שתף קטע נבחר

עולים להוראה

הן עלו לישראל מארה"ב, מלמדות אנגלית בתיכון ושותפות גם במיזם חברתי בקהילה. בריאה גריי ושני בוב מוכיחות שחינוך בעברית ובאנגלית הוא זהה, אבל שאין תחליף ללב הגדול של המורים. מכירים מורה יוצא דופן? המליצו עליו לתחרות "המורה של המדינה"

בשיתוף מפעל הפיס והסתדרות המורים

 

קולטים עלייה גם בחינוך: 1,695 מורים עולים חדשים השתלבו בעשור החדש בהוראה בהצלחה במערכת החינוך. מרביתם, 912 מורים, השתלבו בהוראת שפות.

 

"להיות מורה עם מבטא זה דבר מעניין ומאתגר ולפעמים זה מאוד מצחיק את התלמידים שלי", אומרת בריאה גריי, מורה לאנגלית ומחנכת כיתה ט' בתיכון החברתי מרשת "דרור ישראל" בקריית־אתא. גריי, עולה חדשה מוושינגטון, מלמדת יחד עם שני בוב, מורה לאנגלית ומחנכת בתיכון החברתי שעלתה מניו־יורק - ושתיהן מרכזות את הוראת האנגלית.

 

הן רואות בהוראה שליחות חינוכית, אך זו אינה מסתיימת בבית־הספר, אלא נמשכת גם בשעות אחר הצהריים. השתיים הצטרפו ל"קיבוץ העירוני", מיזם חברתי של תנועת "דרור ישראל", והן מעורבות בחיי הקהילה ובפעילות חינוכית.

 

גריי מתגוררת בקיבוץ המחנכים בשכונת הדר בחיפה והיא פעילה באולפן לעולים חדשים להוראת השפה ולעיסוק בשאלות החברתיות היומיומיות בארץ.

 

בריאה מתגוררת בקיבוץ המחנכים באשבל שבו היא פעילה במפעלים חינוכיים בכרמיאל ובכפרים הערביים מסביב ומלווה את תיאטרון הנוער העובד והלומד.

 

"תלמידה שלי גילתה שהמילה טוסטר היא בכלל לא בעברית, והצחיק אותה איך שהמילה הזאת נשמעת מפי דוברת אנגלית במבטא אמריקאי", מספרת גריי.

בריאה גריי ושני בוב (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
בריאה גריי ושני בוב(צילום: גיל יוחנן)
 

בוב חוותה אף היא מפגשים מעניינים עם תלמידיה. "אחד הדברים הכי חשובים לי בחינוך הוא השיח עם בני הנוער על השורשים היהודיים, הציונות והזיקה לארץ", היא אומרת.

 

גריי ובוב היו פעילות בתנועת הנוער הציונית "הבונים דרור" ועלו לישראל לפני כשבע שנים. גריי עסקה בחינוך במסגרות שונות טרם עלייתה לארץ, ריכזה את מחנות הקיץ של "הבונים דרור", למדה דרמה טיפולית באוניברסיטה ועבדה בסדנאות תיאטרון לילדים ולנוער ובמסגרות חינוך יהודיות־ציוניות בלתי פורמליות לבני נוער ברחבי ארצות־הברית.

 

"להיות מחנכת זו דרך מעולה להשתלב ולהכיר את החיים בארץ, זה להגיע וישר להתחיל לבנות כאן את מה שצריך לבנות", אומרת גריי. "בתיכון דרור הלימודים הם בקבוצות קטנות של עד 20 תלמידים עם שני מחנכים לפחות בכיתה. המבנה מאפשר לי לראות שאף אחד לא מתפספס".

 

בוב גדלה בבית ציוני וזה תמיד היה חלק מהזהות שלה. לתיכון היא הגיעה כמורה מחליפה לאנגלית והתאהבה, אז החליטה להישאר. "האתגר הגדול הוא ללמד את התלמידים לא בהכרח מול ספר לימוד וחוברת עבודה. אני משתדלת ללמד באופן דיאלוגי ובלתי פורמלי - כך הלמידה מעניינת וחווייתית", היא מסכמת.

 

הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"

 

בשיתוף מפעל הפיס והסתדרות המורים

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: גיל יוחנן
בריאה גריי ושני בוב
צילום: גיל יוחנן
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים