שתף קטע נבחר

גיירמו דל-טורו: "אומרים לנו שהזרים הם המקור לצרות, זו אשליה"

"צורת המים", המועמד המוביל בטקס האוסקר, הוא פנטזיה על משרתת אילמת שמתאהבת בייצור ימי מסתורי, אבל אל תגידו לבמאי גיירמו דל-טורו אף מילה על "היפה והחיה". בריאיון ל-ynet הוא מדבר על ההבדל בין שני הסיפורים, מדגיש למה הסרט רלוונטי לימינו ומתבדח על כלי הנשק שהמציא, הפופר הישראלי: "זה נשמע כמו משהו ממש מוצלח"

גיירמו דל-טורו עשה בחייו לא מעט שוברי קופות עתירי תקציב כמו "הלבוי" ו"פסיפיק רים", וגם סרטי איכות כמו "המבוך של פאן" ו"קרימסון פיק" שהקנו לו הכרה מצד המבקרים. עם זאת, יצירתו החדשה "צורת המים" היא חלום שקיווה להגשים לאורך כל השנים שלו בתעשייה. כמו רבים מסרטיו הקודמים מדובר בפנטזיה למבוגרים, והפעם היא עוד עשויה להביא לו אוסקר ראשון בקריירה.

 

"סרטי פנטזיה למבוגרים מצליחים מכיוון שהם אינם לילדים", מסביר דל-טורו בריאיון ל-ynet את קסמה של יצירתו, "אנשים רואים בהם תכנים שמגיבים לאקלים הפוליטי, למלחמות, לרעב. זה מזכיר הסיפור על עמי ותמי שההורים שלהם לא יכלו להאכיל אותם אז השאירו אותם למות ביער. אני חושב שהקסום, הנוראי והקטלני משולבים יחדיו במקור. הדבר הכי חשוב הוא הרוח של האגדה. היא יכולה להיות עדינה, מענגת, יפה, מרגשת או מפחידה. היא יכולה להיות כל זה".

 

האגדה של "צורת המים", שעלה לאקרנים בישראל השבוע, מתרחשת בארצות הברית של תחילת שנות ה-60, וזורמת בעקבותיה של הגיבורה שבמרכזו, אלייזה (בגילומה של סאלי הוקינס) - אישה אילמת ובודדה, אבל חיובית ביותר, העובדת כמנקה במוסד לחקר הימים. יום אחד מובא לאתר יצור מסתורי דמוי אדם שנלכד באמזונס. הסוכן סטריקלנד (מייקל שאנון) כולא את האורגניזם הנדיר ומקווה שהניסויים בו יפיקו שימוש מעשי כלשהו למירוץ החלל ההולך ומסלים מול הסובייטים.

 

 (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
(צילום: gettyimages)

הייצור המסתורי מהאמזונס ()
הייצור המסתורי מהאמזונס

בניגוד להתעניינות שסטריקלנד מגלה באנטומיה של היצור הפלאי, הוקינס מסתקרנת בעיקר מסגולותיו הטובות. היא מזדהה עם בדידותו ועם הסבל שעובר עליו כשהנבל המרושע מתעלל בו. היא נחושה להציל אותו, ובמידה רבה גם את עצמה. "מבחינתי מרכז הסרט זה הבנה ואהבה, שעבורי הם אותו הדבר. רוב הדברים שאנחנו שונאים הם הדברים שאנחנו לא מבינים", ממקד דל-טורו את נושא העלילה שמתחדד לטענתו נוכח שתיקתה של אלייזה, "אהבה היא משהו שגורם לך להיות חסר מילים, ומנגד המילים משקרות. לה וליצור יש הרבה יותר מן המשותף מאשר לה ולבני מינה שמדברים".

 

דל-טורו בן ה-53 מגלה כי כבר במהלך כתיבת התסריט ייעד את התפקיד הראשי להוקינס שהיא "אחת השחקניות המדהימות שעובדות כיום, יש בה טוהר ואותנטיות יוצאות מן הכלל". לתפקיד היצור ליהק את דאג ג'ונס, אומן התחפושות שעבד איתו גם ב"מימיק", "הלבוי" ו"המבוך של פאן" כמפלצים מסוגים שונים, "נתתי לסאלי אסופת סרטים אילמים לצפות בהם. באסטר קיטון, הרולד לויד, צ'רלי צ'אפלין ובמיוחד סטן לורל מהצמד לורל והארדי. אמרתי לה ללמוד את דרכי ההבעה שלו כי הוא אומר הכול מבלי להגיד דבר". לצד הוקינס (המועמדת לאוסקר על תפקידה כשחקנית ראשית), ג'ונס ושאנון, מככבים ב"צורת המים" גם מייקל סטולברג כמדען הוסטטלר העובד במוסד המחקר, וכן אוקטביה ספנסר כחברתה הטובה של אלייזה וריצ'רד ג'נקינס כשכנה ההומו המזדקן (השניים מועמדים לאוסקר כשחקן ושחקנית משנה). לכל אחת מהדמויות כתב דל-טורו ביוגרפיה מומצאת בת שמונה עמודים, זאת למעט לאלייזה והייצור שהעלילה כולה סובבת סביבם: "ניסיתי להראות איך אנשים שונים מסתכלים על הייצור המסתורי הזה. אחד רואה אותו כחיה מטונפת מדרום אמריקה, אחר רואה בו כפלא טבעי. אחד רואה בו אל, והשני חבר נפש שחיפש כל חייו".

 

קיבלת השראה גם מאגדות ילדים?

"חשבתי על 'היפה והחיה', ואז זה קצת הפריע לי. היפה היא נסיכה תמה ומושלמת ללא רבב, ומנגד החיה הופך בסופו של דבר לנסיך משעמם. המקרה שלנו שונה לחלוטין. ברור לנו שהיא אישה מההתנהגות שלה, והיא יפהפייה אמיתית מבחינה קולנועית, אבל זו לא נסיכה אלא מישהי רגילה שנוכל לפגוש בתחנת האוטובוס. מצד שני הייצור לא משתנה, הוא נשאר חיה שצריך לקבל ולהבין".

  

 


המסרים שדל-טורו המקסיקני מנסה להעביר דרך האגדה הקולנועית שיצר אינם פנטסטיים כלל וכלל, אלא נוגעים ישירות למצב האנושי בימינו, ובעיקר ליחס לזרים ולפליטים. הוא מסביר שממש כפי שאלייזה מרגישה מבודדת בגלל נכותה, כך גם חברתה זלדה (ספנסר) בגלל היותה אישה שחורה, או ג'יילס (ג'נקינס) בגלל נטייתו המינית ובוודאי הייצור שזוכה להתעללות פיזית בגלל היותו מוזר, זר ומשונה. דל-טורו מפנה אצבע מאשימה לעבר פוליטיקאים ואנשי דת שמנצלים את השיסוי לטובתם. "כל מה שיש להם להגיד הוא שכל הבעיות באות מהאחרים - מהמהגרים ומהפליטים", הוא מנמק.

 

"התגובה של התומכים בהם היא שברור שהזרים הם המקור לצרות ולא אנחנו או מה שאנחנו עושים. הם אלה שלוקחים לנו את העבודות, הם הפושעים. אבל זו אשליה. אין אנחנו ואתם. יש רק אנחנו. לו רק היינו מנסים להבין את האדם האחר, היינו אוהבים אותו. הנשמה שלנו הייתה יותר מפותחת. כשאתה מהגר, אתה מרגיש מחובר לכל מי שמופלה בחברה, על רקע גזעי, כלכלי, או כל דבר אחר - למשל נכים. כל מי שהוא פגום ושקולו מושתק".

 

הסרט מתרחש בשנת 1962 בעיצומה של המלחמה הקרה. כך שמבחינתך שום דבר לא השתנה. 

"1962 היא השנה האחרונה של האופוריה האמריקאית. באותם זמנים אם היית לבן, סביר להניח שהיה לך ברביקיו בחצר האחורית, הייתה לך מכונית וגראז' להחנות אותה בו, היה שגשוג של חיי הפרברים, מטבחים מאובזרים, ספריי לשיער, קן וברבי. אבל אם לא היית לבן, אלו היו זמנים קשים. זו הייתה תקופה מפלגת במיוחד. לארצות הברית הייתה אובססיה בנוגע לעתיד עם המירוץ לחלל. וכך בסרט האמריקנים צופים קדימה לקידמה, ופתאום מגיע יצור כזה ארכאי מהמעמקים של האמזונס והם לא יודעים איך להכיל אותו".

 

 

דל-טורו ואוקטביה ספנסר  (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
דל-טורו ואוקטביה ספנסר (צילום: gettyimages)

הרדיפה של האמריקנים אחר העתיד - אז והיום - היא הסיבה לטענת דל-טורו לכך שהצבע הירוק שולט בכמעט כל פריים סרט, ומבחינתו מבטא את השאיפה לקידמה. כמו זרימה של מים. מפתיע אם כך שהתוכנית הראשונית של הבמאי הייתה לצלם את הסרט בשחור-לבן. "זה הייתה הכוונה, אבל ידעתי שזה לא יקרה", הוא מספר, "בדיעבד אם הייתי עושה כך, הסרט היה נראה יותר כמו יצירת אומנות ופחות כמו קולנוע, ובכך היה פוגע בסרט - שהוא מכתב אהבה לקולנוע".

 

למרות שהוא שואב השראה בעיקר מפנטזיות, אימה וסרטי גיבורי-על ומדע בדיוני, דל-טורו זוכה למעמד של אומן בהוליווד ולו רק בגלל החזון יוצא הדופן שלו והמפגן העיצובי המרהיב שיוצא ממנו על המסך. לעתים זה נוגע בטירוף. את עיצוב חליפת היצור שלבש ג'ונס מימן הבמאי מכיסו, וזאת כדי להרוויח זמן ביצירתה. בסופו של דבר העבודה על החליפה המורכבת ארכה כשלוש שנים - שנתיים לעיצוב, ושנה לייצור. כל זאת כדי להתאים אותה לחזון של דל-טורו.

 

המוח המקסיקני של דל-טורו גם המציא פטנטים כחול-לבן בסרט, כמו "הפופר הישראלי" - מעין מטען נפץ משוכלל שבו נעשה שימוש במעבדה הסודית. "אני המצאתי את הפופר הישראלי, וזה נשמע לי כמו משהו ממש מוצלח", הוא מספר ומנסה לתאר את התכונות המשוכללות של ההתקן, "למעשה מדובר במין דגם מוקטן של אמצעי ריתוך שפועל על מגנזיום, אבל אין באמת דבר כזה. מעולם לא היה. אבל זה נשמע טוב, נשמע אמיתי. קראתי איפשהו על גאדג'טים ישראלים ששימשו לריגול, ומדינות שונות ברחבי העולם רכשו אותם לצורכיהן. גם אם המדינות הללו לא אהבו את ישראל, הן השתמשו בגאדג'טים שלה".

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: gettyimages
גיירמו דל-טורו
צילום: gettyimages
לאתר ההטבות
מומלצים