שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם

    "מראות ונציה" בטבריה: רגעי השיא והשפל של הכינרת

    כל שבוע יבש מעורר חרדה, כל יום גשום מפיח תקווה: כבר שנים שמצב הרוח הלאומי שלנו כרוך במפלס הכינרת. מתי הגענו ל"קו השחור" - המפלס הנמוך ביותר שנמדד - ומה קרה כשהימה עברה את הקו האדום העליון? "70 שנה, 70 שיאים" - פרויקט מיוחד לקראת יום העצמאות, כתבה שישית בסדרה

     

     

    זה מה שמחזיק אותנו עם הראש מעל המים בכל אחד מאותם ימים בודדים של סערה חורפית, כמו זו שפקדה אותנו בסוף השבוע האחרון. הכבישים פקוקים ומוצפים, התשתיות העירוניות קורסות תחת הנטל של כמה מילימטרים של מים - אבל שלוש מילים עדיין מסוגלות לחלץ אנחת רווחה קולקטיבית ולהרים את מצב הרוח הלאומי: מפלס הכינרת עלה. נו, לפחות זה. היה שווה להירטב.

     

     

    הפעם, כך נראה, המצב פחות מעודד. האפיזודה הגשומה האחרונה אמנם העלתה את המפלס בכמה סנטימטרים טובים - אבל הוא עדיין נמצא עמוק מתחת לקו האדום התחתון, ולמעשה עדיין קרוב יותר לקו השחור: המפלס הנמוך ביותר שנמדד ב-100 השנים האחרונות.

     

    יותר מ-16 שנים חלפו מאז השפל ההיסטורי הזה - אך גם השנים האחרונות לא היטיבו עם האגם הגלילי: ארבע שנות בצורת בזו אחר זו הותירו את מפלס הכינרת בגובה של פחות ממטר מעל אותו קו שחור. זה לא רק סלוגן: ישראל מתייבשת.

     

    בעברה הרחוק, הימה הישראלית ידעה גם ימים יפים יותר. או לפחות גבוהים יותר. רגע השיא שלה - המפלס הגבוה ביותר שנמדד - אוטוטו חוגג חמישה עשורים: זה היה בינואר 1969, כשמפלס הכינרת הגיע לגובה של 208.20- מטר מתחת לפני הים (כ-60 סנטימטר מעל לקו האדום העליון). אבל מתברר שגם העלייה במפלס הביאה איתה שפע של צרות - פחות למוביל הארצי, ויותר לתושבי הסביבה.

     

    היום ימים: "מראות ונציה" לחופי הכינרת (מתוך ארכיון "ידיעות אחרונות")
    היום ימים: "מראות ונציה" לחופי הכינרת(מתוך ארכיון "ידיעות אחרונות")

     

     

    האחראי על תחום הכינרת מטעם רשות המים, ד"ר דורון מרקל, מספר כי הגשמים לא הפסיקו לרדת מהלך כל אותו חודש, וגם פתיחת הסכר בדגניה לא הועילה. הצפות קשות פקדו את טבריה וגם את קיבוץ עין גב, במזרח האגם. התביעות שהגיש הקיבוץ נגד המדינה בגין הנזקים טופלו בבתי המשפט השונים במשך 40 שנה.

    הכינרת בימים פחות יפים. עדיין מתחת לקו האדום התחתון (צילום: עידו ארז) (צילום: עידו ארז)
    הכינרת בימים פחות יפים. עדיין מתחת לקו האדום התחתון(צילום: עידו ארז)

     

    המפלס הנמוך ביותר, לעומת זאת, נרשם ב-1 בדצמבר 2001, בתום סדרה של כמה שנות בצורת ויובש. הקו האדום התחתון של האגם נמצא בגובה 213- מטר מתחת לפני הים. ירידה אל מתחת לקו הזה, כפי שהתרחשה באותה שנה (המפלס עמד אז על 214.87- מ') וכפי שהיא מתרחשת באופן עקבי בשנים האחרונות, גורמת לדברי ד"ר מרקל נזק לאיכות מי הכינרת - הן בשל המלחתם, והן בשל אצות הפורחות ומתרבות על רקע חוסר האיזון האקולוגי.

     

    רשות המים ומקורות צמצמו בשנים האחרונות את השאיבה מהאגם ככל שניתן. רבים מהיישובים שקיבלו בעבר מים מהכינרת באמצעות המוביל הארצי, מקבלים היום את מימיהם ממפעלים להתפלת מים או מקידוחים מקומיים.

     

    עם זאת, מהאגם עדיין יוצאים בכל שנה כ-100 מיליון מ"ק מים, שהם כ-60 ס"מ במפלס. על פי הסכמי השלום בין ישראל לירדן, מועברים לממלכה מדי שנה כ-50 מיליון מ"ק. עוד 20 מיליון מ"ק הינם מים מלוחים שנשאבים מיד עם צאתם מהמעיינות, ומוזרמים לירדן הדרומי, עם עוד 10 מיליון מ"ק שמוהלים אותם. כמויות נוספות של מים מועברות לחקלאות ברמת הגולן וביישובים הסובבים את הכינרת, כמו גם לעיר טבריה.

     

    פתחנו במצב הרוח הלאומי - ונסיים בסיפורי האגדה הנרקמים לחופי הכינרת. כאשר הכינרת מלאה, מביאה השרקייה גלים גדולים שמציפים את העיר טבריה ואת החופים המערביים, והתושבים יוצאים לאסוף דגים שסוחפים הגלים אל החוף. חיים חצב מטבריה, האוסף את אגדות האגם והעיר, מספר כי לפני יותר מ-100 שנה, בחודש אייר, יצאו בני משפחת שושן מטבריה אל קבר רבי מאיר בעל הנס, הנמצא דרומית לעיר.

     

    בשלב מסוים הכתה השרקייה והספינה עמדה לטבוע, ואז נדר אבי המשפחה נדר: אם לא יהיו מאכל לדגים, לא יאכלו גם בני המשפחה לדורותיהם דגים בחודש אייר. הרוח כמובן שככה מיד, ובני המשפחה הגיעו בשלום לחוף. לימים, הוא מספר, נפגשו בני זוג לפגישה רומנטית במסעדה. כאשר ביקשו להזמין אמרה הבחורה כי אינה יכולה לאכול דגים, ובירור מהיר העלה כי שניהם צאצאים לאותה משפחת שושן מטבריה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רשות הכינרת
    חופי הכינרת. המפלס הלאומי
    צילום: רשות הכינרת
    מומלצים