת שיראל. 

     

    לתמיכה בפרויקט מימון המונים לספר של ליה - לחצו כאן

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: Atara Whitman
    חלמה להבריא ולהתנדב בבית חולים
    צילום: Atara Whitman
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים