הסיפור של The Secret Saints די מופרע. הרכב שנראה ונשמע כאילו הוא היה צריך להסתובב ברחובות אל.איי מתישהו בניינטיז, מתקיים בישראל הלבנטינית של 2018, בין הרכבים אלקטרוניים, פולק וסטטיק ובן אל, ומושפע מלהקות הגיטרות הגדולות של התקופה. את החבורה אסף בקיץ האחרון טל שחר, שם מוכר בסצנה המקומית למי שזוכר את גרייס מלודי, יחד עם חן בלבוס, גיטריסט להקת אורפנד לנד , וביולי האחרון הם עלו לבמת פארק הירקון כמופע החימום של גאנז אנד רוזס בהופעתה הראשונה בישראל. כן, מופרך. מכאן, אחרי שהות קצרה על במות בלוס אנג'לס ולאס וגאס הם ממשיכים לפעול ולהופיע. לאחרונה הם הוציאו את "Only One", שיר רוק שנות תשעימי, מלווה בקליפ המזכיר את אותה גאנז שהם הופיעו לפניה בקיץ.
בהאזנה ראשונה לא קשה לזהות את סך ההשפעות של The Goldman Brothers, הרכב שעומד להוציא את אלבומו הראשון בקרוב, ואשר לא מכיל ולו חבר אחד ששם משפחתו הוא גולדמן. יש כאן המון בלאק קיז, ועוד שלל הרכבי גיטרות איכותיים כמו בלר או דובס. לא מפתיע, בהתחשב בעובדה שאת החבורה הזו הפיק כריס פוטר, ששמו הולך לפניו כמי שעבד עם שמות כמו הרולינג סטונס, דה וורב ואותה בלר שהזכרנו קודם.
בקליפ החדש שלהם לשיר "Call My Name" אפשר גם לראות את השחקנית יובל שרף נוסעת במדבר במהירות לא מומלצת, בהתקף טירוף בעודה מוקפת דמויות אנימציה משובטות. מי שרוצה לראות את הגולדמנים בפעולה יוכל לעשות זאת ב-6 בפברואר באברקסס בתל אביב, 24 בפברואר באנדרגראונד בקיבוץ עין שמר או ב-23 במרץ במופע ההשקה שלהם במועדון הבארבי התל אביבי.
אחד מכללי הברזל של המדור לאורך שנות פעילותו אומר שאם שיר נשמע, מריח ומרגיש כמו איזבו, סביר להניח שרן שם-טוב קשור אליו. וזה בדיוק המקרה גם ב"טובע בזבל", סינגל חדש של תומר בן אפרים, שהפיק לו איש איזבו לשעבר (וכיום חצי מהצמד שרי ורנה). מאחורי בן אפרים ארבעה אלבומי רוק בעברית ושנים של עשייה מוזיקלית לא חפה מהומור – מרכיב שמורגש היטב בשיר החדש, שעוסק בשלל סוגי האשפה שמקיפים אותנו – ויש לא מעט כאלה.
ואגב רן-שם טוב, המוזיקאי עם טביעת האצבע ההפקתית הברורה כל כך הוא גם זה שהפיק לרועי גור את "אמור פו", הסינגל החדש והנהדר שלו עם אפרת גוש. כמו לא מעט דברים שאפרת גוש נוגעת בהם, גם כאן מדובר בחגיגה סווינגית כיפית שכולה מחווה לשנות החמישים העליזות, וניכר שהחיבור בינה לבין גור, כותב טקסטים מושחז ומבצע מוכשר, יצר דברים טובים. "אמור פו", שעוסק במערכת יחסים רעילה, הוא חתיכת שיר כיפי שעושה חשק לרקוד (גם אם המילים שלו עוסקות בזוג שסופו העגום ידוע מראש). את הקליפ שמלווה את השיר ביים קובי פלשמן והוא יפה והולם את הסינגל המרקיד והחמוד הזה.
אוקי, אנחנו לא לגמרי מבינים את משמעות השם אפק לאמור, אבל לא נתעכב על זוטות. מדובר במוזיקאי רק בן 24, אבל כזה שאנשיו מגדירים אותו כ"קול מרענן" - וזה די נכון. לא קשה לזהות במוזיקה שלו, נניח בסינגל "מטושטשת" המובא כאן, שמות כמו ג'ון מאייר ואד שירן (או אם נלך אחורה יותר - רוב תומאס, מתהילת מאצ'בוקס 20), ובהחלט יש לזה מקום במוזיקה הישראלית רוויית הרגהטון בימים אלה. כן, בלדות פופ עדיין יכולות לעבוד כשהן נעשות נכון, ולאמור נראה כמו מי שמסוגל להשתלב היטב בז'אנר. אפק לאמור יופיע ב-17 בינואר בוואי קפה בירושלים, 4 בפברואר במיכאלנג'לו בתל אביב וב-4 בפברואר בבר אילן אשר בבאר שבע.
לא הייתם מצפים מטל לייבל, מוזיקאי פאנק מגיל 14 ומוביל להקת פינקי, להישמע כפי שהוא נשמע ב"לא היית כאן". אלבומו החדש, שייקרא כשמו (מעניין באיזה לייבל הוא ייצא - פשוט קשה לנו להימנע מכזו הרמה להנחתה) מציג צד שקט ושקול יותר ביצירה של מי שידע עד כה בעיקר גיטרות, תופים רועמים וכאוס. לייבל, בן ה-27, פוצח כעת בקריירת סולו אחרי שלושה אלבומים עם להקתו, והוא בוחר לחשוף בו פן רגיש יותר ביצירתו, שכוללת טקסטים על התקפי חרדה, זוגיות במשבר וחיפוש עצמי. ב-20 בפברואר הוא ישיק את אלבומו החדש בבר גיורא בתל אביב.
רפאל יצירה (כן, גם זה שם אמיתי) לא נראה כמו מוזיקאי. אם כבר היינו צריכים לנחש, היינו אומרים שמדובר במדריך בחוגי סיור וניווט, סופר ספרי ילדים או מוכר מלבי בערבה. האופציה השלישית, אגב, היא בדיוק מה שהבחור המוכשר הזה עושה, מאז שעבר לגור במדבר – ממשיך ביצירה (סליחה, זה מתבקש) ומוכר מלבי בעגלה. ממש כפי שניתן לראות ב"אעוף אליה", הסינגל השני שלו, מתוך הפרויקט "בא מהמדבר" בו הוא חובר לשמות כמו ארז לב ארי, פטריק סבג, הדס קליינמן, ז'אן פול זימבריס ואחרים. מה זה מזכיר? ובכן, סוג של אריאל הורוביץ, כולל החיבה ארוכת השנים למישהי לא מושגת.
על היללה כבר כתבנו בעבר במדור, אבל תמיד כיף לפרגן שוב. בעיקר כי הם זוכים הפעם בתואר "השיר הכי יפה שנכנס למדור השבוע", עם "Getting Older", סינגל חדש ונהדר מלווה בקליפ שכולו נופים ודמויות ציוריות. למי שלא מכיר, מדובר בהרכב אתנו-פולק בן 9 חברים (!) שנודד ומפיץ מיצירתו המופלאה ואימץ לעצמו שלל סגנונות וזהויות מוזיקליות - עד שהוא פשוט לא נשמע מפה. יש כאן גרוב גוספלי שחור, חצוצרות, כלים הודים וצ'לו, ובעיקר תחושה מרוממת נפש שמלווה האזנה לשירים הנהדרים שלה. סולן הלהקה, ניתאי קלי, כתב את השיר המצורף בתקופת שהותו בצפון, כשחי בחוות עיזים. היללה היא חבורה שסימנו כבר מזמן, עם והשילוב בין הפולק להשפעות המזרחיות והרוחניקיות היא מסתמנת כדבר שונה לחלוטין בסצנה המקומית. פלוס, וסליחה שלא הצלחנו להתעלם מכך, הוא מכיל שמות חברים כמו סוף ניקרטין, נור בן גורן ומאיו שבירו. ישראל זה לא.
"'ילד תתעורר' נכתב על תחושותיי לגבי העולם שלנו בכלל ושל המדינה שלנו בפרט", אומר עודד גולדשטיין על שירו החדש, שנפתח בשורה "ארץ ישראל שלי יפה וגם בוערת". "לקחתי את המילים הראשונות מהשיר 'ארץ ישראל שלי' של נעמי שמר והמשכתי אותם עם המילים שלי. מבחינתי זו קריאת השכמה עבורי ועבור כל מי שאוהב את הארץ הזאת ומתגעגע קצת לדרך יותר הגונה ואיכותית, לא חלילה ממקום של התמרמרות אלא ממקום מלא בתקווה".
אמיץ? כן, בימים אלה סביר להניח שלא קל להגיד את האמת על המקום שלנו ועל תהליך ההתפוררות המוסרית שהוא עובר. וטוב שיש מוזיקאים כמו גולדשטיין שלא מפחדים להגיד זאת, ועל הדרך גם מעיזים לא להישמע כמו המון דברים אחרים שיש ברדיו שלכם. "ילד תתעורר" ייצא כחלק מהאלבום השני של הבחור בן ה-33 מקיבוץ נתיב הל"ה, שהוגדר פעם כ"עוף מוזר" והוא אכן נותר נאמן להגדרה ולעצמו, בטקסטים ובצלילים, שברגעים מסוימים מזכירים את ימי הדודאים. את האלבום החדש מפיק לו יהוא ירון – תו תקן איכותי באינדי המקומי, וכישרון שמזהה בעצמו כישרון כשהוא נתקל בו.
