שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "אנחנו יכולים לחסל את רשימת הממתינים לקבלת כליה"
    ישי שריג תרם כליה לילד בן 12 לפני כשנה, אך המחסור במידע הלכתי ומעשי בתחום הביאו אותו לכתוב על הנושא ספר מקיף ואת 1,000 הספרים הראשונים הוא מתכוון לחלק לרופאים, דיינים, רבנים ומובילי דעת קהל שיעזרו בהנגשת תרומות הכליה לציבור הרחב. "עם ישראל מחפש לתת ולעזור אחד לשני. אנחנו יכולים להיות המדינה הראשונה בעולם שסוגרת את רשימת ההמתנה"

     

    בימוי ועריכה: אביה אמסטר, צילום: מיקי לנגנטל    (Record הפקות)

    בימוי ועריכה: אביה אמסטר, צילום: מיקי לנגנטל    (Record הפקות)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    זה התחיל בתרומת כליה אלטרואיסטית לפני כשנה דרך עמותת מתנת חיים - ובעקבותיה ייצא בקרוב ספר ראשון מסוגו העוסק בתרומת כליה, מהזווית ההלכתית והמעשית.

     

    ישי שריג (32) אב לשישה, תושב בית אל שתרם לפני כשנה כליה לילד בן 12, מצא את עצמו מחפש תשובות ומידע על תרומת כליה מהזווית ההלכתית וגילה שאין יותר מידי, והתשובות שכן נכתבו בעבר כלל לא רלוונטיות לרפואה של ימינו. מה שהביא אותו להחלטה שאם אין כזה ספר, אז כותבים אותו.

     

    כבר תרמת כליה היום?

    המסע של שריג לעולמם של האלטרואיסטים - תורמי הכליה, החל כאשר לפני כשנתיים. זוגתו בת חן קראה על תורמי כליה, שתרמו בעקבות פעילותו של הרב חיים הבר ועמותת מתנת חיים. "כשהגעתי הביתה היא שאלה אותי: למה לא תרמת כליה? אמרתי לה, אני לא יודע מה זה אומר, אבל אבדוק". היום אגב, כבר עומד מספר התורמים שהעניקו חיים חדשים לחולים, בעזרת העמותה והרב הבר על למעלה מ-500.

     


    "למה עוד לא תרמת כליה?" ישי עם זוגתו בת חן בבית החולים. (צילום: אלבום משפחתי) (צילום: אלבום משפחתי)
    "למה עוד לא תרמת כליה?" ישי עם זוגתו בת חן בבית החולים.(צילום: אלבום משפחתי)

    והוא בדק. אך הדרך עד לרגע בו הוא שכב על שולחן הניתוחים לא הייתה קלה. שריג החל לעבור סדרת בדיקות שלקחה מספר חודשים. בבדיקת ה-CT שעשה בבית החולים בילינסון מתגלה חשש לצ'יסטה והוא נשלח לביתו להמתנה של חצי שנה, לאחר שהובטח לו שהוא ייבדק בשנית - אם ירצה. כשחזר לאחר תקופת ההמתנה, מתבשר שריג שבית החולים לא מוכן לממן את הבדיקה בגלל עלותה הגבוהה, וכשהתעקש, נשלח לקופת חולים לביצוע ה-CT עם הפניה מבלינסון. לשמחתו, הפעם התוצאות משביעות רצון.

     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >> 

     

    "אנחנו לא יחידי סגולה"

    "כל מי שמתחיל את תהליך הבדיקות לתרומת כליה עושה בדיקת דם עם תחילת ההליך כדי לבחון כבר התאמה לנתרם", מספר שריג. החולה שהיה אמור לקבל את הכליה היה ילד בן 12 אך כאשר בית החולים לא אישר אותו הילד נאלץ להמתין לתורם אחר שנמצא כעבור זמן קצר. "כשבאתי לפנות שוב למתנת חיים במטרה למצוא חולה מתאים, ציפתה לי הפתעה. הילד שהיה אמור לקבל ממני את הכליה ונקבע לו מועד להשתלה עם תרומה מאדם אחר. התורם התחרט ברגע האחרון - והנה אני כאן שוב".

     

    שריג עבר גם את הוועדה של משרד הבריאות, והתור לניתוח נקבע כמה ימים לאחר מכן. לאחר אשפוז הוכנס שריג אל חדר ההמתנה והמתין לניתוח שבסופו הוא יישאר עם כליה אחת. "אני מחכה ומחכה ושום דבר. אחרי כשעה אני שואל מה קורה ומקבל תשובה שהילד לא מרגיש טוב". שריג הבין שניתוח היום כבר לא יהיה.

     

    "זה אומר עכשיו לחזור הביתה, להתאושש, ולתאם מועד חדש, אחרי שכבר כל המשפחה התגייסה לטפל בבית בימים שאחרי הניתוח ועם אישה בהיריון מתקדם - מה שאומר שיש סיכוי שאם תהיה דחייה ארוכה אצטרך לדחות את הניתוח עד אחרי הלידה", אומר. אך החלק המביך מבחינתו היה, שלאחר שהניתוח בוטל הורי הילד והחולה עצמו נכנסו לחדרו בכדי להודות לו. "אומרים לי: תודה וכמה אני צדיק כשעוד לא עשיתי כלום. מביך ממש", הוא מתאר. בסופו של דבר הניתוח התקיים כמה שבועות לאחר מכן והסתיים בהצלחה. לפני שלושה שבועות חגג הנער בר מצווה כשהוא בריא לחלוטין ושריג היה אורח הכבוד.

     

    ישי שריג עם חתן בר המצווה בחודש שעבר.  (צילום: אלבום משפחתי) (צילום: אלבום משפחתי)
    ישי שריג עם חתן בר המצווה בחודש שעבר. (צילום: אלבום משפחתי)

     

    "במקרה שלי היה ילד שתפסתי אותו עוד לפני דיאליזה", אומר שריג. "אבל אם הוא היה מגיע לזה - והוא היה מגיע לדיאליזה מהר מאוד, הוא והוריו היו צריכים לנסוע פעמיים בשבוע לבית חולים. גם הסיכויים שלו לחיות אחרי גיל 20 היו מינוריים".

     

    על פי מחקרים 67% מהחולים שמתחילים דיאליזה מתים בתוך 5 שנים, כאשר 95% לא ישרדו את 10 השנים הראשונות. "הסיכוי של הילד בן ה-13 לחיות עד גיל 23 היו 5% ואחרי התרומה הסיכויים שלו לחיות עלו ל-82% - שזה ממש הצלת חיים", אומר שריג. "והדבר הלא פחות חשוב הוא שהתורם לא נותן חיים רק לילד - אלא לכל המשפחה שלו. עכשיו כל שאר הילדים מקבלים את היחס מההורים - משהו שלא היה יכול להיות להם במידה ויש ילד שיומיים בשבוע נמצא בבית חולים עם דיאליזה. הורים שלא יכלו לעבוד כי הם היו כל היום בנסיעות, סבים וסבתות שדואגים על חיי הנכד, ושאר המעגלים שמרוויחים. מה אני הפסדתי?".

     

    מה היה מבחינתך הרגע הכי קשה בכל התהליך?

    "המפגש עם המשפחה בבר מצווה", הוא מפתיע. "זו הפעם הראשונה שאני פוגש את כל הדודים, הסבים והסבתות וכולם מסביבי בוכים ואומרים: הצלת את הילד שלנו".

     

    אתה סוג של גיבור. לא?

    "ממש לא. בעיני התודות של החולה ומשפחתו לתורם יותר גרועים מהקטטר בבית החולים", הוא מציין ומוסיף שתורמים רבים הביעו בפניו את התחושה הזו במהלך כתיבת הספר. "מעבר לכך, מציגים את התורם ואומרים: איזה צדיק, קדוש, ומילים יפות כאלה. מבחינתי המלחמה הכי גדולה שלי היא נגד המילים האלה. אם אתם באים להגיד כמה אני צדיק וגם רוצים להיות כאלה, זה מצוין, אבל אני מרגיש שזה נותן שחרור לאותו אדם שבא ואומר: התורם צדיק ומאותם יחידי סגולה, אבל אני לא. העובדה שמרימים את תורמי הכליה על נס, גורמת לתחושה שהתורמים הם אנשים מיוחדים - מורמים מעם. אנחנו אנשים רגילים לגמרי".

     

    ההחלמה עברה גם היא בשלום אך מבחינתו הסיפור עדיין לא התחיל. שריג שקיבל הסמכה לרבנות לפני שש שנים ובימים אלו לומד לדיינות בישיבת בית אל, מצא את עצמו ניגש בשנה שעברה לתחרות לחיבורים תורניים של מפעל הפיס הנחשבת לגדולה בתחום (פרסים בסך עשרות אלפי שקלים לזוכים) וגם זוכה במקום הראשון עם המאמר שכתב, זכייה שהעניקה לו פרס בסך 25,000 שקלים ומימון (חלקי) להוצאת ספר. "חברים ומשפחה הציעו לי לגשת כי הנושא היה בדיוק מה שלמדתי עליו (הפרט והכלל) אמרתי אוקי, והזכייה הביאה את הדחף לעשות משהו עם הכתיבה".

     

    תשובות יש - רלוונטיות להיום אין

    השילוב של הזכייה ותרומת הכליה הביאה אותו לחפש ולחקור את נושא התרומה מהזווית ההלכתית. "חיפשתי דברים כתובים ופתאום אני מגלה שאין שום דבר שכתוב בצורה מסודרת. יש הרבה שאלות שהגיעו לבית המדרש ויש גם תשובות בשפת בית המדרש, אבל עד היום אף אחד לא עשה בהם סדר".

     

    אבל החלק החשוב יותר מבחינתו היה, שבנושאים הלכתיים רבים תשובות נמצאים בספרים, ומי שרוצה יכול לבוא ולפתוח, אבל בנושא תרומת כליה שהוא הלכתי-רפואי, תשובה שנכתבה לפני חמישים שנה לא רלוונטית להיום. "הכול נעשה בדרך אחרת. הסיכונים אחרים לגמרי, יכולת ההתאוששות היא אחרת והכול אחרת. מצאתי את עצמי בוחן ורואה שהתשובות לא רלוונטיות. זאת לעומת עולם הרפואה שיש סדר לדברים כי הוא מבוסס על מחקרים רפואיים שמתפרסמים כל הזמן".

     

    שריג מתחיל להקביל בין התשובות לתרומת הכליה לבין מצב הרפואה באותם ימים, כדי לבחון האם התשובה רלוונטית להיום או לא, דרך שלושה פרמטרים: לאיזו רמת סכנה נכנס התורם, מה הם אחוזי ההצלחה ומהי רמת ההקרבה של התורם וזמן ההתאוששות שלו, והתוצאות אליהן הגיע מדהימות מבחינתו. גם אותם רבנים ופוסקים שאסרו או לא אישרו בעבר באופן גורף, היו מאשרים היום ללא ספק מתן תרומת כליה, ויש אפילו מצב בו הם היו פוסקים כי יש חובה למתן תרומת כליה, בדומה למתן תרומת דם הנחשבת כיום לחובה על פי ההלכה.

     

    ישי שריג עם הרב הבר שהקים את עמותת מתנת חיים לאחר הניתוח (צילום: אלבום משפחתי) (צילום: אלבום משפחתי)
    ישי שריג עם הרב הבר שהקים את עמותת מתנת חיים לאחר הניתוח(צילום: אלבום משפחתי)

    חובה הלכתית לתרום?

    "השורש של תרומת כליה מגיע מהפסוק: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" - אם אדם נמצא בסכנה יש לאדם אחר חיוב לעזור לו ולהציל אותו, כשהמדד הוא הסכנה שאדם יהיה מוכן לסכן כדי להציל את כספו. תרומת כליה היא עם אחוזי הצלחה כה גבוהים שאין ספק שנכנסת להגדרה הזו. אבל אני לא רואה מצב של פסק הלכה שיחייבו לתרום", מרגיע שריג. "כי גם אם יגיעו למסקנה שזו חובה, התוצאה תגרום בפועל לירידה בתרומות הכליה כי יהיה סינון גדול יותר בוועדות וזו לא תוצאה שמישהו רוצה בה".

     

    כדוגמה מביא שריג את ההסכמה שנתן לספר רב העיר רמת גן, הרב יעקב אריאל. על פי הרב אריאל, אין חובה לעשות בדיקות התאמה אבל אם אדם עשה ונמצא מתאים יש עליו חיוב. "בספר אני מנסה לגעת בסוגיה ממקום אחר", מבהיר. "עשרות אנשים מתים מידי שנה בגלל שהם לא קיבלו תרומת כליה. אני מדבר לא על לתת צדקה להקמת בית כנסת או בית ספר לילדים שזה מאוד חשוב, אלא על הצלת חיים של ממש. זאת אומרת שבלי תרומת הכליה החולה ימות. לעומת זאת עבור התורם ההפסד הוא מינורי - ביחס לרווח. אפשר להתווכח כמה ההפסד אבל רוב התורמים מסכימים שהרווח עולה על ההפסד עשרות מונים".

     

    ספר שנותן את המענה השכלי

    בספר שבימים אלו מגייס עבורו ישי כספים באתר הדסטארט לקראת יציאתו לאור בחודש הבא, מוקדש פרק שלם ומקיף שעוסק בליווי התורם ובמידע שהתורם הפוטנציאלי זקוק לו. דרך סיפורו של שריג ותורמים רבים נוספים מובא פירוט מלא של מה שעובר על אדם מהרגע שהוא מחליט שהוא מעוניין, דרך ההתלבטויות, הבדיקות הרפואיות, כמה זמן לוקח כל דבר, עד ההתאוששות והחזרה לשגרה. "עמותת 'מתנת חיים' עושים בנושא עבודה נפלאה דרך הפצת הסיפורים של האנשים שתרמו, אבל המענה הוא מאוד רגשי. בספר אני נותן את המענה השכלי".

     

    "הוא הרוויח חיים. מה אני הפסדתי?". ישי שריג בבית החולים משחק עם הילד.  (צילום: אלבום משפחתי) (צילום: אלבום משפחתי)
    "הוא הרוויח חיים. מה אני הפסדתי?". ישי שריג בבית החולים משחק עם הילד. (צילום: אלבום משפחתי)

     

    לדבריו, כמו הרבה נושאים, אנשים מפחדים מהלא נודע. "אני רוצה שהקוראים יקראו את הפרק הזה לא כדי לומר: 'התורמים שעשו את זה הם אנשים נפלאים', אלא בתור כאלו שבאים ללמוד ולבחון: 'האם אני מתאים לתרום כליה'".

     

    ולמה לגייס כסף דרך הדסטארט?

    "אני מעוניין שהדסטארט יממן כ-1,000 ספרים שיחולקו לרופאים, דיינים, רבנים ומובילי דעה בארץ שידברו על זה ויפיצו את נושא תרומת הכליה. אם אני מצליח לחלק 1,000 עותקים לאנשים ושכל אחד ידבר על הנושא עם שלושים איש, יש לנו 30,000 תורמי כליה פוטנציאליים. היום יש כ-700 חולים שממתינים לתרומה ועוד כ-100 חולים שמצטרפים מידי שנה", אומר ומסכם: "זו עבודה קשה, אבל עם ישראל הוא עם שמחפש לתת ומחפש לעזור אחד לשני. אנחנו יכולים להיות המדינה הראשונה בעולם שסוגרת את רשימת ההמתנה של תרומה לחולי כליות".

     

    לפרויקט ההדסטארט "נותנים חיים" כנסו

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים