"למה בני בן ה-5 צריך לגדול בלי אימא?"

"אמש עברתי ערב קשה. יום האהבה בפתח, יום המשפחה כבר כאן, ואנחנו רק שניים, רק אריאל ואני, והוא רק בן חמש. מה הוא אשם שהוא נאלץ לגדול בלי אימא? אני אבא ובחיים לא אוכל להיות אימא. זה חסר לו. אני מרגיש את זה בכל דקה", כך החל הפוסט של טל פליקס לוי (33).

"אתמול בערב שוחחנו. הסברתי לו שבשבוע הבא אבא חייב לעבוד כמה ימים עד מאוחר והוא יצטרך לישון אצל הסבתות שלו בימים הללו. הוא לא הסכים. 'אבא, אתה לא הולך לעבודה', הוא צעק. 'זה לא פייר!' בשלב הזה כבר היינו עם דמעות בעיניים. חרדת נטישה? אולי. פחד שלא אחזור אליו? כנראה. הקושי הוא יום-יומי. אנחנו מוקפים בחברים ומשפחות אבל בערב זה רק אני והוא. אמש נרדמנו יחד על הספה אחרי עוד שיחה קשה מלווה דמעות וכאב.

"ילד שלי, אתה ואני ננצח. הגעגוע הוא עצום, החוסר לא מרפה אבל אנחנו נהיה בסוף בסדר. אני מבטיח".

"הקושי הוא יום-יומי"(צילום: אלבום פרטי)

לפני כשמונה חודשים נפטרה הילה לאחר מאבק של שנתיים בסרטן צוואר הרחם. "היא עברה את כל הטיפולים האפשריים ובשלושה חודשים אחרונים הייתה בהוספיס בית, ולבסוף נפטרה", מספר פליקס לוי. "לאורך כל הדרך הסברנו לבננו מה קורה. כשהילה חלתה הוא היה בן שנתיים וחצי. היא הייתה עם כאבים חזקים ונאלצה לעבור אשפוזים ממושכים. בגיל הזה ילד כבר מבין ושואל. לאחר שהתייעצנו עם עובדת סוציאלית ופסיכולוגית עשינו לו שיחות עדכון קבועות. לא אמרנו את שם המחלה כמעט עד הסוף אבל הסברנו בהתאם לגילו".

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

מה גרם לך לכתוב פוסט כל כך חושפני?

"מאז שהילה חלתה וגם אחרי מותה עברתי ארבעה פסיכולוגים ולא הרגשתי שזה נותן לי כלום. כמעט ולא הייתי פעיל בפייסבוק, אבל חודש וחצי אחרי שהילה נפטרה כתבתי פוסט וכל התגובות והעצות של אנשים מאוד מילאו אותי. מבחינתי זה הרבה יותר מפסיכולוג.

"אני חבר בקבוצת 'אבא פגום' ומשתף שם על מה שעובר עליי. התגובות שמרגשות אותי זה כשגבר כותב לי שהוא רב עם אשתו ובעקבות הפוסט הלך לחבק אותה ולהשלים איתה. פתאום מעריכים יותר את מה שיש. כשאני רואה שזה עוזר לאנשים אחרים זה נותן לי כוח להמשיך ולפרוק. הפוסט הנוכחי קיבל תוך שבע שעות מעל 7,000 לייקים ו-1,500 תגובות בקבוצה".

"לכל אורך התקופה הסברנו לבננו מה קורה"(צילום: אלבום פרטי)

איפה הקושי הכי גדול מבחינתך?

"רוב הזמן אני משתדל לעשות עם הבן שלי דברים שמחים, אבל לא קל עם מבטי הרחמים מהסביבה. מי שמכיר אותי טוב יודע שהוא לא יכול לעשות לידי את המבטים האלה, אבל במעגל החברים היותר רחוק אני שם לב להטיית ראש הצידה של אנשים ומבט הרחמים של 'איזה מסכן אתה'. אני לא מסכן. קודם כול אין לי ברירה. אם אהיה מסכן כל היום זה לא יחזיר את הילה. זה גם מה שאני משדר לבן שלי ומה שמניע אותי.

"רחמים זה הדבר שהכי קשה לי לקבל. אני יכול להבין הזדהות ויכול להבין הצעת עזרה, אבל לא רחמים. עדיף לבוא ולהגיד למשל - 'בא לי לשבת איתך לבירה' או 'אם אתה צריך בייביסיטר'. פשוט עדיף להיות פרקטיים.  

"יש תגובות מאוד מפתיעות מאנשים. אמרו לי כבר שאני 'לא נראה אלמן', כאילו יש לאלמן מראה מסוים. הייתה גם פעם אחת שהרשיתי לעצמי לצאת לבלות אז אמרו לי 'אתה לא צריך להיות בבית ולבכות עכשיו? עוד לא עברה שנה'. אף אחד לא היה בנעליים שלי כדי לשפוט איך אני אמור להרגיש ולהתנהג כרגע. אני צריך גם להיות שמח ובריא בראש כדי לעזור לבן שלי, ואם זה אומר לצאת ולהשתחרר מדי פעם, אני לא מתכוון להתנצל על זה".

"רחמים זה הדבר שהכי קשה לי לקבל"(צילום: אלבום פרטי)

יום המשפחה בגן - לא פשוט

פליקס לוי מסביר שהוא לומד לחיות לצד העצב, לצד האובדן. "מתרגלים לקושי, לומדים לחיות מסביבו", הוא אומר, אולם אירועים כמו יום המשפחה לא פשוטים עבורו ועבור אריאל - "קשה לו בכל פעילות בגן כשהוא רואה אבא ואימא ביחד. בגן שלנו הגננת מדהימה והיא מאוד שמה לב. אחרי שהילה נפטרה הגננת החליטה לא לעשות 'אבא ואימא שבת' בימי שישי אלא 'מקבלי שבת', שזה יכול להיות גם שני בנים ושתי בנות. גם לקראת יום המשפחה היא עשתה פעילות שלא חייבים לבוא עם אימא ואבא ואפשר להביא גם סבא וסבתא. היא מאוד רגישה ומכילה ואני כל כך מעריך שיש לנו אותה".

הוא מתנדב בעמותת Caregivers Israel, המסייעת לאנשים שמטפלים ביקיריהם ונותנת להם כלים להתמודד עם כל הבירוקרטיות וגם כלים רגשיים. "לצערי לא הכרתי את העמותה בשנתיים שטיפלתי בהילה", הוא אומר. "אחרי הפוסט הראשון שכתבתי הם פנו אליי, וזה מאוד עוזר לי להיות חלק מהם. אני משתדל במסגרת הזמן שיש לי לעזור לאנשים, והלוואי שהיה לי יותר זמן להתעסק בזה".

בסיום שיחתנו פליקס לוי מדגיש שוב - "חשוב לי להסביר שאנחנו לא גרמנו לכך שאנחנו בסטטוס הזה. אני מבקש מאנשים להוציא את המילה 'מסכן' מהלקסיקון".  

הפוסט המלא:

איך מסבירים לילדים על מוות? צפו: