שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "כשאני נוגע בחימר הרעידות מהפרקינסון מפסיקות"
    אלכס גל מצלם, כותב ומפסל, עמליה סייג כותבת על המחלה ושניהם מודים שהיצירה עוזרת להם להתמודד עם השפעות המחלה על חייהם. הנוירולוגית פרופ' רות ג'ילדטי: "מחקרים מצאו קשר מפתיע בין חולי פרקינסון המטופלים בתרופות לפרצי יצירתיות מוגברים"

    בשיתוף עמותת פרקינסון בישראל

     

    אלכס גל בן ה-76 חלה בפרקינסון לפני כעשור. הוא עבד בתעשייה האווירית ובזמנו הפנוי עסק בצילום, ציור וגם בכתיבה. האמנות הפלסטית הייתה חלק מחייו במשך שנים רבות, אבל את הכתיבה הוא גילה לאחר שאיבד את בתו שירה בתאונת דרכים, לפני 22 שנה בשנת 1995 ובעקבות הפקת ספר לזכרה.

     

    מאז השתלם בסדנאות כתיבה יצירתית רבות עד שבשנת 2011 הוציא לאור את הספר "אחותי שאבדה" המכיל סיפורים קצרים ואיורים מפרי עטו.

     

    לאחר שאובחן כחולה בפרקינסון הוא המשיך לעבוד וגילה מחדש את הפיסול. "אמנם למדתי פיסול ואפילו פיסלתי קצת במהלך השנים, אבל זה לא היה העיקר. אחרי שחליתי חזרתי לזה וביתר שאת", הוא מספר. "כשאני נוגע בחימר, הרעידות מפסיקות".

     

    הוא מודה שהפיסול כיום הפך להיות קצת אובססיבי ועד היום הוא פיסל כבר כ-100 פסלים, אבל זה לא מה שיגרום לו להפסיק. "כיום זה העיסוק הכי חשוב שלי, בעיקר אחרי שלפני ארבע וחצי שנים יצאתי לפנסיה. מכל הפסלים, חלק מכרתי, וחלק נשארו פה בבית. היו לי כבר שלוש תערוכות של אמנים חולי פרקינסון שהשתתפתי בהן ויש כל הזמן עוד דברים לעשות", הוא מספר. 

     

     

    דיוקן עצמי של אלכס גל ( )
    דיוקן עצמי של אלכס גל. צילום: באדיבות אלכס גל

     

    "בכתיבה לדימיון אין גבולות"

    עמליה יוסילביץ סייג, בת ה-66 חולת פרקינסון מתקדם, מתמודדת עם המחלה באמצעות כתיבה יצירתית. מזה כשמונה שנים היא כותבת בלוג באתר "תפוז" בשם "פרקי ואני". הבלוג עוסק כמובן גם במחלה שלה, אך משלב גם היבטים שונים הנוגעים לחייה. הוציאה גם ספר ילדים וכעת שוקדת על ספר נוסף.

     

    "בשנת 2010 לכבוד יום הולדתי ה-57 קיבלתי את הבשורה על היותי חולה בפרקינסון. כבר בהיותי ילדה חלמתי להיות או סופרת מהוללת אבל בסופו של דבר עסקתי בהוראה וחינוך במשך 32 שנה.

     

    "בשנים הללו הייתי גם יצירתית מאד אבל לא בתחומי האמנות. כשחליתי הכתיבה העיונית נשארה מאחור והתחלתי לכתוב את עצמי, ליצור את עצמי, את חיי ואת עולמי בכתיבה יצירתית - ספרותית, כי לדימיון אין גבולות והוא חופשי ויפה ומגביה עוף.

     

    "כשאני כותבת את מחשבותי ואת תוצרי הדמיון שלי אני הופכת אותם למוחשיים. אני יכולה לבדוק אותם לראות אם הם יפים, משכנעים וכו. כך שבעזרת המתנה הזו שניתנה לי ושנים רבות הזנחתי, הפכתי את הפרקינסון המגעיל ל'פרקי' שהיא נשית וידידותית יותר למשתמש/ת".

     

    סייג כותבת על המחלה, כותבת סיפורי ילדות, ומשתדלת, לדבריה, למצוא את הדבר המשעשע בכל מצב ומאירה סיטואציות כואבות במבט משועשע. משנת 2010 היא כותבת בלוג באתר 'תפוז' בשם 'פרקי ואני'.  "הבלוג עוסק לא רק במחלה יש בו סיפורים הנוגעים בהיבטים שונים בחיי. בחרתי לקרוא לו פרקי ואני, הפכתי את פרקינסון המפחיד והגברי לפרקי – נשית וידידותית למשתמש".

     

    פסל של אלכס גל. שורת השיכורים ( )
    פסל של אלכס גל. שורת השיכורים. צילום: באדיבות אלכס גל

      

    יצירתיות למרות מגבלות המחלה

    פרופ' רות ג'לדטי, נוירולוגית מהמרכז הרפואי רבין מסבירה כי מחקר ישראלי בראשות פרופ' רבקה אינזלברג מאוניברסיטת תל אביב אישר שחולי פרקינסון שהיו יצירתיים מאוד לפני שחלו ממשיכים ליצור, למרות המגבלה המוטורית שנכפית עליהם.

     

    היא מסבירה כי למרות שחולי פרקינסון סובלים ממגבלה מוטורית משמעותית, היכולת היצירתית שלהם נשמרת. יתרה מכך, חולים אשר לא היתה להם נטייה אומנותית טרם הופעת המחלה מגלים יכולת יצירתית יוצאת דופן, המתבטאת בכישורי כתיבה, ציור, נגינה או הלחנה. תמונות של חולי פרקינסון מוצגות בגלריות ברחבי העולם לרבות ניו יורק ופריז. גם בארץ נערכו מספר תערוכות בהן הוצגו ציורים יפהפיים שציירו חולי פרקינסון.

     

    "אחת התופעות המעניינות שהחולים מדווחים עליה היא תחושת השחרור המוטורי בזמן ביצוע היצירה. חלקם מספרים על דחף בלתי נשלט ליצור. ישנם חולים עם רעד ניכר שציוריהם יוצאים מדויקים וחדים או שבזמן נגינה התנועות המוטוריות העדינות משתפרות", היא אומרת. 

     

    לדבריה, בעבודות שבדקו את הכישורים היצירתיים של חולים לעומת נבדקים בריאים נמצא שלחולים יש יכולת טובה יותר לתאר תמונות מופשטות, הבנה טובה יותר של מטאפורות ויכולת טובה יותר לפרש ציורים אבסטרקטיים. אחת ההשערות היא, שהדחף היצירתי קשור בעלייה ברמת הדופמין במוח כתוצאה מהטיפול בתרופות נגד הפרקינסון, בעיקר תכשירי דופה ותרופות מקבוצת האגוניסטים הדופמינרגיים.

     

    "הדופמין קשור לא רק לשיפור היכולות המוטוריות אלא גם לגירוי רצפטורים הקשורים לסקרנות, לסיפוק, להתמכרות ולחוסר שליטה על דחפים. מספר עבודות מצאו קשר בין מינון התרופות לבין הנטייה ליצירתיות. עם זאת בשאלונים שבדקו את הנטייה לשליטה על דחפים לא נמצא קשר עם רמות התרופות.

     

    "השערה נוספת היא שהיצירתיות אינה נובעת מעלייה ברמת הדופמין אלא שהתרופות גורמות להפחתה של מנגנוני הדיכוי המוחי ובכך מאפשרות הרחבה של הרשת האסוציאטיבית ופיתוח החשיבה היצירתית. עדות מסייעת לכך שהתרופות אכן גורמות ליצירתיות התקבלה לאחר שראו שחולי פרקינסון עם נטייה יצירתית שעברו ניתוח deep brain stimulation, שלאחריו הופחת מינון התרופות הדופמינרגיות, אבדו את הנטייה היצירתית שלהם".

     

    פרופ' ג'ילדטי מסכמת כי לא כל חולי הפרקינסון מפתחים נטייה ליצירתיות, גם לא לאחר קבלת תרופות. יתר על כן, אנשים בריאים שמקבלים תרופות המעלות רמת דופמין אינם מפתחים בהכרח נטייה ליצירתיות. "ייתכן שהעובדה שחלק מתאי המוח בחולים מתנוונים מאפשר לאזורים אחרים במוח "להתבטא" ושהתרופות מעלות את סף היצירתיות באנשים שהדחף היצירתי היה חבוי ולא בא אצלם לידי ביטוי לפני התפרצות המחלה".

      

     בשיתוף עמותת פרקינסון בישראל

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה ""כשאני נוגע בחימר הרעידות מהפרקינסון מפסיקות""
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים