פיצה פיצוץ

אי־אפשר שלא לאהוב פיצה. השילוב המופלא הזה בין הבצק, לרוטב, לגבינה החמה ולתוספות הוא כל מה שגרגרנים מייחלים לו, והוא פשוט עושה את העבודה. לא לחינם מדובר במאכל הכי פופולרי בעולם, ולגמרי במקרה מחר הוא גם יום הפיצה הבינלאומי. אז שלא נחגוג על איזה מגש?

הפיצות המיוחדות שמצאנו בארץ

פיצה סביח // מה יכול להיות רע בבצק פריך שעליו ביצה קשה, חציל מטוגן, תפוח אדמה, פטרוזיליה, עמבה וטחינה? הרי ממילא את הסביח נהוג להגיש גם פתוח על פיתה עירקית, אז מה רע בפיצה?

איפה? רוסטיקו, תל־אביב.

והמחיר? 10 שקל למאה גרם, 100 שקל לקילו.

סשימי פיצה // הסושי מאסטר יאמה סאן מציע פיצה שלא בהכרח היה מציע ביפן, שכוללת נתחי טונה אדומה, חמאת שום צרוב, עגבניות שרי, פרמזן ועשבי תיבול טריים.

איפה? מסעדת TYO, תל־אביב.

והמחיר? 64 שקל.

פיצה ספינאצ'ה של פסטורי אילת | צילום: מוטי חזן

פיצה ירוקה // אחרי שהתאהבנו בפיצה הלבנה, למה לא לגוון קצת? טום אביב, זוכה מאסטר שף, רקח פיצה מבצק דק שעליו קרם תרד, מוצרלה, ברינזה, פלפל שאטה וביצה שלוקה.

איפה? בחמארה האיטלקית החדשה שלו, קוקו במבינו בתל־אביב.

והמחיר? 52 שקל.

פיצה בשר טחון // היא עשירה בטעמי תבשיל בשר טחון, ולא במקרה – חוץ מבצק פריך כוללת הפיצה הזאת רוטב עגבניות, רסק פלפלים, מוצרלה, ריקוטה ותבשיל בשר עם זיתי קלמטה וארוגולה.

איפה? איטלקייה בפשפשים, יפו.

והמחיר? 68 שקל.

כפר קפצתם לפיצה סבא הטרנדית של עומר מילר שהפכה להיות הספוט הכי לוהט בשדרות רוטשילד? ואל תשכחו ללכת על התוספות הכי מוגזמות ממש כמו שמילר יודע | צילום: נועה להב מובר

פיצה סלק // סלק הולך כל כך טוב עם גבינות, אז למה לא עם פיצה? נסו את זאת שכוללת מוצרלה, גורגונזולה, פרמזן, שקדים ובזיליקום.

איפה? פיצריית ROSTICCERIA, אזורי חן בתל־אביב.

והמחיר? 66 שקל.

פיצה פירות ים // רוטב עגבניות, מוצרלה, שרימפס, קלמארי וצ'ילי – כנראה כל מה שחובבות וחובבי פירות ים ובצק יכולים לבקש.

איפה? גוסטינו, רמת ישי.

והמחיר? 62 שקל. ויש גם אופציה טבעונית.

פיצת כמהין // הפיצה הארומטית הזאת עשויה ממחית פטריות כמהין, פטריות פורצ'יני ופורטובלו, בצל מקורמל, מוצרלה, גבינת עזים, גילופי פרמזן, צימוקי עגבניות שרי, עלי ארוגולה ובלסמי מצומצם.

איפה? מסעדת קוואטרו, תל־אביב.

והמחיר? 68 שקל.

פיצה אסאדו של רפאלו חיפה

פיצה אסאדו // מכילה אסאדו מפורק, מוצרלה, קרם בטטה, כמהין ועלי תרד.

איפה? רפאלו, חיפה ועין שמר.

והמחיר?67 שקלים

פיצת דאבל בורגר // בצק פיצה אוורירי ממחמצת שאור, רוטב עגבניות, מוצרלה מגורדת, קציצות המבורגר, עוד שכבת בצק ומעליו שוב רוטב ומוצרלה. מעל כל האירוע המושחת הזה תוכלו להוסיף שמנת מעושנת, ובייקון.

איפה? פיצה אלכסנדר, קריית־מוצקין.

והמחיר? 99 שקל.

פיצה טונה // יש בה רוטב עגבניות ובלסמי, טונה אדומה צרובה, מוצרלה, עגבניות שרי תמר, בצל סגול, זיתי קלמטה, צ'ילי טרי, ארוגולה, עשבי תיבול ואיולי בזיליקום ומומלץ לקפל אותה ולאכול כמו פיתה.

איפה? ויוינו, באר־שבע.

והמחיר? 68 שקל.

פיצת ביצת עין של רוברטה וינצ'י, כרכור | צילום: ענת פייזר

פיצה ביצת עין // חוץ מהבצק והביצה, כוללת הפיצה הזאת תפוח אדמה מדורה, מוצרלה ופקורינו.

איפה? רוברטה וינצ'י, פרדס חנה־כרכור.

והמחיר? 58 שקל.

פיצה פלמידה // חובבי הפיצות הלבנות והדגים ייהנו כנראה מהפיצה הלבנה עם הפלמידה המעושנת, פרוסות תפוחי האדמה, שום קונפי וקרם פרש שמציע השף עמוס שיאון. איפה? הלנה בנמל, נמל קיסריה.

והמחיר? 62 שקל.

פיצת חצ'פורי // עם תרד, מוצרלה, קשקבל, ג'יבנה וביצה רכה.

איפה? יקב תשבי, מתחם תשבי, בין זכרון־יעקב לבנימינה.

והמחיר? 60 שקל.

פיצה מעושנת של מיס קיטשן | צילום: דרור עינב

פיצת טלה מעושן // בצק בזיליקום, חמאת קשיו, דמי גלאס, מיזונה וצנונית וטלה מעושן, כמו שהשף אוראל קמחי יודע.

איפה? פופינה, תל־אביב.

והמחיר? 74 שקל.

פיצה שווארמה // עם בשר טלה בצלייה איטית, תבליני שווארמה, בצל חום, סלסת עגבניות וטחינה ואריסה. את החגיגה הזאת רקח השף אביב משה.

איפה? יאסו, תל־אביב.

והמחיר? 64 שקל.

פיצה צ'וריסו // השחיתות הזאת כוללת רוטב עגבניות, מוצרלה, נקניקיות צ'וריסו, ביצה עלומה ועלי תרד.

איפה? ג'ויס, מושב ביצרון.

והמחיר? 65 שקל.

פיצה תרד // הפיצה האילתית הזאת מכילה תרד, וגם גבינת עזים, ריבת בצל וצנוברים. איפה? פסטורי, החוף הצפוני, אילת.

והמחיר? 48 שקל.

הערכים התזונתיים של הפיצה:

הפיצה איננה בדיוק מזון בריאות: לרוב עשוי הבצק שלה מקמח לבן והגבינות שמוסיפים לה עתירות שומן (ולא, הירקות מלמעלה הם לא תחליף לסלט). עם זאת, הגבינה מספקת חלבון וסידן ורוטב העגבניות עשיר בליקופן (נוגד חמצון חשוב). אז אפשר ליהנות ממשולש או שניים מדי פעם בפעם, רק הביאו בחשבון שבמשולש ממוצע (וסטנדרטי, בלי תוספות מהסוג המטורף) יש לפחות 300 קלוריות. תוסיפו עוד גבינה, בשרים ושאר פינוקים — ותגיעו בקלות ל־800 קלוריות למשולש (ובינינו, מי יכול להסתפק באחד?). ברוח הימים האלה, כל פיצרייה ומסעדה איטלקית שמכבדות את עצמן ואת לקוחותיהן מציעות גם פיצות צמחוניות, טבעוניות ונטולות גלוטן.

מה יוצא לנו מזה?

מבצעים ליום הפיצה הבינלאומי ברשתות הגדולות: בפיצה האט מכריזים על יום של תוספות חינם // בדומינו'ס פיצה מוכרים פיצה אישית באיסוף עצמי בעשרה שקלים // בפיצה עגבנייה שני מגשים משפחתיים עם תוספות ללא הגבלה ב־119 שקלים.

דברים שלא ידעתם על הפיצה

1. המילה פיצה תועדה לראשונה בטקסט לטיני שפורסם בדרום איטליה ב־799 לספירה. במקור, השם פיצה מתאר עוגה או פשטידה ורק בשלב מאוחר יותר הוא קיבל את המשמעות של לחם שטוח.

2. הפיצה הראשונה בארצות־הברית נמכרה בניו־יורק, בחנות המכולת של לומברדי בשנת 1905.

3. הפיצה אמנם הומצאה באיטליה, ליתר דיוק בנאפולי, אבל כמעט כל מדינה בעולם פיתחה את הפיצה שלה: בברזיל השפים מוסיפים לה אפונה, בצרפת מעדיפים את הפיצה עם חביתה ובסין הפיצות עם הנקניקיות הקטנות פופולריות מאוד.

4. לא מעט סלבס, ביניהם ביל מורי וז'אן־קלוד ואן דאם, החלו את דרכם כשליחי פיצה.

5. רק ב־2014 אישרו מדענים (שאשכרה חקרו את הנושא לעומק) את מה שיודעים באיטליה כבר מאות שנים — מבין כל הגבינות, מוצרלה היא המתאימה ביותר לפיצה.

6. ל"אגודת הפיצה הנאפוליטנית האמיתית" יש רשימה ברורה של כללים, שרק עמידה בהם מזכה את הפיצה בשם הנחשק פיצה נאפוליטנה. מזל שהם לא בודקים בציציות של הפיצריות הישראליות.

7. מוזיאון הפיצה הראשון בעולם הוא כמובן אמריקאי. הוא נמצא בפילדלפיה, נקרא PIZZA BRAIN ומכיל אוסף גדול של "מזכרות פיצה".

8. רוטב העגבניות נעשה חלק מהפיצה רק במאה ה־16. הראשונים להוסיפו לבצק האפוי עם הגבינה היו כנראה עניי נאפולי.

צילום: שאטרסטוק

כאן נולדה הפיצה | יקיר אלקריב

מבקר האוכל שלנו קפץ לנאפולי, מולדת הפיצה, כדי להבין מאיפה הכל התחיל

דרך ארוכה עשתה הפיצה מאירופה של ימי הביניים עד המערב של ימינו; ממאכל של עניים, שכל מטרתו הייתה להיפטר משאריות ולהשביע במהירות, למאכל גורמה מפונפן.

הפיצה הומצאה באיטליה והחלה את דרכה למעשה כפיתה, זאת אומרת עיגול בצק שטוח. עניים מאזור נאפולי היו כנראה הראשונים שהוסיפו לו קצת עגבניות. זה כל כך תפס, עד שבמאה ה־18 מלכת נאפולי, מריה קרולינה, ציוותה לבנות תנור לבנים במטבחה כדי שהטבח שלה יוכל להכין לה פיצות.

בשנת 1889 טיילה מלכת איטליה מרגריטה מסבויה באיזור נאפולי וכששמעה על המאכל החדש, הזמינה לעצמה פיצה. אחת מהפיצות שהוכנו לה, על בסיס של רוטב עגבניות, גבינת מוצרלה ועלי בזיליקום, קיבלה מאז את השם "פיצה מרגריטה". שלושת מרכיביה – אדום, ירוק ולבן, מסמלים גם את צבעי הדגל האיטלקי החדש.

למי שמצפה לפגוש את כל השפע הזה בנאפולי של ימינו, מצפות כמה הפתעות. קודם כל, בסיס הבצק המקובל כאן פשוט מאוד – כמעט כמו הפיתה של הלאפה שעוטפת לכם את השווארמה. באשר לרוטב העגבניות, הוא כמעט תמיד מגיע מקופסה. ובפיצרייה אחת, דווקא משובחת למדי, שבה אכלתי, גם הפטריות שהונחו על הפיצה הגיעו מקופסה – חטא שבמונחים קולינריים אין לו כפרה. למזלם של האיטלקים, הגבינות והנקניקים שלהם כל כך טובים, שהם מעיפים את הפיצות שלהם לשמיים. כיוון שבשעות הפעילות של הפיצריות התנורים תמיד לוהטים, הפיצה מוכנה ומוגשת תוך מקסימום דקה. והמחיר? בין 3 ל־8 יורו.

מהי הפיצה הנחשבת ביותר בנאפולי? תלוי את מי שואלים. אחת האפשרויות היא פיצה Da Michele הפועלת בעיר החל מ־1870. בפיצרייה הזאת מגישים רק שני סוגי פיצה – מרגריטה ומרינארה. התור ארוך מאוד, לפחות חצי שעה. אכלנו משתיהן והן אכן טעימות מאוד. הכתובת Via Cesare Sersale 1. אבל שימו לב שהבניין, למרות מספרו, נמצא באמצע הרחוב. למה? זו שאלה שלא שואלים באיטליה בכלל, ובנאפולי בפרט.

אבל היציאה הכי מוזרה בפיצות של נאפולי היא ללא ספק הפיצה פריטה – זאת אומרת, פיצה מטוגנת. מכינים את הפיצה כרגיל, מקפלים אותה ואז מטגנים בשמן עמוק. מגישים בנייר ואוכלים בעמידה ברחוב. אחרי השעה עשר בלילה, המקומות היחידים שנשארים פתוחים לאורך ויה טולדו, רחוב הקניות הראשי של נאפולי, הם פיצריות שמגישות פיצות כאלה. ואיך הטעם? גן עדן. אלא מה?