שתף קטע נבחר

תרגיעו עם המשילות

חסידי הגברת המשילות טוענים שידי הממשלה כבולות, בגלל מיעוט קטן וקולני שמסכל את פעולותיה. אבל זאת בדיוק הדמוקרטיה. אם היא מוגדרת רק כשלטון הרוב, איראן היא מעוז הדמוקרטיה העולמית ויחד עם טורקיה ורוסיה

 

 

בואו נדבר על זה: משילות. משילות היא המילה החדשה והמגניבה בלקסיקון הפוליטי הישראלי. משילות כמו זהירות, כמו דריכות, כמו נזילות. יש לנו שרת משפטים נמרצת, שהיא מאמינה גדולה במשילות. ביוזמתה ובעידודה, ועם רוח גבית מצד ראש הממשלה נתניהו ושר החינוך בנט, מנסה כנסת ישראל להעביר בחיפזון מבול של חוקים חדשים, וגשם של תיקונים לחוקים ישנים, שמטרתם אחת: להגדיל את המשילות, כלומר, את כוחו של השליט לשלוט.

 

אי אפשר ככה, אומרים לנו חסידי המשילות. ידיה של הממשלה כבולות, והיא לא יכולה להגשים את המדיניות שבשבילה היא נבחרה למשול. מיעוט קטן, קולני ומעצבן, משתק ומסכל את פעולות הממשלה שמייצגת את רצון העם. איזה מין דמוקרטיה היא זאת, שבה מיעוט קטן מצליח, בעזרת חוקים שעבר זמנם ובעזרת בית המשפט העליון, למנוע מהממשלה לבצע את מה שרוב הציבור רוצה שהיא תבצע? איפה כאן הדמוקרטיה?

 

הפגנה נגד השחיתות השלטונית  (צילום: AFP) (צילום: AFP)
הפגנה נגד השחיתות השלטונית (צילום: AFP)

אז אנשים טובים, יש לי חדשות בשבילכם: זאת בדיוק הדמוקרטיה. כך ולא אחרת. ומשילות, בעיניי, היא מילה מגעילה. אמרו לנו שדמוקרטיה היא שלטון הרוב? אז אמרו. לפי ההגדרה הזאת, הרפובליקה האיסלאמית של איראן היא מעוז הדמוקרטיה העולמית, ויחד איתה גם טורקיה של ארדואן ורוסיה של פוטין. ומה אני חושב על השלטון בשלוש המדינות האלה? אני חושב שהוא גועל נפש, טינופת מושחתת ורצחנית ולא דמוקרטיה.

 

דמוקרטיה היא לא שלטון הרוב. זה פשוט לא נכון. דמוקרטיה היא שולחן שעומד על שלוש רגליים, על שלושה יסודות שווי-ערך, ששלטון הרוב הוא רק אחד מהם. ושלושת היסודות האלה מתנגשים זה עם זה: שלטון הרוב, זכויות הפרט והמיעוט וחופש הדיבור. זה נראה כמו מתכון לחוסר יעילות, ואכן לעתים קרובות כך הדבר. אבל אם תפרקו את אחת משלוש הרגליים האלה, שולחן הדמוקרטיה יקרוס. את מקומו יתפוס איזה פוטין, או ארדואן, או חמינאי קטן.

 

**

מי שהבין זאת היטב היה וינסטון צ'רצ'יל, מגדולי המנהיגים בהיסטוריה. ב-11 בנובמבר 1947 הכריז צ'רצ'יל בפרלמנט הבריטי: "הדמוקרטיה היא שיטת הממשל הגרועה ביותר, חוץ מכל האחרות". הוא אמר זאת, ולא במקרה, כשהיה באופוזיציה, אבל הוא צדק. ודמוקרטיה היא לא מתכון לחוסר אונים. כאשר דמוקרטיות בריאות מוצאות את עצמן בסכנה קיומית הן יודעות להתאחד, ללכד כוחות, ולהילחם בחירוף נפש. זה מה שעשו בריטניה וארצות הברית במלחמת העולם השנייה, והן הצילו את העולם. זה גם מה שעושים אצלנו, כבר שבעים שנה, בהצלחה גדולה, ובלי לוותר על הדמוקרטיה.

שרת המשפטים, שר החינוך (צילום: אלכס קולומויסקי) (צילום: אלכס קולומויסקי)
שרת המשפטים, שר החינוך(צילום: אלכס קולומויסקי)
 

לידיעת שרת המשפטים, שר החינוך וראש הממשלה: המשילות בגרמניה הנאצית ובאיטליה הפשיסטית הייתה גבוהה לאין שיעור מן המשילות בבריטניה ובארצות הברית. ואיך נגמרה המלחמה ההיא אנחנו יודעים היטב. זה נכון גם כאן אצלנו: אתם צודקים, המשילות במדינת ישראל היא עלובה ורופסת יחסית למשילות ברצועת עזה, ברשות הפלסטינית ביהודה ושומרון, בלבנון, באיראן, בירדן ובמצרים. בכל המקומות האלה יודעים היטב איך למשול. אבל בינתיים, נכון לעכשיו, אנחנו הכוח החזק ביותר במזרח התיכון, חזק הרבה יותר מכל הארדואנים והחמינאים והנסראללות ושאר אשפי המשילות שמקיפים אותנו מכל הצדדים.

 

אז תעשו לי טובה ותרגיעו כבר עם המשילות שלכם. היא לא מוסיפה לכם כלום. והיא גם חשודה באינטרסים אישיים. לא במקרה, כמעט כל המנהיגים שמשילותם אומנותם הם גם עשירים כקורח, מולטי-מולטי-מיליונרים. אני לא חושד בטוהר המידות של שרת המשפטים ושר החינוך. אני לא מסכים עם העמדות הפוליטיות ועם האידאולוגיה שלהם, והרמתי גבה סבוכה ומופתעת כששרת המשפטים הזמינה אותי (ואתכם) להשתתף בתפילה לגשם בכותל אתמול. אבל אף שהם טרם הפנימו שאלוהים לא עובד אצלם, אני חושב ששקד ובנט הם אנשים ישרים. הם לא ישלחו את ידם לכסף שאינו שייך להם, ולא יקבלו מתנות יקרות מידידים עשירים ובעלי השפעה. 

 

**

אבל לצערי, באמת לצערי, אני לא יכול לומר את אותם הדברים על ראש הממשלה שלנו, ועל חלק מחבריו לליכוד. השהות הממושכת שלהם בשלטון הביאה אותם כנראה, כמו שקורה כמעט תמיד, להסתאבות ולשחיתות. וכאשר בשם המשילות מנסים עכשיו להגביל את כוחה של המשטרה לחקור את ראש הממשלה בחשד לעבירות שבגללן יושבים אצלנו בבית הסוהר, זה לא סתם מרגיז, זה גם מסריח. אז בואו נסכם: דמוקרטיה היא לא שלטון הרוב, אלא היא שלטון הרוב יחד עם זכויות הפרט והמיעוט, ויחד עם חופש הדיבור.

נתניהו. לא רוצה לריב עם היהודים (צילום: עמוס בן גרשום לע"מ) (צילום: עמוס בן גרשום לע
נתניהו. לא רוצה לריב עם היהודים(צילום: עמוס בן גרשום לע"מ)
 

נתניהו לא טיפש. רחוק מזה. אולי לכן הוא נמנע מלהתמודד עם הרגל השלישית של שולחן הדמוקרטיה, שגם היא גורמת לו הרבה צרות: חופש הדיבור. אז נכון, הוא הגיש תביעת דיבה נגד העיתונאי יגאל סרנה, וגם זכה בה. ונכון, הוא טיפח את הביביתון, החינמון "ישראל היום", והלך לבחירות כשניסו לפגוע בו. ונכון, הוא הריץ דאחקות על הגבות הסבוכות של העיתונאי משה נוסבאום. אבל זה כל מה שהוא עשה. וכמו שראינו עם החוקים ההזויים לדיכוי המשטרה שהוא ניסה לקדם בכנסת, הוא יכול לעשות הרבה יותר מזה כשהוא רוצה.

 

נתניהו לא מנסה ברצינות לצמצם את חופש הדיבור במדינת היהודים, מסיבה אחת פשוטה: הוא לא רוצה לריב עם היהודים, כדי שהם ימשיכו להצביע בשבילו. ואם יש דבר אחד שהיהודים ממש לא אוהבים, זה שסותמים להם את הפה. מין שריטה כזאת יש לנו, והיא קיימת אצלנו כבר אלפי שנים. אנחנו חייבים להביע את דעתנו, בכל נושא שבעולם, בלי חשבון ובלי צנזורה. אנחנו בהחלט מוכנים לשאת שלטון רקוב ומושחת, אם הוא יודע איך להתחנף אלינו. אבל רק תנסו לסתום לנו את הפה, ונשרוף לכם את המועדון.

 

זה התחיל עם היהודי הראשון בעולם, שהיה לו קשר ישיר לבורא עולם: אברהם אבינו. אלוהים מגלה לאברהם שהוא מתכונן להחריב את סדום ועמורה. מה עושה אברהם? במקום להגיד תודה שהוא ניצל, הוא מתחיל להתווכח ולהתמקח עם אלוהים. ומה עם הנביא הגדול מכולם, משה רבנו, שנקרא גם עבד האלוהים? איזה מין עבד מתווכח עם אדוניו, במקום לשתוק ולעשות מה שאומרים לו? התשובה: זה עבד עברי.

 

ככה זה אצלנו היהודים. וזה לא הולך להשתנות. אז תרגיעו עם המשילות, גברתי שרת המשפטים ואדוני שר החינוך. משילות זה באיראן ובעזה, לא אצלנו. וטוב שכך.

 

yovell.office@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים