שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    "אם ההורים לא בסביבה, אני קונה לנכדים הכל"
    כיום, יותר מתמיד, סבים וסבתות רבים מרגישים שלהיות "הסבא הכי טוב שאפשר" משמע לתת לנכדים כל מה שהם רוצים, מתי שהם רוצים, כמה שיותר מהר. פרופ' רולידר לא מסכים עם הגישה הזאת וטוען שצריך להתייעץ עם ההורים לפניי קניית המתנה. אבל מה עושים הסבים עם רגשות האשמה? קונים

     

     

    צילום: אלי סגל

    צילום: אלי סגל

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    לא מזמן הלכתי עם נכדי, לבקשת אמו – בתי, לקנות לו מגפיים. המגפיים נרכשו בתוך עשר דקות במרכז הקניות הסמוך לביתם. בדרך לשם סיפרתי לו סיפור קצר מעלילות הרשלה, משהו שליווה את ילדותי, וכשראינו חנות ספרים במרכז, הוא ביקש את הספר - וקיבל כמובן.

     

    אינסטוש, נכדים וצ'ייסרים: תכירו את הסבתות החדשות


    צמודה לחנות הספרים הייתה חנות צעצועים. "את יכולה לקנות לי בייבלייד?", הוא שאל והביט בי בעיניו הממיסות. מודה, שעד לאותו הרגע לא ידעתי במה מדובר, אפילו חשבתי שיש פה איזו טעות לשונית. "מה, את לא יודעת מה זה?", הוא שאל בכמעט אכזבה, והעניק לי הסבר ממצה על הביי ועל הבלייד.

     

     

    סבתא ולצר. "האשמה אכלה אותי" (צילום: רפי דלויה) (צילום: רפי דלויה)
    סבתא ולצר. "האשמה אכלה אותי"(צילום: רפי דלויה)

    "אמא מרשה?" שאלתי. "תשאלי אותה", הייתה התשובה. אלא, שמסתבר, שיש עוד כמה ילדים שככל הנראה ביקשו את אותו הדבר, והמוכר הודיע חגיגית שהמוצר אזל לעת עתה. השאלה נחסכה ממני.

     

    משם המשכנו לרשת מזון־מהיר, כמובן באישורה של בתי. גם פה, אוצר ידיעותיי בתחום שאף לאפס, זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי שאפשר להזמין באמצעות לוח־מחשב גדול, עליו לוחצים, ואז מעבירים את כרטיס האשראי והופ – הארוחה בדרך. "סבתא, תלחצי על מנת־ילדים", הוא ביקש. לחצתי. "עכשיו על צ'יפס מוגדל", הורה. לחצתי. "ועכשיו על הכדורגל".

     

    פה עצרתי.

     

    "אמא לא נתנה אישור לקנות כדורגל", אמרתי לו. ולא לחצתי. נכדי המדהים לא התווכח כמעט, רק עיניו אמרו אכזבה. שעת הבייביסיטינג השבועית שלי הסתיימה, חזרתי לביתי. למה לא קניתי לו את הכדורגל? הילד ביקש, ייסרתי את עצמי. אני סבתא, מותר לי גם להפר הוראות מדי פעם. אני לא על תקן מחנכת, אלא על תקן מפנקת. את החינוך הפיננסי אני אמורה להשאיר לבתי, נכון?

     

    השאלה הזאת, אם סבתות וסבים מתפקדים על תקן מחנכים או לא, עולה לא פעם במציאות העכשווית. בעיקר בהקשר של קניות ופינוקים שווי ערך כספי. דור ההורים של נכדינו הם אנשים עובדים, והשהייה עם הנכדים, כוללת טיולים במרכזי הקניות וכניעה לתרבות הצריכה. השאלה מה לעשות במקרים האלו איננה רק נחלתי. לכן, שאלתי כמה סבתות וסבים בכירים בתעשייה, ומומחה לחינוך.

     

     (צילום: EPA) (צילום: EPA)
    (צילום: EPA)

    נותנת להם הכל

    אהובה תורג'מן היא המנכ"לית ומבעלי רשת BBB, מה שמצריך ממנה לא אחת נוקשות - שנעלמת כמעט לחלוטין, בזמן שהיא נמצאת עם נכדיה. "אני משחקת איתם, עושה המון עבודות יצירה, משתוללת איתם, עושה כל מה שהם מבקשים", היא מספרת.

     

    שזה אומר לקנות להם גם כל מה שהם מבקשים?

    "גם. כסבתא אני מנסה לא להרוס להורים את החינוך, ולכן סיגלתי לעצמי חוק: כשהנכדים אצלי עם הוריהם, והם שואלים, "סבתא, מותר עוד?", כשבדרך כלל הכוונה לעוד ארטיק או סוכריות, אני משיבה להם שישאלו את אמא, כי היא נמצאת לידם.

     

    "כשהנכדים איתי ללא ההורים, אז אני מרשה להם הכל. לי מותר, כי אני סבתא ולא אמא. אני לא מחנכת אותם. את הילדים שלי גידלתי וחינכתי, והערך המוסף שלי כסבתא הוא לעשות איתם דברים כיפיים, כשאני רואה אותם פעם בשבוע, ואם זה כולל קניות – זה כולל קניות.

     

    "אני מרשה להם הכל". סבתא תורג'מן ()
    "אני מרשה להם הכל". סבתא תורג'מן

    "בדרך כלל אני קונה להם ספרים או צעצועים, לא בגדים, כי זו לא מתנה, ולפעמים אני גם מפעילה שיקול דעת חינוכי. למשל, אם הנכד שלי יבקש לגו בכמה מאות שקלים, אקנה לו, כי זה תורם מעבר לכיף. אם הוא יבקש מכונית, ובחנות הוא יבקש שתי מכוניות במקום אחת – גם אקנה לו, בשביל זה אני סבתא.

     

    "חוץ ממתנות אני גם לוקחת אותם להצגות, ואז אני משתדלת לעשות תיאום ציפיות עם הכלה שלי, אשתו של בני ועם נכדיי. אקח אותם להצגה או למקום שהיא מסכימה, כי אני לא רוצה להיכנס לחיכוכים. סבתא זה דבר של כיף – לי ולהם. בסוף אני רוצה להיות הסבתא הכי טובה שאפשר, שזה המקום שסבתא אמורה להיות ולהרגיש בו".

     

    דמי כיס יכולים לעזור לחינוך הפיננסי

    פרופ' עמוס רולידר, מומחה לניתוח וטיפול התנהגותי בילדים וראש המחלקה ללימוד מדעי ההתנהגות במכללה האקדמית כנרת, לא ממש מסכים לגישה הזאת. "נתינה זו נתינה, והסבתות והסבים חייבים להתייעץ עם ההורים בכל נתינה של מתנות לנכדים. זה נכון לגבי ימי הולדת, חגים ואירועים, אבל זכותם לקנות מתנות לנכדים גם בלי קשר לאירועים, וגם אז צריך לזכור שלהורים יש Say (מילה) בנושא.

     

    "בבריטניה קרוב ל־80% מהמשפחות מנהיגות דמי כיס מכתה ד', הילד לומד ככה לתכנן ולחסוך. ופה מזניחים את החינוך לחשיבה ולהתנהלות כלכלית נכונה. אפשר לעשות את זה גם עם הנכדים. לצערי, פה זה אחרת. מה שדורש הסתכלות ותיקון. כששואלים ילדים כמה עולים מוצרי יסוד, כמו חלב ולחם, הם לא יודעים את התשובה, אבל הם יודעים בדיוק כמה עולה אפליקציה, וישגעו את ההורים או לחילופין את הסבתא והסבא בנושא, כדי שיקנו להם.

    "אנחנו חוטאים כשאנחנו מאשרים להם הכל" (צילום: יח"צ) (צילום: יח
    "אנחנו חוטאים כשאנחנו מאשרים להם הכל"(צילום: יח"צ)

    "אנחנו חוטאים לילדים שלנו כשאנחנו מרשים להם הכל, כי כך אנחנו חוסכים מהם חינוך נכון, שיסייע להם בהמשך החיים, וזה מתחיל מגיל צעיר. עם זאת, על ההורים לגלות רגישות לרצון של הסבתא והסבא לקנות לנכדים דברים, ולגלות לפעמים גמישות בנושא".

     

    איך עומדים בפרץ נגד הבקשה של הנכד או הנכדה שמבקשים מתנה?

    "הקושי באמת עצום, אבל צריך להתגבר על זה, כי ההחלטות ההוריות הן שקובעות את המדיניות. לפני כמה זמן לקחתי את הנכד שלי לכמה שעות של טיול באזור מגוריי. טיילנו ואז ישבנו על הספסל ואכלנו גלידה. כשסיפרתי את זה לבני וכלתי, הם כעסו עליי קצת. אמרתי להם שהם טועים, שהנוקשות במקרה כזה איננה נכונה. פעם אחת לשבת ולאכול גלידה ביחד ולהרוויח כך זמן איכות, זה חשוב.

     

    "ההורים צריכים לדעת מתי לצאת מהמסגרת הנוקשה, להיות רגישים גם לצרכים של סבתא וסבא. החשוב הוא לדעת לשים את הגבול. למשל, אם שלוש פעמים בשבוע אני מוציא את הנכד מהגן – לא אקנה לו, כי אז אני כבר נתפס כמחנך ומתפקד כהורה, למרות שזה בניגוד ל־DNA של סבתא וסבא לחנך. לכן צריך לדעת לשים את הגבולות ולעמוד בהם".

     

    "הבנתי שאני עוברת את הגבול אז שיניתי הרגלים"

    מנכ"לית בית הדיור המוגן אחוזת פולג, אורה קריב, היא סבתא ל־4. הצעיר בן 4.5 והבכור בן 13. קריב מספרת שכשרק הפכה לסבתא, היא מצאה את עצמי קונה בלי הפסקה. "אבל אז", היא נזכרת, "הבת שלי אמרה שאני עוברת את הגבולות החינוכיים ולכן שיניתי הרגלים. ברגע שהבנתי שאני צריכה להירגע עם שגעת הקניות לנכדים בגלל איסורי הוריהם, התחלתי לתכנן וליישם בילויים בסרטים והצגות, כשגולת הכותרת היא ביקור בחוות סוסי פרא, שם האנרגיות מיוחדות ואנחנו ממש מחכים להגיע לשם בכל חופשה וחג.

     

    בילויים משותפים במקום מתנות. קריב ונכדיה (צילום: יח"צ) (צילום: יח
    בילויים משותפים במקום מתנות. קריב ונכדיה(צילום: יח"צ)

    "מכל זה יוצא מהכלל הוא כשאני בחופשה בחו"ל, אז אני מצלמת להם מתנות שאני מתלהבת מהם, שולחת להם את התמונות ודואגת שאם הם רוצים, כולם יקבלו שווה בשווה, ואם מישהו לא רצה - הוא יקבל מתנה בהזדמנות אחרת. החשיבות שכולם יקבלו באופן שיוויוני נעוצה בעובדה, שכשאני הייתי ילדה, לא נהגו בי כך".

     

    מה את קונה להם כשאת בחו"ל?

    "כשהייתי בארה"ב לפני כחודשיים, היו מבצעים על תחפושות של אחרי "הלווין" (ליל כל הקדושים), הציעו תחפושות נהדרות במחירים זולים. צילמתי ושלחתי והלהבתי אותם. מי שביקש קיבל, ומי שלא – יקבל ממני את התחפושת עכשיו, לקראת פורים. כשאני פה, הנכד שלי בן ה־6 תמיד מבקש מתנות קטנות כמו עיפרון. אקנה לו את מה שהוא ביקש, אבל זה לא במקום פעילות, ובמקביל נשחק ביחד בג'ימבורי".

     

    "כל אחת מקבלת בתורה מה שהיא רוצה"

    לעו"ד נחום פינברג יש שלוש נכדות: מאיה (12), דנה (8.5) וטל (6.5). "אני סבא מעורב ומשקיע, ודואג למה שמתרחש בחיי הילדות, לחוויות ולהתפתחות, ובתוך זה גם לחוויות משותפות להן ולי. בכוונת מכוון בחרתי לי מגורים קרובים ואני זמין תמיד עבורן, וכך הנכדות מגיעות לביקורים תכופים אצלי ומבלות איתי בביתי. אנחנו צופים בטלוויזיה ביחד, מציירים ומכינים ארוחות. אחד המנהגים החביבים שקבעתי לעצמי ולהן, שמשלב גם יחסים וחוויה וגם "כלכלה", מכונה בפינו 'שישי פרטי'.

     

    "אני אוסף בתום יום הלימודים ביום שישי רק את אחת מהנכדות, בסבב, לפי תור. כל אחת מהן 'זוכה' ביום שישי שלה במה שהיא מבקשת - אוכלים בחוץ, היכן שהיא רוצה, קונים מה שהיא רוצה או צריכה וחיכתה שאקנה לה".

     

    "אני סבא משקיע". סבא פינברג (צילום: יח"צ) (צילום: יח
    "אני סבא משקיע". סבא פינברג(צילום: יח"צ)

    בלשון עו"ד: זה פינוק מידתי?

    "בהחלט. ועצם זה שהוא קבוע ושהנוכחות שלי נחלקת שווה בשווה בין שלשתן - נראה לי כנוסחה מנצחת. פעמיים בשנה, בחופשות פסח וסוכות, אנחנו נוסעים לחופשות משותפות בחו"ל. ככלל אנחנו מקפידים על חופשות משפחתיות משותפות עם הוריהן, בקרוב נטוס לחופשת סקי משותפת. בשבוע שעבר חגגה נכדתי הבכורה בת־מצווה. שלוש הנכדות קיבלו ממני מתנה לרגל האירוע, אם כי בת המצווה קיבלה כמובן מתנה גדולה יותר".

     

    צריך לדעת לשים גבולות

    יו"ר דירקטוריון פעילים, ניהול תיקי השקעות, חנה פריזן, חושבת שחינוך בכלל ופיננסי בפרט הוא באחראיות ההורים ולא הסבתא והסבא. "יש לנו תפקיד חשוב ודומיננטי בחיי הנכדים. לכן כשאנחנו איתם, חשוב לתת להם דוגמה אישית. צריך לדעת לשים גבולות ולעמוד מאחוריהם, אם זה בתחום האוכל ואם בצעצועים".

     

    פרופ' רולידר מתייחס גם לתחרות בין הסבתות והסבים של שני הצדדים, כאל נושא מהותי, שיש לתת עליו את הדעת: "שלא ינסו להתחרות על ליבו של הנכד באמצעות הצפה במתנות", הוא חורץ. "בסופו של דבר, לפוצץ במתנות זה לא לקנות את נפש הילד, כי ילד יודע להעריך אורח חיים קבוע ותקין, זה מה שהופך חשוב לו עם הזמן".

     

    מה עושים נכדים, שיש להם סבתא וסבא עתירי ממון, מהם מקבלים מתנות יקרות ערך, ומנגד, הצד השני הוא דל אמצעים והמתנות "פשוטות?" יש הבדל ביחס ל"סבתא עשירה" או "ענייה?"

    "אוי לנכד שיתייחס יותר יפה לסבתא או סבא שיש להם יותר כסף מאשר לצד השני. לפה נכנסת הדמות ההורית, שמחייבת לחנך את הילדים, שידעו להגיד בדיוק אותו שלום ולהעניק בדיוק את אותו כבוד, אם זה לסבתא וסבא עשירים או לעניים. אהבה של סבתות וסבים איננה נמדדת בכסף", מסכם רולידר.


    פורסם לראשונה 10/02/2018 08:24

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים