סיינפלד בישראל: מצחיק, אבל בשידור חוזר

בשנים האחרונות התפתחה תפיסה לפיה לואי סי. קיי. גנב את הבכורה מג׳רי סיינפלד. כס מלכות הקומדיה, לפי גישה זו, יכול להכיל רק קומיקאי אחד. אחרי שני עשורים בהם סיינפלד שלט ללא עוררין בתחום הסטנדאפ, הגיע לואי ובאמצעות שילוב של וולגריות, הומור חד ותובנות חותכות אודות הטבע האנושי, הפך לטוען לכתר. וממש כמו היהודי המצחיק עם התוכנית על כלום מהניינטיז, גם סי. קיי. יצר סדרה, לא בדיוק דרמה, אבל גם לא ממש סיטקום, שהותירה חותם ענק על עולם הטלוויזיה.

 

ואז קמפיין MeToo# הגיע. לואי נתפס עם המכנסיים למטה ויחד איתם בחר להוריד גם פרופיל תקשורתי לעת עתה. ג׳רי סיינפלד בזמן הזה, צפה מהצד באליל שלו ביל קוסבי נחשף כמפלצת חובבת סמי אונס, בעוד מי שאמור להיות יורשו בעולם החדש מתמודד עם נגזרותיו של אותו עולם - חוסר היכולת להעלים מידע מטריד במשך המון זמן. ואז הוא חזר לתל אביב, הערב (שבת), שנתיים אחרי ארבע הופעות מוצלחות שקיים כאן, כי מישהו צריך להצחיק את היהודים האלה לעזאזל.

בפעם האחרונה שמר ידה ידה ידה ביקר כאן טען כותב שורות אלה שהיופי בהומור של סיינפלד הוא עובדת היותו על-זמני. גם אם הוא מתעלם מתופעות עולמיות-טכנולוגיות כמו פייסבוק ויתר רשתות חברתיות, בבסיסה של הקומדיה עדיין עומדת ההוויה האנושית, וזו, לא משנה כמה פילטרים תשימו עליה או לכמה תווים תצומצם, נותרה כשהייתה.

 

נשים הן נשים, גברים הם גברים, מה שהיה הוא שיהיה. ממש כמו המשפט המטופש שהוא מלין עליו במהלך המופע ותוהה מה הוא לעזאזל אמור להביע: "זה מה שזה". הוא, אגב, גם דיבר על כך במופעים הקודמים בארץ, ועל עוד שורה שלמה של נושאים שחזרו גם הפעם: בדיחת הקרקס (לוליינים כחבורה של מהגרים גמישים נאחזים במוט כדי לא להתרסק אל הקרקע), התנהלות בחדרי שירותים או בופה, אופנת גברים שנתקעת בשנה האחרונה שבה נחשבו מגניבים, ישראלים שנותנים לו שתי תשובות - "בטח" או "זה בלתי אפשרי".

 

מצד אחד מדובר בחומרים טובים שלא רק ששורדים את מבחן הזמן, גם מצליחים להצחיק את מי ששמע אותם בעבר. מצד שני, בדיחה תמיד פחות מצחיקה בפעם השנייה, וכשמגיע לכאן הסטנדאפיסט המצליח והפופולרי ביותר בעולם (גם אם כברירת מחדל כרגע) - היית מצפה לריענון חומרים הרבה יותר משמעותי.

 

לא שמדובר בהעתק מדויק. ג׳רי סיינפלד תמיד היה אדם חד אבחנה (כדאי שהוא יהיה - אחרי הכל הוא מתפרנס מניתוח של אותן אבחנות), והוא השכיל להכניס גם קצת מאותו עולם טכנולוגי חדש אל ההומור שלו. האופן בו הוא מתאר את הציפייה לקראת הודעה הנכתבת ברגעי המתח האלה בהן שלוש נקודות ההסתמסות מקפצות להן על המסך הוא חד ומדויק, וכפועל יוצא גם מצחיק. אבל בדיחת הטלפונים והאופן בו בני אדם משמשים היום בעיקר כלי תחבורה עבור סמארטפונים הרגישה מעט ארכאית. זה לא שזה לא מבדר או גורר צחקוק, אבל זה פשוט מרגיש קצת כמו מסקנות של העשור הקודם.

 

ההגשה שלו עדיין מצוינת ואפילו השתנתה מעט במופע הנוכחי, כשאת האדישות הסיינפלדית האופיינית החליפו טונים והבעות טירוף ופאניקה קומיות של אדם שנאלץ להתמודד עם מציאות אבסורדית מנשוא. אבל משהו לעתים הרגיש סטרילי, מתוכנן מדי. סיינפלד הוא לא קומיקאי מאלתר - זה בסדר, לא כולם חייבים להיות כאלה. אבל גם הוא צריך להכניס בין הנושאים הרלוונטיים תמידית קצת אקטואליה והתייחסות לנושאים שכל העולם דן בהם היום. וזו נעדרת מהמופע, מאותה הסיבה שגם בראיונות נמנע הקומיקאי מלעצבן, להתסיס או אפילו לנקוט עמדה.

 

קומדיה חייבת להשתנות עם הזמנים כדי להמשיך לבדר ולהיות רלוונטית. בטח בעולם של מציאות מטורללת שבה נשיאים הם אנשי עסקים ממולחים עם אפס מחסומים על הפה. היא חייבת לספוג מהסביבה שלה ולעבור התאמה לתנאים החדשים - אפילו אם הם בסך הכל גלגול של יחסים מוכרים בין בני אדם או בין אדם לטכנולוגיה. השנה היא 2017, זה בסדר להרגיש חלק אדיר מהמופע שלך על חיי נישואין, אבל מה קורה עם יתר האלטרנטיבות שהחליפו בשנים האחרונות את המוסד הזה? איך זה הגיוני בכלל שהקומיקאי המוביל בארצות הברית יותר מחושב ופוליטקלי קורקט מהנשיא המכהן?

 

זו נקודת התורפה הברורה במופע של ג׳רי סיינפלד, והיא קריטית עבור מי שחזה בו בפעם השנייה. אחרת באה לידי ביטוי כשברגעים מסוימים היה נדמה כי הוא מודע לחוסר הבקיאות של הקהל המקומי בנושאים שהוא דן בהם, ואלה גררו שניות בהן הוא חושב אם להכנס ולדון בהם או להמנע מהם - המנעות שדרשה פאוזה קטנה בה ניסה להבין איך הוא מגיע לנושא הבא מבלי לעצור בתחנה הקבועה. בנקודות האלה הרגיש המופע קבוע מדי מראש, ללא אפשרויות אלתור או סטייה מהקו שנקבע.

 

ולכן סיינפלד 2017 הוא חוויה סובייקטיבית ותלוית ניסיון. אם זו הפעם הראשונה שחזיתם באשף הקומדיה הזה סביר להניח שהיה לכם ערב נהדר, צחקתם המון וסימנתם וי על מפגש עם האיש שעזר לעצב את ההומור שלכם בניינטיז. אבל בפעם השניה, בביקור שני בזמן כך כך קצר, עבור רבים בקהל זה פשוט הרגיש כמו נו, שידור חוזר של סיינפלד.