בגלל מחסום השפה: אשפוזים פסיכיאטריים מיותרים ליוצאי אתיופיה

637 יוצאי אתיופיה או בני הדור השני לעלייה מאושפזים כיום במוסדות לבריאות המפש בישראל - יותר מפי שניים מחלקם באוכלוסייה. במילים אחרות: אחד מכל 220 מבני או בנות העדה - ואחד מכל 162 ילידי אתיופיה שחיים בישראל - מאושפז או מאושפזת במוסד פסיכיאטרי. אחת הסיבות לכך היא הנתון המדהים הבא: במערכת הבריאות ישנם אפס פסיכיאטרים ואפס פסיכולוגים דוברי אמהרית או טיגרית, מה שהוביל במשך השנים לאשפוזים כפויים ללא צורך ולאבחנות שגויות. כך חושף תחקיר "ידיעות אחרונות"ו-ynet שיתפרסם מחר ב"מוסף לשבת".

כך למשל, יאיו אברהם הגיע לארץ בגיל 12 מאתיופיה וחודשיים-שלושה לאחר מכן כבר אושפז בכפייה במרכז לבריאות הנפש בנס ציונה. "'ניסיון אובדנות', כתבו באבחנה, למרות שלא היה שום ניסיון כזה", הוא אומר. "ידעתי שאני לא משוגע, אבל לא הבנתי את השפה. במשך שלושה חודשים הייתי מאושפז, והאבסורד הוא שכמה שנים לאחר מכן כבר התגייסתי לצה"ל ושירתתי בצנחנים".

"ידעתי שאני לא משוגע". יאיו אברהם(צילום: אלכס קולומויסקי)

עוד מאות עולים מאתיופיה אושפזו כמו אברהם, בלי שיבינו על מה ולמה, ובמקרים רבים ההחלטה לאשפז אותם התקבלה ללא הצדקה. פשוט לא היה מי שידבר איתם בשפתם. בדיעבד, משרד הבריאות מודה שהייתה בעיה. הייתה, כאילו מדובר בעבר בלבד.

אבל כמה פסיכיאטרים או פסיכולוגים יוצאי אתיופיה עובדים כיום במערכת? "אין פסיכיאטרים דוברי אמהרית או טיגרית בארץ. ישנן שתי פסיכולוגיות דוברות אמהרית בתהליך התמחות קלינית", נמסר השבוע ממשרד הבריאות.

לא מדובר רק בשפה - מחסום משמעותי שעלול לגרום לאבחנות שגויות - אלא גם בחוסר היכרות עם התרבות. במקרים רבים, בעיקר בעבר, תופעות תרבותיות לגיטימיות שהיו מטופלות במסגרת קהילתית, מוסגרו בישראל כסכיזופרניה, פשוט כי איש במערך בריאות הנפש בישראל לא הכיר אותן.

יפית טדלה (33) היא אחת מאותן פסיכולוגיות שמתמחות בימים אלה. "לדעתי זה שילוב של כמה תנאים שהופכים את התחום לנגיש לאוכלוסייה מבוססת כלכלית בלבד וכמעט בלתי אפשרי לקבוצות מיעוט", הסבירה.

"תהליך ההכשרה ארוך וכולל כחמש שנות לימודים וארבע שנות התמחות, שבמהלכן בקושי ניתן להתפרנס. מי שמסיים תואר ראשון ולא מתקבל לתואר שני לא יכול לעבוד בתחום ואחוז המתקבלים לתואר שני הוא מאוד קטן. גם אחרי שמתקבלים לתואר שני - כיום יש קושי להשיג מקומות להתמחות ואנשים מחכים עד שנתיים, שבהן הם צריכים למצוא עבודות אחרות.

מתמחה בפסיכולוגיה. יפית טדלה(צילום: אביגיל עוזי)

"לכן, מי שלא מגיע עם תמיכה כלכלית חזקה מתקשה להשתלב. חשוב לציין שכל זה למרות שבשטח יש צורך להרבה יותר פסיכולוגים ורשימות ההמתנה במרפאות הציבוריות יכולות להגיע לחצי שנה ואפילו יותר".

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "אנו משקיעים מאמץ מיוחד לצורת הנגשת שירותי בריאות הנפש לקהילה האתיופית בדגש על הבנת הנאמר. המשרד מבצע הכשרות לאנשי מקצוע בבתי החולים הפסיכיאטריים ובמרפאות הממשלתיות להכרת התרבות ולהענקת כלים לאבחון ולטיפול רגיש תרבות. שש עובדות סוציאליות יוצאות אתיופיה שולבו במרכזי בריאות נפש ממשלתיים, מתקיימים שירותי תרגום טלפוני, ונבחן שילובם של מגשרים יוצאי אתיופיה במרכזי בריאות הנפש".

הכתבה המלאה: היום ב"ידיעות אחרונות"