הפלאפל שלכם משהו

למרות שהוא טרוד בהכנות האחרונות לסרטו החדש "הטירה", בכיכובו של רוברט רדפורד, היה חשוב לבמאי רוד לוריא לבוא לכאן כדי לכבד בנוכחותו את הבכורה הישראלית לסרטו "המועמדת". "הזמינו אותי להמון ארצות להשתתף בבכורות של הסרט ונאלצתי לסרב כי לא יכולתי", מעיד לוריא, "הסכמתי לבוא רק לישראל, כי אני מכאן וכל כך גאה לחזור הנה עם סרט. אני מרגיש סוג של ניצחון וגאווה. זה עושה לי טוב".
לוריא, בנו של הקריקטוריסט הישראלי הבינלאומי המצליח רענן לוריא, נולד בישראל ועזב אותה עם משפחתו כשהיה בן ארבע. הוא לא היה כאן 20 שנה, ובביקור הבזק שערך אצלנו נפגש עם סבתו האהובה לאה פלטשר, הכוהנת הגדולה של טיפוח החן, שהסתובבה גאה בבכורת "המועמדת". "היא האמא של אמי, אשה נהדרת ונפלאה. כל אחד היה רוצה סבתא כזאת. היא מלאת חיים ובהחלט מעניקה לי השראה".
השיחה עם לוריא, 38, איש נחמד, סימפטי ומרשים, מתקיימת באנגלית. "אני מדבר מעט מאוד עברית", הוא אומר בעברית רצוצה. "הייתי בן ארבע כשעזבנו את ישראל, וכשהלכתי לבית ספר באמריקה, המורות ביקשו מהורי שידברו איתי רק אנגלית, כדי שאלמד את השפה. העברית פשוט נעלמה, וזה הדבר שהכי מצער אותי".

- אתה עוד זוכר משהו מהילדות שלך בישראל?

"המון דברים. אני זוכר בדיוק איך נראה הבית שלנו בהרצליה, את השכנים שלנו ואפילו אירועים מסוימים, למשל, כשהייתי בן שלוש ואבי לקח אותי לאימונים צבאיים והסתכלנו איך הטנקים יורים. אני זוכר את אבי מלביש אותי בתחפושת של חייל צה"ל, וגם איך שיחקתי עם הילדים בשכונה בערבים-יהודים".

- יש לך קשר וזיקה לשורשיך הישראליים?

"כמובן, כל משפחתי חיה כאן. אחרי שעזבנו את ישראל ביליתי כאן כמה חופשות קיץ. זאת מולדתי. אמנם לא הייתי כאן עשרים שנה, כי השנים פשוט חלפו - הייתי בצבא, התחתנתי ונולדו לי ילדים - אבל אני קשור לארץ ואוהב אותה".

- אתה מרגיש שינויים שחלו כאן?

"אהבתי את ישראל אז, ואני אוהב אותה גם כיום. היא נראית לי אותו דבר. היום אכלתי פלאפל נהדר בכרם התימנים, ממש כמו בנעורי".

- חששת לבוא אלינו בתקופה טעונה ובעייתית כזאת?

"לא, אני לא רואה שום דבר מתפוצץ. בטוח כאן יותר מאשר להסתובב ברחובות לוס-אנג'לס. אין פשע וקרבות ברחובות, תל אביב נראית לי בטוחה לגמרי, ואני מרגיש מאוד נוח. גם אשתי באה איתי, ולא הייתי מביא אותה לולא הרגשתי ביטחון".

- אתה נוקט עמדה כלשהי לגבי הסיכסוך הישראלי-פלשתיני?

"כל חיי אני תומך במפלגת העבודה, ורוב האנשים באמריקה מופתעים מזה שאריאל שרון הולך להיות ראש ממשלה. אמנם אחרי שרואים תמונות של הלינץ' בטלוויזיה אפשר להבין איך ארץ יכולה להפוך לימנית, אבל אני לא מבין איך יכולים לבחור באיש הזה".

- יצא לך לראות סרטים ישראליים?

"כמעט שלא, כי הם לא מוקרנים בבתי קולנוע באמריקה. ראיתי את 'כיפור', אבל לא אהבתי אותו".
לוריא למד בפנימייה הצבאית היוקרתית "ווסט פוינט". "הסדר והמשמעת שם מעולם לא התאימו לי", הוא אומר, "אבל עכשיו, כבמאי, כשיש לי צרות באתר הצילומים, אני מסתכל אחורה ואומר: 'זה לא ביג דיל, הרי הייתי כבר בווסט פוינט'. אחר כך שירתתי בצבא האמריקאי ארבע שנים כקצין טילי קרב".

- אז על הסט אתה נותן הוראות כמו קצין?

"אני אדם מאוד נינוח באתר הצילומים. עם שחקנים כמו שהיו לי ב'המועמדת' - ג'ואן אלן, גארי אולדמן, ג'ף ברידג'ס - מה כבר יכול להיות קשה. הרי אלה השחקנים הטובים ביותר בעולם".
לדברי לוריא, הוא לא הפך קולנוען כדי לברוח מהצל הגדול של אביו. "פשוט רציתי לעשות את זה. יכולתי להיות קריקטוריסט, ועשיתי זאת לא רע בכלל, אבל רציתי להיות קולנוען. אבי ואני חברים מאוד טובים, ואני גאה להיות בנו". את התסריט ל"המועמדת" כתב עבור ג'ואן אלן, שחקנית אותה העריץ במיוחד. הם נפגשו בטקס פרסי המבקרים של לוס אנג'לס, "וכשהענקתי לה את הפרס אמרתי בקול: 'הייתי כותב תסריט לג'ואן אלן, כי כשהיא משתתפת בסרט, הוא יוצא טוב'. זאת היתה בדיחה, אבל ג'ואן הרימה את הכפפה ואמרה לי: 'בוא נעשה את זה'. התיישבתי וכתבתי לה את 'המועמדת', ובו מצאתי את היופי שלה. הייתי מודאג מאיך שהיא נראתה בסרטיה הקודמים, וביקשתי ממנה: 'אני רוצה שתהיי כמה שיותר יפה'. רציתי שתהיה סקסית ושהקהל יעשה איתה אהבה. ג'ואן היתה מאושרת לעשות זאת".
אלן, שהיתה מועמדת ל"גלובוס הזהב" על תפקידה ב"המועמדת", מגלמת כאן סנטורית, שנשיא ארה"ב (ברידג'ס) מחליט למנות אותה לתפקיד סגניתו. יריביה נחושים למנוע את המינוי החלוצי והסנסציוני ומחטטים בעברה למצוא שערוריות מביכות. ואכן, הם מגלים שהמועמדת היתה מעורבת באורגיה סוערת בזמן לימודיה בקולג'. הסגנית המיועדת צריכה להתמודד עם המבוכה, התקשורת, האינטרנט, הלחצים והשימוע שהיא עוברת.

- ב"המועמדת" אתה מפגין השקפת עולם פמיניסטית.

"כמובן שיש לי דעות פמיניסטיות. זה מזעזע שאמריקה, שמובילה את האנושות, לא יכולה לשים אשה בבית הלבן, בהיותה ארץ סקסיסטית. ישראל היתה המדינה הראשונה שבה כיהנה אשה כראש ממשלה, ולא ייאמן שאצלנו זה לא קרה, למרות שרוב הנשים מצביעות. אני מנבא שבשנת 2004 תהיה לנו נשיאה או סגנית נשיא. אחרי שנעיף את ג'ורג' בוש, הדמוקרטים יהיו חכמים להריץ יחד גבר ואשה לנשיאות".
"המועמדת" נעשה בצורה עצמאית, וסטיבן שפילברג התלהב ממנו והחליט לרכוש אותו להפצה. "אני חב לו את הקריירה שלי", אומר לוריא, "משום שהוא שם את הסרט על המפה. הוא גם עזר לי אישית לערוך אותו. עכשיו הוא שכר אותי לביים עבור החברה שלו את 'הטירה'". בסרט יככבו רוברט רדפורד וג'יימס גנדולפיני, כוכב "הסופרנוס", והצילומים יחלו בחודש הבא. זהו סרט על כלא צבאי, והתקציב שלו יהיה הרבה יותר גדול משל "המועמדת" - כ-60 מיליון דולר.

- אתה מתרגש לעבוד עם כוכב כמו רוברט רדפורד?

"זה מאוד משמח אותי, כי הסרט שאני הכי אוהב בעולם הוא 'כל אנשי הנשיא' בכיכובו. סיפרתי לו זאת כשנפגשתי איתו לפני כמה חודשים בלונדון, כדי לשכנע אותו לשחק ב'הטירה'. הוא איש כל כך נינוח, רגוע ונחמד. כשהסכים להצעתי הייתי מאושר, ואני בטוח שיהיה כיף לעבוד איתו".
פרויקט נוסף של לוריא הוא סידרה ל-CBS על ה-FBI, והוא אף משתוקק לעשות סרט על "ווסט פוינט". אבל יותר מכל הוא חולם לביים סרט בישראל על מלחמת ששת הימים. "זה ההישג הצבאי הגדול ביותר במאה ה-20. כשפרצה המלחמה, בדיוק הגענו לקנדה מישראל, ואני זוכר שברגע שירדנו מהאונייה אבא שלי חזר מייד לישראל כדי להשתתף במלחמה. כסטודנט להיסטוריה צבאית, המלחמה הזאת מאוד הרשימה אותי, ואפשר לעשות עליה סרט גדול".
לוריא חי עם משפחתו בפסדינה, קליפורניה. בשעות הפנאי הוא אוהב לצפות בסרטים, לשחק שחמט, לעשות סקי ולבלות עם הילדים, וכל ראשון בערב הוא משחק פוקר עם חבריו, השחקנים והבמאים. "זה מרגש ועוזר לשמור על מוח בהיר וחד".
לפני שהפך לבמאי היה רוד לוריא מבקר קולנוע חריף וקטלני במיוחד, וזה עלה לו ביוקר. "יש לי עקב כך הרבה אויבים בהוליווד. פגשתי כמה שחקנים לקראת 'המועמדת', והם הסכימו לכך רק כדי להגיד לי שאלך לעזאזל, בגלל שכתבתי עליהם כאלה דברים איומים. אני מניח שאחרי 'המועמדת' לא יהיו לי יותר בעיות".

- בתור מי שהיה מבקר קולנוע מרושע בעברו, מה אתה חושב על הסרט שלך?

"כשהסרט יצא, הייתי מאוד עצבני לקראת הביקורות, וחששתי שהן ירצחו אותי, אבל למזלי, זכיתי לביקורות מעולות וגם למועמדויות לפרסים שונים. מעניין מה יקרה ב'אוסקר'. אני חושב שזה סרט טוב מאוד, על נושא מעניין שאני אוהב. נכון שלו יכולתי לביים אותו שוב, הייתי משנה כמה סצינות, אבל בכל זאת אני מרוצה ממנו ומבין למה אנשים כל כך אוהבים אותו".
פורסם ב"פנאי פלוס" ב-7 בפברואר