שני שחקנים עם שלושער: בחזרה לניצחון הגדול ביותר של נבחרת ישראל בכדורגל

0:9. כן, קשה להאמין, אבל נבחרת ישראל שלנו - זו שאנחנו כל כך אוהבים להשמיץ - ניצחה פעם בתוצאה הזו.

מדודו טופז ועד דנה אינטרנשיונל: שיאי הרייטינג / 70 שנה, 70 שיאים - כתבה ראשונה

משחק אגדי לפרוטוקול

וכך טסה לה ישראל לטיול שנתי תוך ניסיון להעפיל לאולימפיאדה. עוד לפני ההתפוצצות ההיסטורית על טייוואן, היא הספיקה להפסיד לאוסטרליה 2:0, לנצח את ניו זילנד 0:2, להביס את טייוואן 1:5 (במה שנחשב ל"משחק ביתי") ולהגיע לקרב על ראשות הבית - מול האוסטרלים כמובן, אבל הפעם בניו זילנד. המשחק הסתיים בשוויון אפס עם הרבה עצבים, פאולים מלוכלכים, שחקן אוסטרלי שבועט בירון פרסלני כשזה שוכב על הדשא (ומורחק! היי, יש לנו סיכוי!), אבינועם עובדיה שיורק על פארינה בפרצוף (ברור שמורחק. בעצם אף פעם לא היה לנו סיכוי) וכמובן החמצה מרהיבה למזכרת, הפעם של בראילובסקי, מי שבזמנו הוגדר ככדורגלן היהודי הטוב בתבל, ומאז נעלמו עקבותיו.

הקמפיין עוד לא תם, אבל היה לפרוטוקול בלבד. ישראל זכתה לשחק נגד טייוואן המסכנה - מה שהפך לימים לניצחון הגדול ביותר בתולדות הנבחרת. אחד מגיבורי הניצחון, החלוץ ניר לוין, מספר: "בהתחלה כמעט קיבלנו גול מהטייוואנים. בדקות הראשונות נראינו לא טוב. הם הגיעו להזדמנות או שתיים, ובוני ממש היה צריך לעבוד בשער. לקח לנו חצי שעה להיכנס לעניינים".

אבל כשהחבר'ה נכנסו סוף סוף לעניינים - זה כבר רץ חלק. בדקה ה-32 כבש רוזנטל את השער הראשון, אלי "קוקוס" כהן הוסיף את השני (43) ואורי מלמיליאן השלים 0:3 בפתיחת המחצית השנייה (50). מפה המשחק כבר היה גמור - ועל הדשא התחילה חגיגה שאותה הובילו ניר לוין ושלום תקווה, שכבשו שלושער כל אחד. לוין עשה זאת במבצע בזק שבו השחיל את כל השלישייה תוך שמונה דקות (58, 60, 66), בעוד תקווה, שנכנס כמחליף, פיזר את השערים שלו קצת יותר (64, 82, 87).

לוין: "ותחשוב על זה שאני בכלל לא הייתי אמור להיות בקמפיין הזה. היה איזה סיפור עם אוחנה שלא הגיע מבלגיה, אז פתאום קיבלתי טלפון הביתה ב-12 בלילה. לא היו ניידים. אמרו לי תכין מזוודה, מחרתיים אתה טס עם הנבחרת ל-40 יום. הייתי מבסוט מאוד, כי בדרך כלל לא שיחקתי בנבחרת. הרוטציה הייתה: אוחנה, רוזנטל, שלום תקווה, אלי דריקס. בקישור היו משה סיני, מלמיליאן ובראילובסקי. חלק קדמי מאוד מוכשר. אז כשקיבלתי הזדמנות, ברור שאני לוקח אותה".

מול טייוואן לקחת את ההזדמנות בגדול.

"כן, השלושער הכי מהיר בתולדות הנבחרת. אבל בסוף זו כולה טייוואן, לא צריך להגזים. בכלל הלך לי טוב נגדם, כבשתי מולם גם במפגש הראשון. יש לי שישה שערים בינלאומיים - ארבעה מהם מול טייוואן".

מה קורה על הדשא, בין השחקנים, כשהגולים מתחילים להיכנס בקצב?

"אחרי שיצאנו מהפתיחה החלשה ועלינו ל-0:2, היריבה נשברה וידענו שאנחנו הולכים לנצח. באיזשהו שלב אתה מתחיל ליהנות ולשחק רק בשביל להכניס גולים. זה לא שכל אחד שיחק לבד. אני זוכר שהיו מהלכים קבוצתיים יפים, אבל אנשים עלו למעלה וניסו לתת גולים בעצמם. אני זוכר את אבי כהן הירושלמי - באותה עונה הוא שיחק במכבי ת"א והיה מגן עם 17 גולים. מטורף. מול טייוואן כל מה שעניין אותו זה כמה גולים הוא יכניס. כל הזמן רץ למעלה, ביקש שימסרו לו. בסוף הוא לא כבש".

הקשר שלום תקווה מאשר: "היה את העניין הזה שכולם רוצים להיות חלק מהניצחון והגולים, אבל זה הקטע שנראה פחות טוב, כשכל אחד עושה מה שהוא רוצה".

אפרים דוידי הבלם הודה ש"הלכנו כולנו קדימה כדי לתת גולים, אבל מיחיץ' עדיין רצה לשמור על שפיות, שלא נשתגע, ושנישאר בעמדות. שלא תהיה הפקרות. אבל בסך הכול זה היה ניצחון קל, טייוואן הייתה נבחרת מאוד חלשה. אני העדפתי את המשחקים הקשוחים, אלה שהייתה לי בהם עבודה, כמו מול אוסטרליה או ניו זילנד. משחקים שבהם כבלם אתה חייב להישאר בפוקוס. נגד טייוואן אני לא בטוח שהייתי צריך לרדת לגליץ' אחד".

היה משחק?

גם בקרב חובבי הספורט וגם בקרב הכדורגלנים עצמם - רבים (למעט ניר לוין בעל הזיכרון המרשים) לא זכרו יותר מדי פרטים מהמסע ההוא, ואיכשהו השיחה גלשה כמעט תמיד לקמפיין שהגיע אחריו: מוקדמות מונדיאל 90'. כן, זה עם הסלאלום של אוחנה, בארנקיה, וההחמצה של רוזנטל. קמפיין קדם-אולימפי שנמצא בצילו של הפספוס הגדול שהגיע רגע אחריו.

"היו שם סיפורים לפנתיאון. בוא נגיד שהיו שחקנים שנסעו לאוסטרליה במצב מסוים וחזרו במצב שונה לגמרי. שחקנים שנסעו כשהם בשיא הכושר שלהם - ואחרי 40 יום המצב שלהם היה הרבה פחות טוב".