שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הפיתרון לכל הציורים שהילדים מביאים מהגן
    מרגישים שאתם לא יודעים איך להתמודד עם מבול היצירות שהילדים מכינים בגן? במקום להכניס למגירה או לזרוק מבלי שאף אחד ישים לב, אפשר להתייחס לציורים אחרת ולגרום לאמנים הצעירים לגאווה גדולה. אז מה עושים?

    כשתום הגיע לאסוף את בנו דורון מהגן, הגננת ביקשה ממנו (שוב!!) לרוקן את המגירה כי ה"פיקאסו" הצעיר לא יכול להפסיק לצייר (היא מחייכת חיוך גאה). תום פותח את המגירה, והיא מלאה לחלוטין בציורים שנראים לו בדיוק אותו הדבר כמו הציורים שהוא אסף רק לפני יומיים.

     

    הוא לא יודע מה לעשות עם כל הציורים - על המקרר כבר אין מקום לתלות יותר, הקלסר של הציורים מלא והבית עמוס בציורים שמפוזרים בכל מקום. דורון לעומת זאת, מתרגש ומראה לאבא שלו ציור אחרי ציור שעונה כבר בלי כוח: "מדהים", "מושלם", "וואוו".

     

    נשמע מוכר? מרגישים שאתם לא יודעים איך להתמודד עם מבול היצירות שהילדים מכינים? - "להעלים" את הציורים לא תמיד עובד כי הילדים שמים לב ויותר מכך, זה עלול לפגוע ברגשותיהם. אז מה עושים?

     

     (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

    אם נתבונן בציורים של ילד על פני מספר שנים נוכל להבחין באופי המיוחד של הילד, יחד עם שינויים ביכולותיו ובהתפתחותו משלב לשלב. חשוב מאוד שלא נשווה בין הילד לחברים שלו אלא רק לגרף ההתפתחות האישי שלו. הילד נחשף בבית ובגן לתחומי עניין שמעניינים אותו ולמגוון גדול של חומרים תחושתיים כמו דבק, גואש, צבעים, טושים, חימר, בצק וכדומה. כל אלה מספקים לו חוויה חושית של יצירה, הנאה ולמידה ומשם הוא מפתח את הקו האישי ביצירות שלו.

     

    לא אשכח את הפעם שגרמה לי להבין שלכל ציור או שרבוט יש חשיבות גדולה לילד. לפני מספר שנים, כשניהלתי גן, אחד מהילדים צייר קו עבה על דף ופשוט שם במגירה. תהיתי על משמעות הציור אך לא הספקתי לברר באותו הרגע אלא רק כאשר אבא שלו הגיע לאסוף אותו, לקח את הציור וזרק לפח.

     

    אני זוכרת שראיתי כמה הילד בכה באותו הרגע והוציא את הציור מהפח. ניגשתי אליו וביקשתי שיסביר מה הוא צייר. הוא ענה שזה הנחש שמופיע לו כל לילה בחלומות ושהוא הצליח לתפוס אותו בדף כדי שלא יגיע יותר לחלום שלו.

     

     

    זה לא רק קשקוש

    חשוב לזכור שבציורים הילד מביע מציאות ודימיון וכולל שם את מגוון הרגשות שלו. השמחה, ההנאה, החששות והפחדים הם חלק מאוד משמעותי בציורים ובשרבוטים. הציור למעשה מהווה שפה בלתי מילולית לכל מה שמתרחש בתוכו ועל כן חשוב מאוד להתבונן בציורים ולהגיב בצורה שתפתח שיחה עם הילד על הציור ועל החוויות של הילד - כן, גם שהציור נראה לנו כמו קשקוש אחד גדול.

     

    איך מתייחסים לציור שהילד מביא הביתה ומה עושים עם כל הציורים של הילדים? שישה טיפים מעשיים ויצירתיים:

     

    1. חשוב להחמיא ליצירה באופן אמיתי בהתייחסות נקודתית - "הקווים שציירת מאוד ארוכים", "הציור ממש צבעוני", "אני רואה שאתה אוהב את הצבע הכחול" וכדומה.

     

    2. לעודד את תהליך העשייה של היצירה ואת החוויה החושית שהילד עבר - "אני רואה שאתה נהנה לצייר", "איך הרגשת שציירת את זה?", "שמתי לב כמה את יצירתית לאחרונה".

     

    קראו עוד:

    5 עצות שיעזרו לילדים להיות אמיצים יותר

    אימא ל-3: "בכל גן יש הורה ששולח ילד חולה"

    מיומנויות שהילד צריך כדי לעלות לכיתה א'

     

    3. ניתן לשמור את הציורים והיצירות בקלסר או תיקייה. כדאי לתת לילד להחליט מה הוא רוצה לשמור שם.

     

    4. אפשר להכין מכמה ציורים מתנות לבני משפחה, לשים סרט יפה או אפילו לשלוח מכתב בדואר כמו פעם, בשביל החוויה של הילדים.

     

    5. כדאי לצלם את הילדים עם הציורים שלהם ולהכניס את הכול לתיקייה במחשב. כך נוכל לחסוך מקום בבית ולתת לציורים מקום של כבוד אצלנו במחשב (אפילו לשים ציורים כרקע מתחלף במסך).

     

    6. הילדים מרגישים גאווה גדולה כשהציורים תלויים. כדי לתת לזה פן עיצובי, אני מכניסה את הציורים לתוך מסגרות ותולה על קיר הציורים (מתאימה את הציור או חלק ממנו למסגרת). בנוסף, אני משאירה מסגרות ריקות כדי לתת לילדים תחושה שאנחנו מחכים שיציירו.

    הילדים מרגישים גאווה גדולה (צילום: אלבום פרטי)
    הילדים מרגישים גאווה גדולה(צילום: אלבום פרטי)

     

    רגע, רגע, למה דווקא הילד שלי מסרב לצייר?

    - הרבה פעמים אנחנו נוהגים לצייר לילדים שלנו ציור כי הם מבקשים מאיתנו וכל כך שמחים לקבל מאיתנו ציורים, ובואו נודה - גם אנחנו נהנים כי אין על לצייר לפעמים כמו ילדים. הילדים שרואים את היכולת שלנו מול היכולת שלהם עלולים להפסיק לצייר כי הם מרגישים שהם לא מציירים יפה כמו אימא, אבא, כמו הגננת או הסייעת בגן או כמו האחות הגדולה.

     

    - לפעמים אנו מתערבים ביצירות של הילדים, מעירים משהו קטן בזמן שהם מציירים, מבקשים מהם להוסיף קצת צבעים, שואלים "למה ציירת שמים סגולים?", מסבירים שצריך להוסיף שערות לדמות שציירו או מנסים שה"קשקוש" הזה שציירו יהיה עיגול וריבוע. ההתערבות שלנו פוגעת בחוויה החושית של הלמידה וברבדים הנפשיים של הילד שנמצא בתוך החוויה החושית הזו. התערבויות כאלה, פוגעות בצורך וברצון הטבעי שלהם לצייר וליצור את מה שמתחולל בתוכם.

     

    לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    - לעיתים הסירוב קשור לרגישויות שלהם מחומרים שונים, לקושי שלהם לצייר על משטחים גדולים או במרקמים שונים, לעיתים הישיבה אינה נוחה להם או לבישת סינר לפני תחילת העבודה מציקה להם והם מוותרים.

     

    - ישנם ילדים שסירוב לצייר או לגשת ליצירה מצביע על קושי מוטורי, חולשה של השרירים בכף הילד, באחיזה, בחגורת הכתפיים וכדומה.

     

    - ילדים שמרגישים צורך לרצות את המבוגר (אמא, אבא, גננת) יעדיפו לפעמים לוותר על הציור כי הם לא יאמינו שהם יצליחו לבצע את מה שמצפים מהם.

     

    כדאי לתת לילדים מרחב חופשי לציור ויצירה, התנסות בחומרים שונים ומרקמים שונים. ננסה להתערב בציור שלהם כמה שפחות אם בכלל ומתוך הציור נפתח איתם שיחה על היום שהיה להם, על הרגשות שלהם ועל הדברים שמעניינים אותם ועל ידי כך ניתן להם מקום בטוח להמשיך וליצור להנאתם.

     

    אור שוורץ כהן, יועצת חינוכית בעלת M.A, מנחת הורים, מאמנת רגשית לילדים ומנהלת את האתר "הורות יצירתית"

     

    דברים שצריך לבדוק לפני שבוחרים גן:

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    התייחסו לציור של הילד ועודדו אותועל תהליך העשייה
    צילום: shutterstock
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים