שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מסיבת סיום / הכוכבים הגדולים של השנה
    בלי מונדיאל, אולימפיאדה או יורו, גם השנה הזו סיפקה גיבורים ואנטי-גיבורים, סיפורים נפלאים וטרגדיות ספורטיביות. 17 דמויות שנזכור מ-2017

     

    הבלתי נשכחים (איור: ליאו אטלמן) (איור: ליאו אטלמן)
    הבלתי נשכחים(איור: ליאו אטלמן)
     

     

    אוסיין בולט. בעשר השניות האחרונות של קריירת היחידים שלו בולט מיצמץ. בשניות האחרונות של הקריירה בכלל, אלה במרוץ השליחים, הוא כבר קרס. החיוך הכי גדול ומפורסם של הספורט העולמי התעקם לעווית של כאב ואכזבה. האתלט הכי אהוב ונערץ בגלקסיה התרסק לתוך המסלול ודידה אל סוף הקריירה כשכל העולם תופס את הראש בהלם ששמור לאירועים קשים במיוחד. בולט כבר לא יפרוש בקלאסה המוכרת כשהוא חורך את המסלול, מניף יד מנצחת באזור ה-90 מטר, וב-95 כבר משגר קריצה למצלמות הפוטו-פיניש. זה היה כואב, מבאס, אבל הכי אנושי שיש.

     

    ג'סטין גטלין. בואו נודה - אם בולט היה פורש עם עוד מדליית זהב בריצת ה-100 מטר האחרונה שלו, זה היה סוף הוליוודי מהסוג הכי סכריני שיש. משהו שנע בין סרט דיסני מלטף לפרסומת נייקי מעוצבת עד כאב. במקום זה קיבלנו את הגיבור הרע, המסומם, האיש שכולם אוהבים לשנוא, מביס את הגיבור הטוב, גוזל ממנו את הכתר בנשף הגראנד פינאלה שבו היה אמור לשמש לא יותר מנקודת ייחוס זניחה, והופך לאלוף עולם. וכדי לסבך את העלילה עוד קצת, רגע אחרי גטלין מיהר אל המלך המודח וקד לעברו במחווה לא לגמרי ברורה. רציתם הוליווד, קיבלתם משחקי הכס, פרק 9, אבל כזה שאחריו נגמרת העונה.

     

    צפו בגמר ה-100 מטרים באליפות העולם    (באדיבות כאן11 תאגיד השידור הישראלי)

    צפו בגמר ה-100 מטרים באליפות העולם    (באדיבות כאן11 תאגיד השידור הישראלי)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    עומאר אל-סומה. "אל עקיד" (הקולונל), או "זלאטן הערבי", לא משנה באיזה מהכינויים שלו תבחרו להשתמש, אל-סומה היה הדמות הכי מרתקת במסע המופלא של נבחרת סוריה עד מרחק נגיעה מהמונדיאל. בזמן שהמדינה שלו נקרעת במלחמת אזרחים מדממת העלה החלוץ הענק (1.93 מ') את הנבחרת שלו עד לפלייאוף של אסיה עם שער דרמטי מול איראן. הוא כבש גם במשחק הראשון (1:1) וגם בגומלין (2:1) מול אוסטרליה, אבל זה לא הספיק. וכל זה אחרי שלא חשש להביע מחאה פומבית נוקבת נגד משטר אסד וסיפק ציטוט ששיקף את מורכבות מצבו: "12 מיליון סורים מתים עליי, אבל יש גם 12 מיליון שרוצים להרוג אותי".

    סרינה וויליאמס. בחודש ינואר לקחה סרינה באוסטרליה את הגראנד סלאם מספר 23, תוך כדי שהיא מנצחת בגמר את אחותה הגדולה ונוס וסובלת מבחילות קלות של תחילת היריון. בספטמבר היא כבר ילדה את בתה הבכורה, ועכשיו רק נשאר לחכות שהיורשת תחליף את המוצץ במחבט.

     

    אלי רייזמן. מהפכת metoo# הייתה אחד האירועים הבולטים של 2017 והגיעה גם לעולם הספורט. אלי רייזמן, המתעמלת האמריקאית שבאמתחתה שש מדליות אולימפיות (מתוכן שלוש מוזהבות), הייתה בכירת המתלוננות על רופא נבחרת ארה"ב לשעבר, ד"ר לארי נסאר, בגין הטרדות ופגיעות מיניות.

     

    גם היא הייתה חלק מהמהפכה. רייזמן (צילום: גטי אימג'ס) (צילום: גטי אימג'ס)
    גם היא הייתה חלק מהמהפכה. רייזמן(צילום: גטי אימג'ס)

     

    יוליה יפימובה. תזרקו את לילי קינג ויוליה יפימובה לבריכת המים הכי קפואים בעולם, ותוך עשר שניות תקבלו ג'קוזי רותח ומבעבע. היריבות בין האמריקאית בת ה-20 לרוסייה בת ה-25 הפכה לדבר הכי חם בשחייה העולמית. כבר באולימפיאדת ריו קינג התנפלה על יפימובה, שנתפסה קודם לכן בשימוש בחומרים אסורים (לידיעת שיר צדק: היא טענה שאינה שולטת באנגלית ולא הבינה מה כתוב על תוסף המזון) והפכה לילדה הרעה של הענף. השנה נפגשו השתיים באליפות העולם בבודפשט, וקרבות הראש-בראש בין הצ'ילבות נגמרו עם שתי מדליות זהב של קינג במקצים ל-50 ו-100 מטר חזה, בעוד יפימובה מסתפקת בכסף ובארד, אבל מביסה אותה עם זהב ב-200 בעוד יריבתה נשארת מחוץ לפודיום.

     

    ג'יג'י בופון. אפילו שדר הקווים לא יכול היה להישאר אדיש, שבר את הקונבנציה המקצוענית-מרוחקת והניח יד מנחמת על הכתף של בופון. ככה זה כשאתה רואה מולך את אחד השוערים הגדולים בכל הזמנים בוכה כמו ילד קטן רגע אחרי שנבחרת איטליה נשארה מחוץ למונדיאל לראשונה זה 60 שנה. הכתם ההיסטורי ידבק בחליפה של המאמן ונטורה, אבל התמונה שתיחקק בזיכרון תהיה הדמעות של ג'יג'י.

     

    לא כך הוא ציפה לסיים את הקריירה. בופון (צילום: getty images) (צילום: getty images)
    לא כך הוא ציפה לסיים את הקריירה. בופון(צילום: getty images)

     

    רוג'ר פדרר. יש משהו מעצבן בקלילות הנונשלנטית שבה רוג'ר פדרר משחק טניס. כשהוא ממשיך עם הגישה הבלתי מיוזעת גם בגיל 36, ועוד מרשה לעצמו לזכות בשני תארי גראנד סלאם (אוסטרליה, ווימבלדון) - זה כבר גובל בשערורייה.

     

    רפאל נדאל. אצל נדאל זה אותו דבר, רק להפך, ועם פחות שנים ופחות סחוס בברכיים. מזיע, נלחם וצועק "ואמוס" מאוד לא נונשלנטי בדרך לשני תארי גראנד סלאם משלו (רולאן גארוס, ארה"ב). 2017 כבר נגמרת, אבל היריבות המיתולוגית מהעשור הקודם עדיין כאן.

     

    אגדות אחד-אחד. פדרר ונדאל (צילום: EPA) (צילום: EPA)
    אגדות אחד-אחד. פדרר ונדאל(צילום: EPA)

     

    אמה קובורן. מכירים את קלישאת הכדורגל וגרמניה? אז יש את הגרסה האתלטית: ריצת 3,000 מטר מכשולים היא תחרות בה רצים שלושה קילומטרים, מדלגים מעל מכשולים מעיקים, הרגליים נרטבות משלולית שמישהו תקע בדיוק במקום הלא נכון, ובסוף הקנייתים מנצחים. ב-2017 ניפצה קובורן האמריקאית את הקלישאה והפכה לאלופת העולם כשהיא משאירה מאחור (מקום שלישי!) את הקנייתית היווין ג'פקמוי (האלופה המכהנת עד אותו רגע), בעוד חברתה לנבחרת קורטני פריריקס זוכה במדליית הכסף.

     

    ניימאר. בקיץ האחרון הפך ניימאר מכדורגלן מחונן שעושה קסמים עם מסי לסחורה הכי יקרה בשוק, תכשיט נוצץ ששייחים מקטאר רוצים לשים עליו את היד ומוכנים לשלם הרבה יותר מדי כסף, מניה בנסיקה מופרעת, ביטקוין עם סטופקס. בתום אינספור שמועות, ספינים ותפניות בעלילה, זה קרה - ניימאר עבר מברצלונה לפריז סן ז'רמן תמורת הסכום הבלתי נתפש של 222 מיליון יורו. רגע אחרי הוא כבר רב עם קבאני מי יבעט את הפנדל. רוצה לומר: לא משנה איזה תג מחיר יש לך על הגב, בסוף כדורגל זה המשחק הכי שכונתי בעולם.

     

    עשה קסמים גם בשוק ההעברות. ניימאר (צילום: AP) (צילום: AP)
    עשה קסמים גם בשוק ההעברות. ניימאר(צילום: AP)

     

    וולטר לופס קסטנייאנוס. נכון, לבנאדם יש שם שנשמע כאילו אלי יצפאן ג'יברש אותו הרגע תוך כדי מערכון מאולתר על נגן קסטנייטות ספרדי, אבל תנו כבוד: לשופט מגואטמלה יש חלק גדול בהיסטוריה שעשתה פנמה כשהעפילה לראשונה בתולדותיה למונדיאל. קסטנייאנוס אישר שער שוויון שכלל לא היה (הכדור לא עבר את הקו) בניצחון הדרמטי (1:2) על קוסטה ריקה ושלח אלפי פנמים לרקוד ברחובות. עכשיו רק שמישהו יארגן גם לנו "שער רפאים" ואנחנו עולים למונדי... עזבו, גם זה לא יעזור.

     

    קווין דוראנט. עם שק גדוש של ביקורות על המעבר מאוקלהומה לגולדן סטייט, אוהדים שרואים בו "בוגד" וחשבון טוויטר פיקטיבי שסיבך אותו בפרשייה מביכה, הצליח דוראנט לרחף מספיק גבוה כדי לעשות בדיוק את מה שהצדיק את כל הרעש: טבעת אליפות ותואר MVP בסדרת הגמר מול לברון וקליבלנד.

     

    ריחף מספיק גבוה. דוראנט (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    ריחף מספיק גבוה. דוראנט(צילום: AFP)

     

    ילנה אוסטפנקו. בעולם נטול סרינה וויליאמס ההריונית, ועם יותר מדי סימונה האלפיות מבוהלות, אוסטפנקו הייתה המרענן הכי מרגש של טניס הנשים. עם סגנון משחק משוגע שלא מאמין בכדורי החזרה סולידיים ועם אובססיה לווינרים מהירים, טסה הלטבית שהופיעה פתאום משומקום כל הדרך לגראנד סלאם ראשון בקריירה ברולאן גארוס. כמה משומקום? אוסטפנקו היא הבלתי מדורגת הראשונה שזוכה בתואר בפריז מאז 1933, וזה היה תואר מייג'ור ראשון של טניסאית מלטביה.

     

    קולין קפרניק. משק תלתליו של שחקן פוטבול שכורע ברך בזמן ההמנון בקליפורניה עשוי ליצור שינויים אטמוספריים קטנים, שבסופו של דבר יגרמו לסופת טורנדו בבית הלבן בוושינגטון. קוראים לזה "אפקט קפרניק". הקוורטרבק פתח במחאה האישית שלו נגד אלימות שוטרים מול שחורים ומיעוטים באוגוסט 2016, אבל את ההדים שלה שמעו והרגישו חזק ב-2017. גל המחאה שטף את אמריקה, ספורטאים ואמנים מתחומים שונים הצטרפו לאקט כריעת הברך, הנשיא טראמפ הגיב בקללה עסיסית נגד המוחים וקרא לחרם על ליגת הפוטבול, לברון ג'יימס ענה עם "בטלן שכמוך", וסטף קרי הודיע שלא מתחשק לו להגיע לביקור המסורתי של אלופת ה-NBA בבית הלבן. תורת הכאוס מזמן לא הייתה כל כך רלוונטית.

     

    המחאה שלו שטפה את אמריקה. קפרניק (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    המחאה שלו שטפה את אמריקה. קפרניק(צילום: רויטרס)

     

    פלויד מייוות'ר וקונור מגרגור. בנו יופי של הייפ, סיפרו לנו שזה "קרב המאה",
    הדגישו שמייוות'ר לא הפסיד מעולם בקרב אגרוף והודו שמגרגור מעולם לא ניצח בקרב אגרוף. נו, טוב, הוא בכלל לוחם MMA ומעולם לא השתתף בקרב אגרוף. רגע, אז מה פה בדיוק קרב המאה? ברור שמייוות'ר יפרק אותו. העיקר שהם לא שכחו לפרק את אוהל הקרקס שבתוכו הוסתרה המכונה להדפסת כסף.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים