להתנער מהעבר: זו הדרך אל האושר
האופן שבו אנחנו מתמודדים עם נסיבות החיים הוא זה שקובע אם הצלחנו ולא מידת ההצלחה עצמה היא שקובעת. יצחק אהרון פותח שנה אזרחית חדשה עם הפסוק "ויאמר השם אל אברהם לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" שבמהותו הוא הסוד לחיים מאושרים
שנה אזרחית חדשה בפתח ועל אף שהיהדות אינה מייחסת לה כל משמעות וערך בהיבטים של מזל וגורל, מרביתנו, בחיי השגרה נוהגים להשתמש בלוח השנה הלועזי. כך בעיני כל יום הוא בבחינת בריאה חדשה וזה תירוץ מספיק טוב לצאת לדרך חדשה שיש בה פתחים להרחבת אופקים, הגשמה עצמית ולהתפתחות.
בראיה הוליסטית "מחשבה יוצרת מציאות" ובכל הדתות והאמונות, קיימת הסכמה רחבה שלאדם, בבחירותיו, השפעה ואחריות על עתידו ומסע חייו.
"שים לב למחשבותיך - הן הופכות למילותיך. שים לב למילותיך - הן הופכות למעשיך. שים לב ושפוט את מעשיך - מעשים הופכים להרגלים. הֶיֵה מודע להרגליך - הם הופכים לערכים שלך. הָבֵן וקבל את הערכים שלך; הם הופכים לגורלך." מילים חכמות מפיו של מהאטמה גנדי, המנהיג הפוליטי והרוחני של הודו שהוביל את המאבק נגד השלטון הבריטי ששלט בהודו.
במקורותינו רבי נחמן מברסלב, בפניני חכמה מלמד: "אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות."
מכאן שמציאות חייך בידך והיא תוצאה ישירה של מחשבותיך ופעולותיך. כל אלה מהווים את המרכיבים היוצרים אותה, ושינוי שלהם, יכול לשנות גם אותה. על כך בדיוק מלמדת הקבלה ובדרכה הייחודית מבארת את הפסוק "ויאמר השם אל אברהם לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך".
הציווי העצמתי של הקב"ה נאמר לאברהם, אך בעצם נאמר לכל אחד ואחת : לך- לך, לך אל עצמך, אל הנשמה שלך, לך אל המהות האמיתית והייחודית שבנפשך וצא מארצך - מהארציות ומתבניות החשיבה הרגילות שלך, שהורגלת בהן עד היום, ושהביאו אותך לאותו מקום שבו אתה נמצא היום, בפרנסה, בזוגיות בתחושות ובכלל. וממולדתך - ממחשבות והרהורים מה היה אילו נולדתי להורים אחרים או הרהורים של אני כזה כיוון שנולדתי להורים כאלו ולסביבה מחייבת שעיצבה את חיי לטוב ולרע.
למעשה, אם נתבונן על צורות ההתנהגות והחשיבה שלנו בחיי היום יום בחינוך הילדים, בחיי החברה, בתא המשפחתי או בעבודה, נבחין בנקל שרוב המעשים שלנו נובעים מהאופן בו הורינו השפיעו עלינו והשרישו בנו דפוסי ההתנהגות המלווים אותנו ומעצבים את אישיותנו. כעת עלינו לשאול באומץ ובכנות האם כך אנחנו באמת רוצים להתנהג, להרגיש ולחשוב.
כאן מגיעה התשובה המוחצת - ומבית אביך - צא מהאמונות המגבילות שלך הנובעות מהסביבה שבה גדלת. כלומר, כמה פעמים תירצנו לעצמנו התנהגויות שלא השביעו את רצוננו בתירוצים של "מהמקום שאני גדלתי בו זה נורמלי להתנהג כך" או "אני לא מכיר דרך אחרת כי כך חינכו אותי לנהוג" וכו'. יש מידות רעות הבאות בתורשה מצד המשפחה והן מושרשות כבר יותר עמוק. על זה מגיע מיד הציווי לקלף מעליך את השכבה שבאה לך מצד טבע משפחתך, מצד הירושה שקיבלת מביתך במהלך חייך.
אבל גם שם אל תעצור, כי יש עוד רובד יותר פנימי ואלה הפגמים הנמשכים מההורים שלנו. כמו שכתוב בתהילים, "הֵן-בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי; וּבְחֵטְא, יֶחֱמַתְנִי אִמִּי" שהם פגמים הטבועים בדם שאותם קשה ביותר לעקור. על זה בא הציווי, "לֶךְ-לְךָ... מִבֵּית אָבִיךָ".
יוצא מכל זה שעל האדם להתנער מכל המידות הטבועות בו מצד אביו ואמו ומצד משפחתו, מידות המונעות אותו מלהגיע לתכלית. אל הארץ אשר אראך - לך אל המקום הבטוח והנוח שלך ללא כל מחשבות סרק של מה יגידו ויחשבו אחרים. האם אני עומד בציפיות של פלוני ואלמוני. רק לאחר שנפנים את שרשרת הצווים שבפסוק הנפלא הזה, נבין שהגיע הזמן לצאת למסע הגדול של חיינו מתוך הוויה של אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני?
בחכמת הקבלה אנחנו למדים כי האדם נולד לתוך מציאות חיים שבה עליו להתמודד עם מה שנקבע לו, ובמציאות שכזאת ניתנה בידיו השליטה אך ורק על מידת המאמצים שעליו להשקיע על מנת להיטיב ולשנות את מצבו. שהרי ידוע הדבר כי מבחן התוצאה לא תמיד עולה בקנה אחד עם מידת ההשקעה והמאמץ, ונדרשת לשם כך תמיכה רוחנית כרוח גבית בדרך להגשמת המטרות.
חשוב לדעת שהאופן שבו אנחנו מתמודדים עם הנסיבות הוא זה שקובע אם הצלחנו ולא מידת ההצלחה עצמה היא שקובעת. במילים אחרות, הדרך הארוכה שעשינו במעלה ההר חשובה אף יותר מהמקום בו אנו נמצאים כעת בדרך המעפילה. לפיכך נדע כי אנחנו צריכים לראות את המציאות בעיניים פקוחות ולא לנסות ולהשוות את עצמנו לאחרים. עלינו להיות מודעים למגבלות וליתרונות שלנו והערכתנו העצמית צריכה לנבוע קודם כל מהידיעה שאנו עושה כל שביכולתו כדי להתקדם. דעו כי על האדם לנוע תמיד אל עבר מדרגה חדשה.
הקבלה מלמדת שכדי לחיות חיים מלאים ומספקים חייבים להתמלא שני תנאים הכרחיים: צמיחה והתחדשות, וכשאלה נעדרים, האדם חש בתקיעות ותחושת מרירות מתגנבת ומציפה אותו. לכן המסר העיקרי הוא ללכת, תמיד ללכת. ללמוד ולדעת מה התכלית של קיומנו ולא לעצור, ללכת אל עבר התכלית. להדיר את הפחדים מעל במת חייך ולזכור שהגיבור אין לו פחד כי עיקר הגבורה בלב ומי שלבו אמיץ וחזק ואינו מתיירא מדבר ממלא את הציווי "לך לך" והציווי גומל לו בתמורה בחיים מלאי משמעות, עניין והערכה.
יצחק אהרון, "חכמה ", מרכז לקבלה
לפנייה לכתב/ת 
