שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    האנשים שעדיין מתפרנסים מטחנות רוח
    רק 40 הולנדים עדיין מתפרנסים מהשיטה העתיקה לייצור קמח, ומשתוקקים להעביר את הידע לדורות הבאים כדי שהמקצוע לא ייכחד במדינה שמוכרת גם בזכות טחנות הרוח שלה. בחודש שעבר הם קיבלו חיזוק משמעותי מאונסק"ו

    רוח קרה נושבת על הלהבים בטחנת הרוח של מרטין דולמן בהולנד, מסובבת אותם במהירות ומניעה את אבני הרחיים. "אני חי מהרוח", אומר דולמן, אחד מ-40 אנשים בלבד בהולנד שעדיין מתפרנסים מטחינת קמח בשיטה שהשתנתה מעט מאוד במשך מאות שנים.

     

    "זה המנוע שלי ב-30 השנים האחרונות", צוחק דולמן וממלא שקי יוטה בקמח. אחרי משלוחי הבוקר שלו למאפיות המקומיות בעיירה אייסלסטיין הוא מגיע לטחנה שלו, ומתחיל לייצר תפוקה יומית של עד טון קמח.

    טחנות רוח בהולנד. 1,200 טחנות ברחבי המדינה ()
    טחנות רוח בהולנד. 1,200 טחנות ברחבי המדינה

    טחנת הרוח היא אחד מסמליה של הולנד, ובחודש שעבר הכיר ארגון אונסק"ו של האו"ם ב"מלאכת הטחינה בטחנות הרו והמים" כמורשת תרבותית בלתי מוחשית. דולמן הגאה אומר כי בעקבות ההכרה מלאכתם של הטוחנים מוגנת. "חשוב מאוד שהדורות הבאים ילמדו את העבודה שלנו וישמרו אותה".

     

    דולמן, אב לשניים, מספר שהוא "נולד לקמח". אביו, שקנה טחנת רוח ב-1960, לימד אותו את המקצוע. עכשיו דולמן מלמד את אחד מבניו את הכישורים הנחוצים כדי שימשיך את דרכו ביום מן הימים. העברת המסורת לדורות הבאים היא משימה רבת חשיבות במדינה שבה הגיע מספר טחנות הרוח במאה ה-19 לשיא של 9,000.

    מרטין דולמן. "נולדתי לקמח" ()
    מרטין דולמן. "נולדתי לקמח"
     

    הטוחנים בהולנד, בעזרת מתנדבים, מנסים לתחזק את 1,200 הטחנות שנותרו במדינה כדי לטחון קמח - או להסדיר את מפלס המים, אמצעי בטיחות חשוב במדינה מישורית ש-70% משטחה נמצא מתחת לגובה פני הים.

     

    דולמן, יו"ר "גילדת טוחני הקמח המסורתיים", היה מראשי המאבק לקבלת הכרה מאונסקו"ו, ואמר כי להיכלל באותה רשימה יחד עם אוצרות תרבותיים - כמו סיבוב הפיצה הנפוליטני - אומר הרבה מבחינתו. הוא מתעקש כי הטוחנים חייבים להעביר את הידע לצעירים כדי שהמקצוע ישרוד.

     (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)
      

    משרד התרבות ההולנדי תמך בבקשה שהגישו הטוחנים לאונסק"ו, ומסר כי "בהולנד יש רוח ומים ושפע, ולכן הטחינה הייתה תמיד חלק בלתי נפרד מהנוף של המדינה". המשרד הוסיף שהאזכור הראשון על טחנות רוח בהולנד היה בסביבות 1,200.

     

    באתר אונסק"ו נכתב כי "עם הירידה במספר האנשים שמרוויחים למחייתם מהמלאכה הזאת, טחינת הקמח היום ממלאת תפקיד משמעותי של יישום תרבות היסטורית". ההכרה של ארגון החינוך, המידע והתרבות של האו"ם היא למעשה התחייבות למימון שיאפשר לטוחנים להמשיך במלאכתם.  

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים