שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    ממשיכים לצעוד לחיים
    כבר 30 שנה מוביל ד”ר שמואל רוזנמן את מפעל ‘מצעד החיים’ שמביא אלפי בני נוער לראות מקרוב את זוועות השואה. השנה המצעד הזה כנראה חשוב מתמיד

    משלחת ישראל לאו"ם ציינה השבוע "שלושים שנים למצעד החיים״ בהשתתפות ניצולי שואה ועשרות שגרירים מרחבי העולם, וזאת על רקע החוק החדש שעבר בפולין, ומנקה את המדינה מאחריות לשואה. "בימים האחרונים אנו עדים לניסונות לסילוף האמת ושכתוב ההיסטוריה״, אמר דני דנון, שגריר ישראל באו”ם, ״דווקא ממטה האו"ם שהוקם בעקבות הטרגדיה הגדולה ביותר שידעה האנושות, עלינו להתנגד לכל מהלך של שינוי פני היסטוריה ושכתובה מחדש. בכל יום, וביחוד ביום זה חשוב מתמיד לזכור את הנספים ולהנציח את האמת. חובתנו המוסרית להבטיח שההיסטוריה לא תחזור על עצמה”.

     

    במסגרת האירוע נפתחה גם תערוכת "עדות", המציגה צילומים מרגשים של ניצולי שואה וסטודנטים שהשתתפו במצעד מאז שנת 1988. "אל לנו לראות את השואה

    כאירוע היסטורי, מרוחק, אלא סמל תמידי של חושך ואפלה״, אמרה נשיאת ארגון "מצעד החיים”, פיליס היידמן. ״לכן, לימוד השואה ולקחיה מהווה את תקוותה היחידה והאחרונה של האנושות כולה. למען קורבנות העבר וקורבנות ההווה אם לא נשכיל להעביר את לפיד הזיכרון לדורות הבאים ברחבי העולם כולו, הלקח לא יילמד”. ארגון ׳מצעד החיים׳ פועל בשלושים השנים האחרונות להביא בני נוער מרחבי העולם לסיורים בפולין ובישראל. מי שהוביל את המצעד והתכנית מהיום הראשון הוא ד״ר שמואל רוזנמן, יו״ר מצעד החיים. ״ב1988 המטרה הייתה להביא בני נוער יהודים מהעולם כשהתכנית התבססה על הרעיון של ׳משואה לתקומה׳, בין יום הזיכרון לשואה ויום העצמאות״, הוא מסביר. ״בני הנוער נוסעים למשך שבוע לפולין ומשם שבוע לישראל. עוד בטרם יציאתם לטיול נערכים 12 מפגשים שבהם מקבלים סקירה בנוגע לכל מה שקשור לשואה וישראל. קרוב ל-40% מבני הנוער, אגב לא יהודים״.

     

     

    דוד דאור, מירי מסיקה ועמיר בניון בטקס, השבוע ()
    דוד דאור, מירי מסיקה ועמיר בניון בטקס, השבוע

     

    לאורך השנים הגיעו למצעד החיים למעלה מ-10,000 בני נוער והרשימות מתמלאות הרבה לפני היציאה למסע. מי שלא יכול לממן את הטיול, יכול לעשות זאת בסיוע הארגון, שהוא עצמאי ובינלאומי. במסגרת תכנית ההכנה לומדים בני הנוער על ההיסטוריה של קהילות באירופה, על השואה, ועל האירועים בין השנים 1945-1948, ימי טרום הקמתה של מדינת ישראל. ״בכל מסע מתלווה לבני הנוער גם ניצול שואה״, מספר רוזנמן. ״בשנה שעברה היה לנו ניצול בן 103. הסיפור הגדול שלנו, המטרה הגדולה״, הוא מדגיש, ״זה להעביר את הלפיד לבני הנוער כדי שיעבירו את זה הלאה. העברת לפיד הזיכרון מניצולי השואה לדור הצעיר חשובה מאי פעם, בעיקר בשנים הללו, כשמספרם של ניצולי השואה הולך ופוחת ולא נשארו רבים”. על פי הנתונים שמציג רוזנמן, נראה שבני הנוער חוזרים למדינותיהם כשהם מושפעים ממה שראו. ״אצל 94% מבני הנוער נולד חיזוק משמעותי בזהות היהודית, הם מגיעים לעיתים תכופות יותר לבתי כנסת, מתנדבים, פעילים ותומכים בישראל. יש לנו קרוב ל-300 אלף בוגרים״, הוא מוסיף, ״חלקם כבר בני 40 פלוס, ויש לנו גם היום פעילויות להמשיך ולערב אותם במפעל הזיכרון.

     

    “במסגרת התכנית מגיעים בני הנוער לשבוע בפולין, מסיירים בעולם יהודי שנעלם, כשהם מלווים על ידי ניצולי שואה. הקשר עם בני הנוער מדהים והרבה פעמים נמשך גם אחר כך. אני לא האמנתי שיהיה קשר כזה. הנערים סבלניים, הולכים בקצב שלהם, אוחזים בידם, תמיד מקשיבים, מצטלמים איתם בלי הפסקה״. את ערב יום השואה הם מציינים באושוויץ, מיידנק, בירקנאו, טרבלינקה, כשהאירוע המרכזי הוא ׳מצעד החיים׳ ביום הזיכרון. ״אנחנו מתאספים באושוויץ, יוצאים מהשער המפורסם לצעידה בת 3 וחצי קילומטר לבירקנאו. מצעד החיים זה שם מתריס״, הוא מדגיש, ,״הפוך למצעדי המוות. אנחנו פה, אנחנו חיים, מתגברים, נושמים, זה המסר של מצעד הזה. בסופו אנחנו עורכים טקס בבירקנאו עם שישה לפידים לזכרם של שישה מיליון״.

     

    מצעד החיים זה שם מתריס. רוזנמן ()
    מצעד החיים זה שם מתריס. רוזנמן

     

    רוזנמן לא פספס אף מצעד מאז 1988. ״פעם חשבתי שההתרגשות תתפוגג, אבל כשאני שומע ניצול שואה עולה לקדיש על בני המשפחה שלו, זה צף בכל פעם מחדש. זו אפילו לא התרגשות, זה הרבה מעבר לכך״, הוא מודה, ״אני רואה את בני הנוער ואני אומר ׳עם ישראל חי׳, יש על מי לסמוך וזה נותן הרבה כוח להתגבר על העצב ולהרגיש שמה אנחנו עושים משנה, בגדול או בקטן, את פני העתיד״.

     

    בשבוע שלהם בישראל מסיירים בני הנוער בארץ ובערב יום הזיכרון לחללי צה”ל הם שומעים בפעם הראשונה צפירה. ביום העצמאות מגיעים לירושלים לשעה וחצי של ריקודים וצועדים לכותל במה שמכונה ׳המסע לירושלים׳, שם עורכים תפילה. ״אני מרגיש שלרבים מבני הנוער האלו, בעיקר בימים אלו, זה נותן וויטמינים, תמריצים ויכולות להתמודד טוב יותר כשהם מגיעים לקולג׳״. על רקע החוק שעבר בפולין, שמנסה לנקות את העם הפולני בכל אשמה בנוגע לשואה,

     

    רוזנמן מגיב בזהירות: ״אני לומד עדיין את הפרטים. אנחנו נגד כל פורמט של השכחת שואה, ומאמינים שחשוב ללמוד את ההיסטוריה כפי שהיא. אנחנו יודעים שזה לא מחנות השמדה של פולנים, הם הוקמו ונוהלו על ידי הגרמנים, אבל היה זה חוסר טאקט להוציא את החוק ביום השואה ואת שאר הפרטים נלמד ונגיב בהתאם״. רוזנמן חושב שהסיורים והעדויות הם התשובה. ״אנחנו היום שבעים ומשהו שנים אחרי, והאנטישמיות מרימה ראש, אבל הדרך הטובה ביותר להילחם בה היא לבוא, לראות, לשמוע. ככה יש לנו את הכוח להילחם על האמת. אלה אנטישמיות ופאשיזם ועלינו להילחם נגד המושגים האלו. אנחנו מאמינים שהמצעד הוא כלי אדיר במלחמה הזו״. את הטקס החגיגי באו״ם חתמו הזמרים מירי מסיקה, עמיר בניון ודוד ד'אור שביצעו הופעה מיוחדת של השיר ״האחרון שנשאר”, בשפות עברית, אנגלית וערבית.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים