החלטתם להתגרש. מה ומתי לספר לסביבה?
בעקבות הגירושים אתם נקלעים למצב חדש. מה שהיה בעבר כבר לא רלוונטי, וכעת עליכם לשתף את הסביבה בשינוי הסטטוס המשפחתי. הסביבה מורכבת מכמה מעגלים, קרובים ורחוקים - המשפחה, החברים, מקום העבודה ועוד. מול כל מעגל ההתנהלות צריכה להיות אחרת, ומידת השיתוף שונה. פרק לקריאה מתוך הספר: "מה מרגישים כשמתגרשים"
אף אחד לא אוהב להודות בכישלון, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בוויתור מרצון או מכורח על הדבר החשוב לכם ביותר - המשפחה. היצירה הגדולה ביותר שיצרתם עומדת להתפרק, ומעבר למטען הרגשי האישי שאתם נושאים, עתה עליכם להודות בכישלון גם בפני הסביבה ולשתף את הסובבים אתכם במצבכם העדין, שיש לו פן רגשי טעון ורבדים עמוקים ומורכבים.
בעקבות הגירושים אתם נקלעים למצב חדש. מה שהיה בעבר כבר לא רלוונטי, וכעת עליכם לשתף את הסביבה בשינוי הסטטוס המשפחתי. הסביבה מורכבת מכמה מעגלים, קרובים ורחוקים - המשפחה, החברים, מקום העבודה ועוד. מול כל מעגל ההתנהלות צריכה להיות אחרת, ומידת השיתוף שונה. אין דרך אחת בדוקה לנהוג לפיה, וכל אחד צריך להפעיל את המצפן הפנימי שלו ולהרגיש בעצמו, בעזרת קרוב משפחה או חבר, או בהתייעצות עם עורך הדין או הפסיכולוג שלו, מה לספר, למי לספר, איך לספר וכמה לספר.
אם אתם מרגישים שאינכם יכולים להכיל את הסערה המתחוללת בנפשכם, כתבו יומן. מצד אחד הוא יסייע לכם לפרוק את רגשותיכם, ומצד שני יש בו גם אלמנט של תיעוד שעשוי להיות חשוב בתהליך, כי יש אירועים שצריך לזכור ולעיתים גם לשחזר בכתב. בכל מקרה, אם החלטתם לכתוב יומן, הרחיקו אותו מהישג ידו של הצד השני. שמרו אותו במקום העבודה במגירה פרטית או בכל מקום אחר שאתם משוכנעים שהוא בטוח דיו.
המעגל הראשון - המשפחה הגרעינית
המעגל הקרוב ביותר הוא המשפחה הגרעינית. אתם מכירים טוב יותר מכולם את המשפחה שלכם, ויודעים אם היחסים שלכם עם הוריכם ועם אחיכם לאורך השנים הם יחסים פתוחים, כך שניתן לספר להם הכול, או שעם הזמן כל אחד מכם בנה את חייו בנפרד, ומידת הקרבה ביניכם אינה עמוקה דיה כדי לחשוף את כל הקלפים. יש לציין שגם אם קיים ריחוק מסוים בין בני המשפחה, לעתים בעתות משבר המשפחה הגרעינית מתלכדת שוב סביב מי שזקוק לעזרה, והיא הופכת להיות משענת חשובה.
אם היחסים בתוך המשפחה שלכם קרובים, מחבקים ויציבים לאורך השנים - הרווחתם בגדול. למזלכם הרב אתם יכולים להישען על מי שרואים בכם הדבר החשוב ביותר בעולם - בראש ובראשונה ההורים, ולעתים גם האחים והאחיות. הם יכולים להוות מקור לכוח ולהכלה, ולרוב כאשר היחסים איתם טובים, הם הכתובת הראשונה שכדאי לפנות אליה. הם יעניקו לכם את התמיכה והליווי שתצטרכו מבחינה רגשית ואישית, ותגלו עד כמה התהליך הופך להיות פשוט יותר בזכותם. כי הרי מי יודע טוב יותר מהוריכם ומאחיכם מה אתם מרגישים עמוק בלבכם לנוכח פירוק המשפחה הגרעינית שלכם? גם להם הדבר ודאי כואב כפי שהוא כואב לכם.
נכון שיש קושי, צער ולפעמים אף בושה, מבוכה וחשש מהחשיפה, אבל לאחר שמתגברים על כל אלה, מגלים שהיכולת לחלוק את התחושות במקום להתמודד איתן לבד עוזרת מאוד. אולי לראשונה בתהליך תוכלו לחוש שאתם עטופים, מגובים, מוגנים ולא חשופים בצריח, אלא יש סביבכם אנשים אוהבים ומגוננים. ככל הנראה, גם המשפחה לא תרווה נחת מהמצב, ובכל זאת אל תחסכו מהם את המידע, כי התועלת שתפיקו מהשיתוף חשובה יותר, וסביר להניח שלמרות הקושי הרגשי, הם ירצו להיות שם בשבילכם. זה הזמן להישען עליהם מבחינה רגשית, כלכלית ותפקודית. זה הזמן, כאשר הבית שבניתם הופך מנוכר, לחזור לקן הילדות, לביקורים תכופים בבית ההורים, לנמנם על הספה בסלון כמו פעם או במיטת נעוריכם אם היא עדיין שם, להתרפק על האוכל המנחם של אימא או של אבא, לקבל את החיבוק והחום שיזכירו לנו את מה שחשוב באמת, את השורשים שלכם, בזמן המאבק הקשה שאתם חווים.
לעומת זאת, יש משפחות גרעיניות שאינן מסוגלות להעניק תמיכה נפשית, רגשית או כלכלית גם במצבים קשים כאלה. יתרה מכך, יש משפחות נטולות יכולת הכלה, שבמקום לתמוך ולעודד מלחיצות ומעבירות ביקורת בנוסח "אמרנו לך", "אתה אשם בכך שהגעת למצב הזה", "תבוא בטענות לעצמך" ועוד. ויש גם משפחות שבהן מידת המעורבות ההדדית נמוכה. במצבים כאלה, אין אפשרות לקבל תמיכה משפחתית. נכון, זה לא נוח ולפעמים גם עצוב ומתסכל, אבל זוהי המציאות, והיא כנראה לא נוצרה בין לילה. מומלץ במקום זה לפנות לבן משפחה אחר הקרוב אליכם, ואם גם סעד זה אינו קיים, אפשר לפנות לקרוב משפחה רחוק יותר, לחבר טוב או לאיש מקצוע.
המעגל השני - חברים
המעגל הבא שתרצו או תצטרכו לשתף הוא מעגל החברים. לכולנו יש חברים קרובים יותר או פחות, חברים שאפשר להישען עליהם ולשתף אותם בדברים הקטנים ביותר וחברים או קולגות שהיחסים איתם מרוחקים יותר, ויש גם חברים שמשותפים לכם ולבן הזוג. כך או כך, כאן ההתנהלות מעט יותר סבוכה, בפרט כאשר מדובר בחברים משותפים. בשעת משבר עליכם להיות זהירים מאוד, גם אם בפועל כל מה שמתחשק לכם זה לפרוק מעל לבכם. לא תמיד תוכלו לדעת מי ידיד ומי אויב, מי יפעל לטובתכם תוך שמירת סוד ושמירת אמונים, ומי לא יצליח לעמוד בכך.
למשל, ייתכן שיש סביבכם חברים המחויבים בנאמנות כפולה, לכם ולבן זוגכם. לכן ראוי מאוד להישמר ולהיזהר באשר למידע שאתם משתפים עם המעגל השני. צריך לקחת בחשבון את האינטרסים של אותו חבר לפני שחושפים בפניו את נבכי הנפש. לעתים גם בלי כוונת זדון, המידע עלול להגיע לצד השני. כמו כן, למה לסבך את החברים ולהקשות עליהם? לא תמיד אתם יכולים לדעת אם החשיפה מתאימה לצד השני, מה הוא ירגיש ועד כמה הוא באמת מסוגל להכיל את המידע הרגיש הזה ולהיות האדם הנכון בזמן הנכון. גם אם יש בכם צורך עז לפרוק את המתחולל בנפשכם, עדיף שלא תחלקו מידע עם יותר מדי אנשים. אל "תסחרו" באופן רגשי בפרטיותכם רק כדי לחוש הקלה לרגע לאחר שפרקתם וסיפרתם.
אין בכך כדי לפסול כל חבר או חברה. להפך, אם יש לכם חבר או חברה שהם בגדר ידידי נפש שאפשר לסמוך עליהם בעיניים עצומות, אין כל כוונה למדר אותם. ניתן להיעזר בהם גם בהתנהלות השוטפת וגם מבחינה נפשית. כאשר אתם מרגישים צורך לשתף, פשוט בחרו במשורה את מי לשתף. על פי רוב, חבר אחד או שניים מספיקים. הסתפקו בידידי נפש מעטים, שומרי סוד נאמנים, שאפשר לסמוך על הימנעותם מכל סוג של רכילות חברתית. נושא הרכילות חשוב, מפני שיש לשים לב לא רק למידת הקרבה של החבר ונאמנותו לכם, אלא גם למידת יכולתו להיות דיסקרטי ולא להיקלע למצבים שבהם, עם כל רצונו לעמוד לצדנו, עלול להיפלט מפיו מידע חשוב שעלול לשמש נשק נגדנו.
אין צורך להכביר מילים על חשיבותה של השתיקה, אבל כדאי לומר בהקשר זה שהעצות האסטרטגיות שמציע לכם עורך הדין הן עצות שהשתיקה יפה להן. חבל שמישהו מחבריכם יפלוט מילים מיותרות בשיחת סלון תמימה, ובכך יסגיר לידי הצד השני את הסודות האסטרטגיים שלכם. זהירות היא בהחלט שם המשחק כאן. סודותיכם הכמוסים שמורים ל"יום הדין", ואם יעברו לידי הצד השני, עמדת הכוח שלכם תהפוך לעמדת נחיתות. הרי לרובנו יש צורך נפשי טבעי לחלוק מידע שנחשפנו אליו עם אדם נוסף. ובל נשכח שלכל חבר, גם אם הוא ידיד אמת, יש חבר, אישה, ידידה או בת זוג, שלהם הוא יתאווה לספר את הסוד הכמוס שנחשף באוזניו. לכן עליכם לשקול היטב אם אתם באמת רוצים להיות שיחת היום בסעודת ליל שבת או במפגש חברים.
עניין חשוב נוסף בנוגע לשיתוף חברים הוא שלעתים הם עלולים להשיא עצות לא מקצועיות. בסופו של דבר, הם אינם משפטנים או פסיכולוגים, ולעתים הם עלולים להציע לכם לפעול בדרך שעלולה להזיק לכם, או להקיש מעניין אחר שנחשפו אליו לעניינכם שלכם. הדבר דומה במידה מסוימת לחברים המשיאים עצות בריאותיות בהסתמך על ניסיונם האישי. אם לנוכח בעיה רפואית כלשהי פעלה עבורם תרופה מסוימת היטב ופתרה את הבעיה, הם ימליצו בפני כל מי שמוכן לשמוע על התרופה הזאת בדיוק, מבלי לקחת בחשבון את ההבדלים במצב הרפואי של כל אדם, הבדלים שהרופא בהחלט לוקח בחשבון. הרי לא כל תרופה שמתאימה לחולה אחד מתאימה גם לחולה אחר, גם אם מדובר בבעיה רפואית זהה.
המעגל השלישי - מקום העבודה
המעגל השלישי שעליכם לתת עליו את הדעת הוא מקום העבודה. בתחום זה קיימת דילמה חריפה: מצד אחד, אתם מעוניינים מאוד לשמור על דיסקרטיות ולשדר "עסקים כרגיל", ובוודאי שלא לשדר למעסיק שמעתה ואילך תחול, מחמת הנסיבות, ירידה בתפוקה המקצועית שלכם, מפני שהראש שלכם נמצא במקום אחר. מצד שני, חשוב שהמעסיק ידע שאתם שרויים כרגע במשבר, אף שאתם מקווים שהוא זמני וחולף, בעיקר כשמדובר במקום עבודה שאתם עובדים בו שנים רבות. על כן, מומלץ בהחלט ליזום שיחה עם המעסיק או עם הבוס ולדווח לו על האירוע המשברי המתמשך, אך אל תעשו זאת מיד בראשיתו של המשבר.
כדי שתוכלו להתייצב מול המעסיק באופן מכובד ומושכל לאחר שנתתם לעניינים להתבהר ולאבק לשקוע, המתינו עד שתצליחו לחשוב בבהירות ולברר את מעמדכם בסיטואציה הלא רגילה הזאת. כמה זמן עליכם להמתין? בוחן המציאות הוא שיכתיב. זהו האומדן שכל אחד חייב לפעול על פיו באופן אינדיווידואלי. זכרו כי מטרת העל שלכם היא להישמר מפני טעויות אסטרטגיות שעלולות לפגוע בהצלחת סיכוייכם להשיג את מבוקשכם. כמו כן, חשוב לזכור שאתם נתונים במאבק, ושעליכם לדאוג שפרטים עליכם לא ידלפו לידי הצד השני, ולכן כדאי לשים לב מה אתם אומרים ולמי.
השיתוף במקום העבודה צריך להיות מושכל, מחושב ומינימלי. ככל שתנדבו פחות פרטים במקום העבודה, כך קטן הסיכוי שמידע שיכול להזיק לכם ידלוף לידיעת הצד השני. באופן זה גם תצליחו להמשיך ולשדר "עסקים כרגיל" ולהשאיר את מקום העבודה "נקי" ככל האפשר. דוגמה למקרה של ניסיון מצד בן הזוג להוציא מידע ממקום העבודה: הבעל טען כי אשתו שוהה שעות ארוכות בעבודה, לא משקיעה בילדים כלל, והילדים מוזנחים.
האישה טענה כי היא מסיימת את עבודתה בכל יום בשעה שלוש, ובארבע היא כבר בבית. במטרה להוכיח את טענותיו התקשר הבעל למזכירת החברה והחל לדסקס עמה על אירועים שונים שבהם שהתה האישה בשעות הערב בעבודה, כדי להראות שהיא שוהה בעבודתה שעות ארוכות. למותר לציין כי מדובר היה בפעמים בודדות שבהן נשארה האישה לעבוד עד שעות הערב, והבעל ניסה למנף את ההקלטה שיצר ולהתל בבית המשפט בטענה כי זוהי שגרת חייה.
למזלה של האישה, במקום עבודתה היה שעון נוכחות, והיא טרחה להביא את כל נתוניו לבית המשפט, וכך הוכיחה כי מדובר במקרים בודדים בלבד. לכן, כאשר אתם מצויים בהליכי גירושים, אם הדבר ניתן ליישום - הורו למקום עבודתכם שלא למסור פרטים על אודותיכם לבן או בת זוג, אפילו בגין שאלות תמימות.
פרק זה לקוח מתוך הספר "מה מרגישים כשמתגרשים - דרך ההתמודדות הרגשית והמעשית עם מסע הגירושים", מאת עו"ד אביבית מוסקוביץ' וד"ר נעמי כהן, אשר ראה אור בהוצאת דיונון. פרטים נוספים על הספר תוכלו למצוא כאן.
לפנייה לכתב/ת 
