שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    למען המדע: האנשים שהסכימו שיירו להם בראש
    שני מתנדבים שהסכימו שיירו להם בראש אחרי מותם סייעו להבין את הבעיות בפענוח נתזי הדם החוזרים מקורבנות רצח אלים

    אחד הקשיים בחקר מעשי רצח הוא פיתוח מודלים אמינים שיסבירו תבניות שקשורות לפגיעה בגוף האנושי - למשל נתזי הדם מפצעי ירי. מחקר חדש, שבו ירו בראשי אדם אמיתיים, מצביע על הקושי לפתח מודל כזה על סמך תחליפים שאינם זהים לחלוטין לגוף האדם.

     

    עוד כתבות באתר מכון דוידסון :

    השד הפחות נורא

    מיגרנה: הכאב שלא מרפה

    למה לג'ירפות יש צוואר ארוך?

    הכול על מדע באפליקציה של מכון דוידסון - להורדה באייפון ובאנדרואיד

     

    זיהוי פלילי הוא לא רק תחום התמחות במשטרה ובקרימינולוגיה, אלא גם תחום מחקר מדעי לכל דבר, בעל משמעות ישירה ורבת משקל בחקר פשעים. השאלות שמעניינות חוקרי זיהוי פלילי יכולות להיות מצמררות למדי - למשל ניתוח תבניות הפיזור של כתמי דם מפצעי ירייה, ובמיוחד פצעי ראש. על שהשאלה הזאת עשויה להישמע כמשהו שלקוח מסדרות טלוויזיה מדממות כמו "דקסטר", הבנת התבניות הללו יכולה לספק לחוקרים הבנה מכרעת על האמצעים והאירועים במעשי הרצח.  

     

    טריילר לסדרה "דקסטר"

    טריילר לסדרה "דקסטר"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    כשקליע פוגע באדם, הוא יוצר פצע כניסה ויוצא בפצע יציאה. בשפה המקצועית של הזיהוי הפלילי, תבנית פיזור הדם מפצע הכניסה, כלומר דם שניתז בכיוון ההפוך לכיוון הפגיעה של הקליע, נקרא Backspatter, או "נתזים חוזרים" בתרגום מילולי. כדי להבין איך לנתח את התבניות האלה, חוקרי הזיהוי הפלילי מחפשים מודלים שיאפשרו להם לדמות אותן באופן מבוקר. מודל כזה יאפשר למשל לאפיין את תבניות הנתזים של כלי נשק שונים, קליעים בקוטר שונה, זוויות ירי שונות וכו'.

     

    במשך השנים נעשו ניסיונות רבים ליצור מודלים לפיזור טיפות הדם, בין השאר שימוש בבעלי חיים, ספוגים גדושי דם ואפילו אגוזי קוקוס ממולאים בדם. כעת, לראשונה, מחקר שהתפרסם בכתב עת בולט בתחום הזיהוי הפלילי - The Journal Of Forensic Sciences - השתמש ב"דבר האמיתי": ראש אדם.

     

    תרומה למדע: ראש

    שני תורמים הסכימו לתרום את גופם לאחר מותם לצורך המחקר. כדי לדמות את הדם האנושי החדירו אליהם החוקרים באינפוזיה 200 מ"ל של דם פרה עם חומר נוגד קרישה, אולם הצליחו להשלים את ההליך רק אצל תורם אחד. לאחר מכן יצרו מנגנון ירי מבוקר: הראש הוצב מאחורי לוח, שלפניו הוצב אקדח בקוטר 0.45 מילימטר עם מנגנון ירייה אוטומטי. לצורך השוואה לראש השתמשו בספוג מלא בדם. הלוח שהוצב בין האקדח לראש קלט את נתזי הדם ותיעד את התבנית שיצרו.

     

     (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

     

    החוקרים ניתחו את תבנית הנתזים החוזרים המגיעים מראש האדם וראו הבדלים ניכרים בינם לבין הנתזים שחזרו מהספוג. התברר שדם שניתז מראש אדם מתפזר באופן לא אחיד, והטיפות מתפזרות בגדלים מגוונים, שרובם בגודל שבין 2-0.5 מילימטר. לעומת זאת, כמעט 90 אחוז מטיפות הדם שניתזו מהספוג היו הרבה יותר אחידות בגודלן.

     

    מטרת המחקר הייתה טכנית בעיקרה - לראות עד כמה אפשר לדמות נתזי דם מפגיעה בראש אדם. המסקנה הברורה היא שקשה מאוד לעשות את זה באמצעות תחליפים שאינם אנושיים, כך שכדי ליצור מודל תקף של פגיעות ירי יהיה צורך להשתמש בראשיאדם אמיתיים. עם זאת, ברור גם שהמחקר הנוכחי מוגבל ביותר, שכן אי אפשר לעשות חזרות רבות עם שני ראשים בלבד כדי לבסס את המסקנות. יידרשו מתנדבים רבים שיהיו מוכנים לתרום את גופתם למחקרים עתידיים של זיהוי פלילי.

     

    ד"ר יוחאי וולף, בתר דוקטורנט במכון ויצמן למדע וכותב באתר מכון דוידסון

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים