שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    ימי המבחן הגדול של רוחאני
    האיראנים לא 'קונים' את החזית האחידה שהמשטר מנסה להציג אל מול האויבים מחוץ וממשיך בהפגנות. כך, שהמשטר יצטרך לנקוט בצעד משמעותי שיספק את המפגינים - אולי זה יהיה ראשו של רוחאני

    לפני כמה חודשים פגשתי בחנות קטנה בבייג'ינג שלושה צעירים שהגיעו מאחת מערי הפריפריה באיראן לחופשה בסין. כששמעתי אותם מדברים בפרסית, לא יכולתי להתאפק והצטרפתי לשיחה. כששאלתי אותם - "איך הם רואים את המצב היום באיראן?", הם השיבו כי המצב רע מאוד. הקשתי עליהם ואמרתי כי הנשיא חסן רוחאני מוביל מדיניות יותר פתוחה ובוטלו הסנקציות הכלכליות בשל הסכם הגרעין. "הכל דיבורים", הם הגיבו בביטול ואמרו, "כולם אותו הדבר, המצב באיראן ישתנה רק כאשר המשטר ישתנה". אותה שיחה אקראית מבטאת הכי נכון את המשבר הנוכחי באיראן.

     

    ההפגנות ברחבי איראן בשבועות האחרונים מעמידים בפני משטר האייתוללות בפני אתגרים חדשים. בניגוד למחאה הפוליטית ב-2009, הפעם זוהי מחאה עממית שקמה מהשטח. התנועה הירוקה שקמה לאחר הבחירות לנשיאות איראן, נצבעה בצבע ירוק כהה שהיה מזוהה עם קמפיין הבחירות של המועמד הרפורמיסטי המפסיד מיר חוסיין מוסווי. היה לה מנהיג פוליטי ברור שהוביל יחדיו עם מהדי כרובי את המהומות ברחובות טהרן.

     

    מהומות באיראן (צילום: מתוך טוויטר) (צילום: מתוך טוויטר)
    מהומות באיראן(צילום: מתוך טוויטר)

     

    ואילו כעת, מי שמוביל את המחאות אלו ארגונים אזרחיים בערי הפריפריה כמו ארגוני עובדים ופנסיונרים, ארגונים קהילתיים או ארגוני סטודנטים. מנהיגי ההפגנות הם מנהיגים מקומיים ואין מנהיג פוליטי מובהק, כפי שהיה ב-2009, שאותם ניתן לאסור במעצר בית.

     

    המפגינים שיצאו לרחובות שבעים מהבטחות של המשטר האיראני. הציפיות מרוחאני, הסכם הגרעין וביטול הסנקציות בעקבותיו היו גבוהות מאוד. הייתה תקווה אמיתית שהוא ינהיג רפורמות כלכליות וחברתיות אמיתיות. אך כמאמר הקלישאה כך גם האכזבות, שאותן אנו רואים היום ברחובות. וכך הציבור האיראני מפנה אצבע מאשימה כלפי הנשיא.

     

    במצב כזה, שבו אין יריב פוליטי פנימי שניתן להאשים בהובלת המפגינים ברחובות, המשטר האיראני יכול להסיט את האש אך ורק כלפי ארה"ב וישראל. מנהיג איראן, איתאללה עלי חמינאי השתמש בציוצים של הנשיא האמריקני בטוויטר כדי להאשים אותו בתמיכה פוליטית והעברת כספים ונשק למוחים ברחובות.

     

    יריביו מבית של רוחאני דווקא מרוצים מהמצב החדש. השמרנים באיראן מחככים ידיים בהנאה כאשר הפופולאריות של הנשיא נחלשת והיריבות עם ארה"ב וישראל מתחזקת. אנשי משמרות המהפכה עומדים מהצד עם ידיים שלובות ומשתדלים עד כמה שניתן עד כה שלא להתערב בנעשה ברחובות.

     

     

    בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית של איראן, היה עד כה נשיא אחד שהודח מתפקידו. היה זה הנשיא הראשון ברפובליקה אבו אלחסן בני צדר, שהודח ב-1981 מתפקידו לאחר שהואשם בפגיעה בערכי המשטר והוגלה לצרפת. אנחנו אמנם עוד רחוקים מהדחת רוחאני מכס הנשיאות, אך זה תסריט שבהחלט יכול להתרחש.

     

    נכון לעכשיו, המשטר לא יכול לעצור את מנהיגי ההפגנות מהסיבות שפירטתי לעיל ואין רצון להיכנס לעימות אלים. אגב, אותו בני צדר מזהיר את המפגינים בחשבון הטוויטר שלו שלא להשתמש באלימות כדי שלא לספק לאנשי המשטר תירוץ להשתמש בכוח נגדי. הציבור האיראני לא 'קונה' את החזית האחידה שהמשטר מנסה להציג אל מול האויבים מחוץ וממשיך בהפגנות. כך, שהמשטר יצטרך לנקוט בצעד משמעותי שיספק את המפגינים. אם המצב יתדרדר בהחלט יכול להיווצר שחמינאיי יחליט להקריב את רוחאני כדי לשמור על כיסאו. הימים האלה הם ימי המבחן הגדול של רוחאני ושל משטר האיתאללות כולו.

     

    דוד שאין, יו"ר צעירי הליכוד ומומחה לנושא האיראני

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים