שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    דור החלוצות
    הן היו הראשונות בדורן שניפצו את תקרת הזכוכית, כשהתברגו כמהנדסות מובילות בתפקידי מפתח בתעשיות הביטחוניות והובילו את פיתוחן של מערכות פורצות דרך. ד"ר דרורה גושן־מסקין הובילה את תחום המל"טים עוד בראשיתו. חני מור הייתה מהנדסת ראשית של מטוס המנהלים G150. המתמטיקאית ד"ר סוניה לוין גויסה לטובת פיתוח המכ"ם בפרויקט הלביא, ובהמשך עסקה בפרויקט החץ. מדוע הן ממליצות על התחום: "מקצועות ההנדסה והטכנולוגיה הם היחידים במשק שבהם כמעט אין אפליה בין נשים לגברים, לא בשכר ולא בקידום האישי"

    בשיתוף תעשייה אווירית

     

    בין 300 בוגרי מחזור קיץ 1971 בפקולטה להנדסה בטכניון הייתה בוגרת אחת ויחידה, אך בולטת ומצטיינת. ד"ר דרורה גושן־מסקין (70) חלמה להיות מהנדסת כבר בכיתה ד', כשתיאוריו העתידניים של ז'ול ורן ריתקו אותה לספריו. לאביה החקלאי הבטיחה כי יום אחד תבנה עבורו מכונות אוטונומיות לחרישת השדה ותקל על מאמציו הפיזיים. היא נחשבה לנטע זר אפילו בסביבתה הקרובה. "אמי חשבה שאף אחד לא ירצה להתחתן עם מהנדסת חשמל, והסביבה כל הזמן שידרה לי שמשהו לא בסדר איתי, אבל לי לא היה ספק שזה הכיוון שלי", היא מתארת.

     

    אחרי שסיימה את התואר השני בטכניון בהנדסת אלקטרוניקה עם התמחות בבקרה וניווט אווירונאוטי, היא החלה לעבוד בתעשייה האווירית. "אלו היו הימים הסוערים של מלחמת יום כיפור באוקטובר 1973", היא מספרת, "בתחילת דרכי הייתי שותפה לייצור ופיתוח מערכת הניווט של טיל ה"Pop Eye" שפותח ברפא"ל. על עבודה זו קיבלתי יחד עם הצוות ברפא"ל את פרס ביטחון ישראל. מערכת הניווט שפיתחנו הייתה הישג מדעי לא רגיל".

    דרורה גושן בעת שהייתה בשליחות בבלגיה כנציגת התעשייה האווירית באיחוד האירופי
    דרורה גושן בעת שהייתה בשליחות בבלגיה כנציגת התעשייה האווירית באיחוד האירופי
      

    אחרי 13 שנים בתעשייה האווירית חזרה ד"ר גושן־מסקין לאקדמיה והשלימה דוקטורט בניווט בטכניון. משם, בתחילת שנות ה־90, היא שבה לתעשייה האווירית והשתלבה בתחום המל"טים, שעוד היה בראשיתו. את תקרת הזכוכית היא זכתה לנפץ שנית כשמונתה למהנדסת ראשית בפרויקט ה"Hunter". "זכינו במכרז לפתח את המל"ט 'Hunter' לאמריקאים, ואני הפכתי למהנדסת הראשית בפרויקט. במסגרת השלמת העברת הידע לאמריקאים עברתי לגור עם משפחתי חמש שנים בארה"ב. כשחזרתי, מוניתי למהנדסת ראשית של מל"ט ה'הרון'. כשעובדים על פרויקט מסוג זה, יש תחושה אדירה של שליחות ותרומה לביטחון ישראל. זה הישג לא רגיל לראות את המל"ט המסיבי הזה טס בפעם הראשונה", היא מספרת.

     

     

    בעקבותיה, בתה הבכורה השלימה שני תארים בהנדסת אלקטרוניקה. כעת עסוקה דרורה בשכנוע הנכדות. "אני חושבת שמי שמוכשר לעסוק בהנדסה בוודאי צריך ללכת לכיוון הזה", היא קובעת. "זה המקצוע שיש בו הכי פחות אפליה בין גברים ונשים, מאחר שהוא מסתמך בעיקר על כישורים. מהנדסים תורמים בצורה המשמעותית ביותר לרמת החיים בישראל, החל בסלילת כבישים, מכשור רפואי, בניית בניינים, ופיתוח רובוטים שעתידים להיות חלק בלתי נפרד מחיינו". 

     

    דרורה גושן (צילום: באדיבות תעשייה אווירית)
    דרורה גושן(צילום: באדיבות תעשייה אווירית)

     

    המטוס שלה

    אחרי שסיימה את לימודי האווירונאוטיקה בטכניון בתחילת שנות ה־70, התחבטה המהנדסת חני מור (68) אם כדאי לה לעשות הסבה ולהפוך לכלכלנית. המחסור במודל נשי לחיקוי והמרחק בין התיאוריה בטכניון לפרקטיקה הותירו את מור מהוססת בנוגע לעתידה המקצועי. "הייתי מאוד לא מרוצה מהמקצוע", היא מודה,

     

    "התחרטתי שהלכתי ללמוד אווירונאוטיקה והרגשתי שזה לא בשבילי. הייתה נקודה שבה התלבטתי אם לעשות הסבה לכלכלה או ללכת לעבוד בתעשייה האווירית.
    בסופו של יום, שני חברים טובים מהתואר אמרו ש'אין לך בכלל מושג מה זה אווירונאוטיקה בפועל' ושיכנעו אותי להמשיך. בדיעבד, הם כל כך צדקו. זו גם הסיבה שפרויקט 'מהנדסות העתיד' כה משמעותי בעיניי. הלימודים לא מקנים את כישורי החיים שהעבודה בפועל נותנת. הזכות שיש לבנות שלוקחות חלק ב'מהנדסות העתיד', לראות בעיניים את העבודה של מהנדסות מובילות מהתעשייה האווירית, היא נפלאה. זה מקצוע מרתק ונפלא, וחשוב שרואים זאת בעיניים".

     

    את דרכה בתעשייה האווירית החלה בשנת 1978 בתור מהנדסת חוזק ומבנים. בהמשך השתלבה בתחום פיקוח משקל במטוסים. "הייתי ראש מחלקת פיקוח משקל במטוסים, שזה תחום מאוד משמעותי בהנדסת המטוס. בתקופה זו היו מעט מאוד נשים שעסקו בתחומים אלו, משום שהאווירונאוטיקה נתפסה כעיסוק גברי", מציינת מור.

      

    מהר מאוד עלתה מור למסלול המהיר, כשבשיא הקריירה שלה היא נבחרה למהנדסת הראשית של מטוס המנהלים G150. "הפכתי להיות האחראית על פיתוח מטוס שלם", היא מספרת, "אין מילים לתאר דבר כזה. במשך שמונה שנים עבדתי על הפרויקט עד הטיסה הראשונה של ה־G150".

      

    את התחושות בטיסת הניסוי הראשונה של המטוס "שלה", ה־G150, היא מתארת בהתרגשות. "אני זוכרת שכשהוא טס הרגשתי כאילו ילדתי שוב. אמרתי לעצמי, עכשיו יש לי שתי בנות ומטוס. אין ספק שיש ערך לאומי בשילובן של נשים בתעשיות אלו, ובטח שיש לזה ערך לנשים עצמן ולמעמד שלהן. בכל שנותיי בתעשייה האווירית עסקתי בקידום נשים ובמתן דוגמה אישית", היא מסכמת.

    חני מור יושבת במטוס המנהלים של חברת גלפסטרים כשהוא מלווה את המטוס שפיתחה
    חני מור יושבת במטוס המנהלים של חברת גלפסטרים כשהוא מלווה את המטוס שפיתחה
      

    מחשבת מטרות

    ההחלטה הדרמטית על פיתוח מטוס קרב ישראלי, בתחילת שנות ה־80, הביאה לגיוס דוקטורנטים צעירים ומוכשרים אל התעשייה האווירית. המתמטיקאית ד"ר סוניה לוין (68), שזה עתה השלימה את עבודת הדוקטורט במתמטיקה עיונית במכון ויצמן, הצטרפה לצוות פיתוח המכ"ם של מטוס הלביא באלת"א. "בתקופתי, מכל 10 עובדים הייתה אישה אחת. למעשה הייתי האישה הראשונה שקיבלה דירוג מחקר באלת"א. הגעתי לתעשייה האווירית בתקופה מרתקת ועבדתי יחד עם קבוצת צעירים חזקה ומוכשרת על פרויקט הלביא", היא מתארת את ימיה הראשונים בתחום.

      

    34 שנים עסקה ד"ר לוין בפיתוח מערכות פורצות דרך בתעשייה האווירית: מכ"מים למטוסים, פרויקטים ימיים וטקטיים, ובשיאה, על פרויקט החץ. "לפעמים קשה להבין מהצד, אבל זו עבודה מאוד מרתקת ומגוונת. במסגרת הפרויקטים הימיים שעסקתי בהם יצא לי לשמחתי לעבוד הרבה בשטח. הרגשתי גאווה גדולה לראות את הפרויקטים שלי טסים, וכשהמכ"מים שעבדתי עליהם הצליחו לזהות מטרות, הייתי בעננים", אומרת ד"ר לוין.

      

    היא התרגלה בכל שנותיה בעבודה לסביבה גברית, אך מאמינה כי קיימת חשיבות לאומית בשילוב נשים במקצועות האלה. "אני חושבת שנשים הן מהנדסות טובות יותר", היא טוענת, "בגלל שאם הן כבר מגיעות לתחום זה מצביע על הכמיהה למקצוע ההנדסה. אני מאמינה שבתחום שלי, באלגוריתמיקה, לתכונות הנשיות יש יתרון".

     

    הכתבה פורמסה ב"ידיעות אחרונות"

     

    בשיתוף תעשייה אווירית

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "דור החלוצות"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים