שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מורה לחיים
    מה שהחל כמפגש שגרתי בין תלמידי בית הספר חב"ד ד' בלוד למורה יוחנן ספרנאי, לפני כ-50 שנה, הפך לחברות אמיצה. "הוא דאג שנהיה בני אדם", מספרים התלמידים

    בשיתוף מפעל הפיס והסתדרות המורים

     

    זיכרון מתוק לכל החיים: סימונה תורג'מן לא חייתה חיים מלאי מותרות כילדה. היא נולדה במרוקו ועלתה לארץ בשנת 1962. "הגענו למעברה בלוד. לא היה לי אבא. היינו אני, אמא וסבתא. כשהייתי בכיתה ה' עברנו לשיכון. אמא רשמה אותי ואת אחי הקטן לבית הספר חב"ד ד', ואז הכרתי את המורה יוחנן. הוא היה בשבילי כמו האבא שלא היה לי", סימונה מוחה דמעה כשהיא מתארת את התמיכה שקיבלה מהמחנך הנערץ שלה, יוחנן ספרנאי. 

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    "זו לא הייתה שכונה פשוטה", מתארת פרופ' רוזה עזהרי, "גרו כאן בשיכון בלוד משפחות מכל העולם. מהודו, מפולניה, ממרוקו ומרומניה. רובנו לא היינו במצב כלכלי קל. צמחו מהשכונה הזו משפחות פשע מפורסמות, אבל כל מי שעבר בכיתה של המורה יוחנן יצא אדם משכיל, אדם טוב עם מקצוע. היה חשוב לו שנשיג מקצוע טוב והשכלה כדי שיהיו לנו חיים טובים יותר מאלה של ההורים שלנו, אבל יותר מהכל, היה חשוב לו שנהיה בני אדם, ותראי אותנו, הוא הצליח".

      

    המפגש המיוחד והמרגש, שהתקיים לאחרונה בין התלמידים לשעבר שחצו את גיל 60, כשהם יושבים בצוותא עם המורה המיתולוגי שלהם ומחליפים איתו חוויות, מעיד על הקשר העז והעמוק ביניהם. לא מדובר במפגש כיתה חד פעמי. תלמידיו של המורה יוחנן מעולם לא ניתקו איתו קשר.

     (צילום: משה ועקנין)
    (צילום: משה ועקנין)

    "כשהייתי בן 31, עם משפחה וילדים, הוא דפק בדלת שלי יום אחד לפני פסח", נזכר משה ועקנין. "בדיוק חזרתי מלימודים אקדמיים בבריטניה, ואשתי אומרת לי 'בוא לדלת, יש פה רב חשוב שרוצה לדבר איתך'. המורה יוחנן הביא לי מצות ויין לפסח. הוא הרגיש שהייתי צריך חיזוק. הוא פשוט ידע".

     

    יוחנן ספרנאי שימש כמורה מאז שעלה לארץ ומעולם לא הפסיק ללמד. גם היום, בגיל 88, הוא מתמלא אנרגיה ונשמע כמו נער כשהוא מדבר על תלמידיו. "כשהתחלתי ללמד בבית הספר חב"ד, קראתי את אמרת החכמים 'כל המלמד את בן חברו תורה, כאילו ילדו', אז הבנתי שאני צריך להתייחס לכל אחד מהתלמידים שלי כאילו היה בני או בתי, וכך עשיתי ואני עושה עד היום. הגוף חלש, אבל כשאני פוגש תלמידים אני מתמלא באנרגיות. אני דואג למצוא את הטוב בכל תלמיד". פרדי דאבשה, מו"ל עיתון בלוד, מספר: "הברזתי לפעמים מהלימודים, אבל המורה יוחנן תמיד העריץ אותי. חשבתי שאם כזה מורה גדול תומך בי, אז למה שלא אהיה כל דבר שאני רוצה? הוא היה היאנוש קורצ'אק שלנו. אנחנו עדיין התלמידים שלו. תמיד נהיה“.

     (צילום: משה ועקנין)
    (צילום: משה ועקנין)
       

    הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"

     

    בשיתוף מפעל הפיס והסתדרות המורים

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "מורה לחיים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים