שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    מתנוססת מעליי קללה. קללת הדייט הראשון

    אחרי שנים של דייטים מכל הסוגים ועם כל הטיפוסים, את יודעת שהחוק הראשון הוא להשאיר את הציפיות לכריות ולעשות את החיקוי הכי מוצלח שלך לנהר. כלומר, לזרום

    תשכחו מכל מה שסיפרו לכם על צפרדעים, דגים וחתולים. האקססורי הכי לוהט בשוק הרווקות צריך בכלל להיות תרנגול. "נו, ברור", אני כבר שומעת אתכם מצקצקים בלשונכם. "הנה גברת קוקוריקו מייעצת לנו לאמץ תרנגול, הגיוני לגמרי". אבל הסיבה לכך פשוטה משנדמה לכם.

     

    מי שנמצא בסצנת הדייטים מספיק שנים, יודע שמדובר בעסק מתיש. כשכבר כן מצליחים למצוא את הידיים והרגליים בין שלל האפליקציות, האתרים, הנשמות הטובות המשדכות וקברי הצדיקים, מגיע האתגר האמיתי: הדייט עצמו. אבל אחרי שאת עוברת עשרות דייטים ראשונים גרועים את מתחילה לחשוב שכמה שזה נשמע הזוי ואולי זה אפילו תירוץ נוח וקל להיאחז בו, רובצת מעל ראשך קללה, "קללת הדייט הראשון". מן עננה שחורה כזו שמלווה אותך לדייט וגם חוזרת איתך הביתה לאותו אלכסון עקום, שהפך זה מכבר לתושב קבע במיטה ובעיקר בלב שלך.

     

    "זו כפרתי", את תגידי לפרצוף החדש שיתיישב מולך בכל פעם שתחליטי לתת בכל זאת הזדמנות לליידי קארמה להוכיח לך שהיא לטובתך הפעם. "תבין, זה לא אתה, זו אני. יש עליי קללה. נאחס שחייבים להוציא, דיבוק! על כן, הבאתי תרנגול כדי לקיים את מצוות הכפרות ולקבל מחילה מהיקום על חטאי האהבה שכנראה פשעתי בהם בגלגול הזה או בקודמיו. אבל אם תזרום איתי, אולי יהיה סיכוי לאהבתנו, או לכל הפחות לדייט שני".

    איך ברור לי שאצא מפה עם עננה שחורה שתחזור איתי הביתה (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
    איך ברור לי שאצא מפה עם עננה שחורה שתחזור איתי הביתה(צילום: Shutterstock)
     

    אולי זו רק אני, אבל לדייטים ראשונים שמור מקום של כבוד ברשימת הדברים המלחיצים בחיים. אם אפשר היה להמציא מכונת זמן שתריץ את כל עניין הדייטינג לדייט החמישי לפחות, ועדיף אפילו ישר לחופה ולירח דבש, הייתי כנראה הראשונה להתנדב לניסוי. שלא תבינו אותי לא נכון - אין ספק שיש משהו מרגש בדייט, בטח אם בכל שלבי ההכנה שקדמו לו כבר התחלת להרגיש את ניצני הקלישאות מדגדגים לך בגוף: הפרפרים בבטן, החיוך הקטן הזה שמתגנב כשמתקבלת הודעה חדשה, ואפילו הלב שמרשה לעצמו לפתוח קצת את החדרים שהיו נעולים עד עכשיו.

     

    את משכנעת את עצמך שהפעם זה יקרה, והופכת את הארון בניסיון למצוא את האאוטפיט הנכון. את מתלבטת אילו נעליים לנעול כדי שיהיה לך נוח ללכת, איזה בושם ישתלב הכי טוב עם הפרומונים של האהבה שיהיו באוויר, ותוהה האם כדאי לשים ליפגלוס או שאולי עדיף לוותר עליו כי הוא יהפוך את הנשיקה שאולי תהיה בסוף הערב לדביקה יותר מסיפור האהבה שאת מקווה שתחווי כבר ותוכלי לספר בנחת לנכדייך העתידיים.

     

    ואז את מגיעה לדייט. לפעמים את מבינה שזה לא זה כבר מהשנייה הראשונה, אבל אחרי שנים של דייטים מכל הסוגים ועם כל הטיפוסים, את יודעת שהחוק הראשון הוא להשאיר את הציפיות לכריות ולעשות את החיקוי הכי מוצלח שלך לנהר. כלומר, לזרום. לא פעם זה לא פשוט בכלל. הסמול טוק מרגיש כמו חוקן, חופר לך בקרביים ומרוקן לך לגמרי את הלב מהתקווה שהפעם תחזרי הביתה עם כפית, ולא זו של ההפוך שהזמנת. בייאושך, מעל לראשו של זה היושב מולך את כבר מדמיינת צבא של מלאכים שמחזיקים את השלט Save The Date, אלא שלצערך זה ממש לא כזה של חתונה.

     

     

    כשהקללה זוקפת את ראשה

    באופן אירוני, דווקא דייטים מוצלחים גורמים לקללה לזקוף את ראשה. כמו בכל קומדיה אמריקאית קיטשית, בשעות שאחרי הדייט את תחפרי לחברות הטובות שלך בעצבים על השיחה שלא מגיעה, ותנתחי למוות כל נשימה וכל מילה שנאמרה או לא נאמרה, רק כדי לנסות ולהבין איפה שוב טעית. אלא שבניגוד לאגדות, פה לא יחכה לך סוף קסום. במקרה הטוב, הדייט שלך יתגלה כדוד ביטן, ישמור על זכות השתיקה ולא תשמעי ממנו יותר. במקרה הפחות טוב, הוא יעשה חיקוי מוצלח לביבי, ישלח לך וואטסאפ או סמס ויגיד לך "לא יהיה כלום בינינו כי לא היה כלום". בום. עוד חתיכה מהלב שלך התרסקה.

     

    אז נכון, לפעמים זה פשוט לא זה. את נדלקת והוא נכבה או להיפך, וזה לגיטימי. מצד שני, כשאת מגיעה לשלב שאת כבר מהמרת נגד עצמך ויוצאת מראש לדייט במחשבה שהקללה שוב תלווה אותך, את הופכת להיות הנאחס של עצמך. במקום שתבואי כמו דף חלק, את מגיעה עטופה בהילה של חששות. את בטוחה שרק את מודעת לקיומה ושאת עושה עבודה נהדרת בלהסתיר את זה, אבל כנראה שמשהו בך זועק: זהירות, סכנה.

     

    כשזה הופך להיות הדיפולט, את מעדיפה כבר להציב את תמרור ה"אין כניסה" ולוותר מראש. ופה קבור התרנגול - אסור לך לוותר לעצמך. את צריכה להרפות, לנשום עמוק ולעשות לנפש שלך ריסטרט. הקללה תנצח אותך רק אם תתני לה.  

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: נתי הורטיג
    ענבל חייט
    צילום: נתי הורטיג
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים