הבוקר שאחרי

אחי השמאלנים, אכלנו אותה. בבוקר שאחרי, טעונים באדרנלין ריק ומשוללי קתרזיס, מה נעשה? נתפכח? נשנה כיוון? נלך לעשות שבת במעלה-גריזים ג' בשביל האחדות? אנחנו עם סרבני וקשה עורף, וגם כשהנשמה נקרעת לנו, לא נעשה מסאז'. עם זאת, מעתה צריך לתכנן בזהירות את פעילותנו העיקרית – צריכה אובססיבית של תקשורת – למען לא נחטוף אפופלקסיה, עכשיו ובימים שיבואו. התוכנית שלהלן מבוססת על שיטת 12השלבים של "אלכוהוליסטים אנונימיים". אם לא יעזור, לפחות לא יזיק.

1. לקום בבוקר, להתבונן במראה ולהגיד בקול רם: אני, משה כהן, שמאלן מובס וצרכן תקשורת כפייתי.

2. להתמקד בעמודים האחוריים של העיתונים. בחורף יש שם תמונות של פריחת אירוס הנגב, באביב – גורי פילים חמודים בספארי, בקיץ – חיילות ביום כיף, כולל טישירטים רטובים ואם-16, ובסתיו – נחליאלים וחצבים. חוץ מזה, העמודים הללו מלאים ידיעות משעשעות מן העולם הגדול. נעים לדעת שבחוץ יש עולם.

3. בשעה שהערוצים המובילים משדרים מהלומות מילוליות בתיווכם של ניסים משעל, דן מרגלית, ולא חשוב מי עוד – אנחנו בערוצי הדגים, הידועים גם כנשיונל ג'יאוגרפיק וערוץ 8. הידעתם כי במעמקי הים שוכנים תמנוני ענק מוזרים ונוראים למראה? כי סופות, סערות, רעידות אדמה, הוריקנים, והרי געש הם אויבינו האמיתיים, והם מצטלמים הרבה יותר טוב מרחבעם זאבי?

4. גם ערוץ הילדים עדיין לא מחובר לפוליטיקה. והכי טוב – בהייה לילית מרגיעה בלוגו של "הופ, קטנטנים". העפיפון החייכני זה אנחנו. קטנטנים זה גם כן אנחנו.

5. לסמן את כל תכניות האנימציה בכל הערוצים ולתכנן התמכרות מבוקרת לאלה שמשודרות בזמן שהמנצחים צופים בחדשות ערוץ 2 ובמבט.

6. חודשיים לאחר הבחירות, לחזור ולהתחבר למציאות, אם כי לאט לאט, כי עדיין נהיה שבירים, חבולים ולא מוכנים. לחבר רשימה של הכותבים החביבים עלינו בעיתונות היומית, אלה שכיף להסכים איתם, ולבקש ממישהו לגזור עבורנו את פרי עטם. אנחנו חלשים, חסרי אופי, משוללי חוט שידרה ולא נעמוד בפיתוי לבלוע את הכותרות הראשיות אם לא ישמרו עלינו.

7. חלפו חודשיים ושבוע? יופי. הגיע תורם של מוספי הספרות ותוכניות התרבות המנומנמות של שני הערוצים. מאוחר בלילה או בשבת בצהריים, כשהרייטינג הולך לישון והפוליטיקאים לא מגיעים לאולפן, מותר לפעמים לצפות במשהו שיש לו הקשר פוליטי-אוניברסלי רחב.

8. עשרה שבועות אחרי הבחירות: כבר מותר לנו בילי מוסקונה, קובי מידן, שעשועונים, סאטירה פוליטית בכתב ועל המסך, בתנאי שזו תהיה צפייה מבוקרת ומאוזנת, כולל הקפדה על ערוצי הדגים במקום "מהיום למחר". זה הזמן לייגע את המוח בשאלות חברתיות הרות גורל, כמו: למה דורשים ממגישות בטלוויזיה להיות יפות וסולחים לדן שילון, עמנואל הלפרין, דודו ויצטום, חיים יבין, עמנואל רוזן, אמנון לוי, נסים משעל ובעצם כו-לם, על איך שהם נראים על המסך?

9. לאורך כל הדרך יש להקפיד על התחברות לסי.אן.אן לפחות פעם ביום. בשביל הפרספקטיבה. נעים להיווכח שוב עד כמה העולם גדול ועגול ומלא אסונות של אחרים.

10. שלושה חודשים וההוא, איך קוראים לו, עדיין ראש ממשלה? מאבקנו לא תם. עם זאת, הצלחנו לחזור לעצמנו. חיוורי פנים ולאים נאסוף את העיתון מתיבת הדואר ונראה שהכותרות – כמה מוזר – דומות להפליא לאלה שלפני הבחירות. הגיע תורה של המנטרה החביבה עלינו: "אמרנו לכם".

11. קוראים לו אריאל שרון. ארבעה חודשים חלפו. די להתחבא מאחורי סיפורים אנושיים מזעזעים במוספי השבת. מותר לנו לקרוא את המודעות של שלום עכשיו ואפילו להעתיק את מספר הטלפון לתרומות.

12. יום יום, גם אחרי שחזרנו להרגלינו הרעים ואנחנו נודדים בין העיתון לאתר, בין רשת ב' לטלוויזיה, מומלץ לשיר שיר קטן ואופטימי כדי להתחזק. מילותיו הותאמו לרוח הזמן והמקום, ואת הלחן אנחנו מכירים מהגן או מהמלחמה ההיא:

"רד אלינו אווירון

קח אותנו לחברון

נילחם בשביל שרון

ונחזור על טרקטורון".