שתף קטע נבחר

זקיפות קומה לאומית? לא במקרה עאהד תמימי

אין לנו סיכוי לנצח מערכה הסברתית מול ילדה בלונדינית יפה. צה"ל, שלרוב יודע לבחור בתבונה את קרבותיו, התבלבל הפעם. הפוליטיקאים הוכיחו כיצד מעצמה גרעינית לא מסוגלת לעמוד בסטירה של בת 16

מה לעשות עם עאהד תמימי? אם הייתי צריך לכתוב חיבור בנושא "איך נגרום לישראל להפסיד בצורה מטופשת במלחמה הסברתית מול כל העולם, בשביל להרוויח כמה קולות בבחירות הבאות", הייתי כותב על זה. הייתי מתאר את מה שעשו הפוליטיקאים שלנו עם הסטירה והבעיטה שנתנה נערה בלונדינית בת 16 לקצין בצה"ל שנכנס לחצר ביתה, בכפר נבי סאלח, לפני חודש וחצי.

 

כקצין בסדיר ובמילואים פיקדתי פעמים רבות על חיילים שהיו צריכים לפזר הפגנות, או להתנהל מול תושבים עוינים בכפרים ובערים של יהודה ושומרון. אחרי שראיתי את סרטון הסטירה, ובתור מי שיודע איזה תרחישים הזויים עלולים להיווצר תוך שניות בתנאים האלה, אני אומר שהקצין והמש"ק שלידו התנהלו למופת. הם התנהגו בדיוק כמו שהייתי מצפה מלוחמים בצה"ל להתנהג.

 

כי קצין בצה"ל צריך להיות לא רק קצין, פוליטיקאים יקרים שלי, אלא גם ג'נטלמן. וג'נטלמן צריך להיות מסוגל לחטוף סטירה מנערה, ואפילו בעיטה, בלי להגיב. ככה זה. כמה חבל שאת מה שיודעים סרן וסמל ראשון בצה"ל, לא יודע שר הביטחון המתלהם שלהם, שהשתחרר מצה"ל בדרגת רב-טוראי, אחרי ששירת בו ללא חת כאפסנאי (סליחה, לא יכולתי להתאפק).  

 

אז לידיעת שר הביטחון אביגדור ליברמן, חובב עונש המוות, ולידיעת התובעים והשופטים בבית הדין הצבאי במחנה עופר, הנה מה שלדעתי אנחנו חייבים לעשות עוד היום עם עאהד תמימי, שיושבת אצלנו במעצר עד תום ההליכים: צריך לקחת אותה ללא שיהוי לבית הוריו של הקצין שסטרה לו, ולהושיב אותה על הספה בסלון. צריך שאמא שלו תכבד אותה בקפה ועוגה, ותדאג שהיא תגמור מהצלחת. ואז צריך להראות לה את האלבומים המשפחתיים, עם התמונות של הקצין הזה כשהיה ילד, וגם נער בגילה. ואז צריך לשלוח אותה הביתה. וזהו.  

 

**

אני יודע, זאת דעת מיעוט. להלן שבע סיבות שבגללן אני חושב שכך צריך לנהוג, במקום לעשות את כל השטויות שכבר עשינו, ועוד נעשה, עם עאהד תמימי. 

 

1. מדינה שנבהלת ונרגזת וגועשת מסטירה ובעיטה, היא מדינה עם יכולת ספיגה אפס. ישראל היא מעצמה גרעינית (על פי פרסומים זרים), אבל אין לה יכולת לספוג אפילו סטירה ובעיטה? אם אנחנו נכנסים ללחץ מסרטון כזה ברשת, מה נעשה כשיעופו עלינו טילים, מה שעלול לקרות כאן בקרוב, וגם יפגעו פה ושם?  

 

2. עד היום כבר חתמו מיליון ו-700 אלף איש מכל העולם, רובן נשים, על עצומה באתר Avaaz שדורשת מישראל לשחרר מיד את עאהד תמימי. כל חתימה כזאת היא השג נוסף לאלה שמערערים לא רק על הכיבוש, אלא על עצם זכותה של ישראל להתקיים כמדינה עצמאית במזרח התיכון. ואנחנו משחקים לידיהם כמו טמבלים.

הגשת כתב אישום נגד תמימי (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
הגשת כתב אישום נגד תמימי(צילום: רויטרס)

תמימי ואמה מתכוננות להפגנה, 2012 (צילום: AFP) (צילום: AFP)
תמימי ואמה מתכוננות להפגנה, 2012(צילום: AFP)
  

3. אין לנו סיכוי – ואני אומר את זה בתור פסיכואנליטיקאי שמבין משהו בתקשורת – לנצח מערכה הסברתית מול ילדה בלונדינית יפה. ככה זה. יש קרבות שאסור להילחם אותם, וזה אחד מהם. אימרה אנגלית חכמה מייעצת לנו "Choose your battles wisely" - בחרו בתבונה את הקרבות שלכם. צריך לדעת איפה ומתי להילחם, ואיפה ומתי לא. כך נהג צה"ל, וכך הוא עדיין נוהג, בחזית הצפון. כמה חבל שבעניין עאהד תמימי שר הביטחון וראש הממשלה שלנו מסתכלים רק על הבחירות הקרובות, ולא על החזית ההסברתית הלאומית.

 

4. ומה, בעצם, רציתם שתמימי תעשה? שתזרוק על חיילינו אורז? שתגיש להם קפה עם הל, יחד עם אמא שלה? הרי הם נכנסו אליהן הביתה, והתמקמו אצלן בחצר, בלי שהזמינו אותם. ולכן אני חושב שיש רק תשובה ציונית הולמת אחת למעשה שלה - להביא אותה לביתו של הקצין הג'נטלמן, להושיב אותה בסלון, ושם להראות לה אחת ולתמיד מה זה אמא פולנייה, ומה קורה למי שמסתכסך איתה. כי היא תגמור את העוגה הזאת, עד הפירור האחרון. לטובתה.  

 

**

5. וברצינות, הפניקה שלנו סביב תמימי מטשטשת את ההבדל בין רצח לבין מחאה, וזה לא רק טפשי אלא גם מסוכן. מאז הסטירה של תמימי נרצחו ביהודה ושומרון הרב רזיאל שבח ביריות, והרב איתמר בן גל בדקירות סכין. אבל אם לשפוט לפי התעבורה באינטרנט וברשתות החברתיות, המעשה של תמימי היה חמור יותר ונורא יותר. ולא רק ברשת. הכתובות "עונש מוות לעאהד תמימי" שרוססו באישון לילה בכפר שלה מעידות לא רק על אכזריות, אלא גם על טמטום של ממש במחנה הימין הקיצוני. זאת כבר לא רק בעיה מוסרית, אלא גם בעיה קוגניטיבית. אחים מתנחלים יקרים, תבדקו את עצמכם. חלק מן הילדים שלכם ירדו מן הפסים. 

 

6. קשה לי להגיד את זה יותר בעדינות: יצאנו נלעגים בעניין של תמימי. פתטיים. מדינה שלמה בלי חוש הומור. כי עאהד תמימי היא לא אנה פרנק, וגם לא ז'אן דארק. אנה פרנק נרצחה, את ז'אן דארק שרפו, ועאהד תמימי ידעה היטב שלא נשקפת לה שום סכנה. היא לא הייתה מעזה להתנהג כך לאנשי חמאס או דאעש. אבל העובדה שפשטנו באישון לילה על כפרה, כדי לעצור את המחבלת המסוכנת הזאת במבצע מתוקשר היטב, לא מעידה על זקיפות קומה לאומית, אלא על פחדנות ותבוסתנות. אני כמעט בטוח (בלי לדעת אל נכון) שהרעיון לעצור אותה לא היה של הרמטכ"ל וגם לא של ראש השב"כ, אלא של הפוליטיקאים המבוהלים וההיסטריים שמנהלים את המדינה הזאת.

  

7. השורה התחתונה: לא מנצחים שנאה עם שנאה. מנצחים שנאה רק עם אהבה. כשאין ברירה, ויש סכנת חיים מיידית, יורים מהר ומדויק, יורים על מנת להרוג. כשאין ברירה מפעילים כוח. בכל שאר המקרים צריך קודם לחשוב טוב-טוב, ורק אחרי זה לפעול. ולפעול לא מהבטן, אלא מהשכל, ומן הלב. איך שכחנו את זה?

  

office@yovell.co.il

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים