שתף קטע נבחר

הזיכרון של אורי אורבך: "דתי נורמלי"

ספר חדש שמלקט מאמרים של אורי אורבך יוצא לאור: "רצה להביא את הקול של הדתיות השפויה, הזורמת, הנורמלית, הלא אלימה, לא הולכת לקיצוניות, לא בחומרות ולא באלימות. זה היה דבר משמעותי מבחינתו"

שלוש שנים אחרי פטירתו של הפובליציסט, הסופר, העיתונאי, הח"כ והשר לשעבר, אורי אורבך, יוצא לאור ספר חדש שמלקט מאמרים שלו. אלמנתו, מיכל אורבך, מספרת ש"זה ספר שערכתי יחד עם אלי ויסברט שהיה חלק מהחניכים של אורי - חבר'ה צעירים שהיו מגיעים והוא עודד אותם בכתיבה, ופרסמו בעיתונים שהוא ערך אז, אותיות וזרעים. היום ויסברט כותב במיזמים לאומיים. לקחנו בעצם טקסטים שאורי בחר, מתוך רשימות שהוא הכין ותכנן להוציא ספר". לשניים חבר גם נבו טרבלסי, עורך וכתב צעיר (בין היתר גם ב-ynet), שמממש בפועל את חזונו של אורבך - שילוב הנוער הדתי במדיה, או ככותרת מאמרו המכונן שאף מופיע בספר: "הטובים לתקשורת".

 

 

 

"פשוט המשכנו את רצונו, הוא אפילו בחר לו את השם: דתי נורמלי. והוספנו, הורדנו, כי יש דברים שבכל זאת עם הזמן משתנים והוא גם סימן לנו לפעמים. בחלק מהדברים הוא סימן לעצמו, לנו, סימן וי, או שני וי, מאמרים מוויינט, מאמרים מידיעות אחרונות. מה שהוספנו זה גם קצת נאומים שלו. חלקם אי אפשר כי הם באמת סטנדאפיסטיים כאלה, בשביל זה יש יו-טיוב ואת האתר שנבנה".

 

לדברי אורבך, "יש גם דברים שהוא כתב בתור שר וח"כ, זה מאוד מעניין לראות, נגיד הוא כתב: 'היה לי נאום טוב, אז מה'. ואז הוא מספר שבעצם בכנסת צריך לחזור על מוטו שיש לך ולהביא אותו הלאה.

 

תמונה עם קלינטון, לפני עידן הסלפי

"יש פה למשל קטע, יום אחרי שאורן חזן הצטלם עם טראמפ מצאנו קטע שאורי בחר לספר, אני יכולה להקריא קצת ממנו, מתוך אירוע שקרה 19 שנה קודם.

 

וכך אורי כתב: "כמו אחים. ניגשתי לקלינטון ולחצתי לו את היד. אשתי צילמה אותי מתחבק עם הנשיא, אח"כ אמרתי: דונט מוב, והתחלפתי עם אשתי. היא נשענה עליו ואני צילמתי. והעניין שבדיוק נגמר לי הפילם. אשתי תפסה את הנשיא בעניבה שלא יברח ואני החלפתי סרט במהירות. האמת, בחיים הוא אפילו יותר גבוה מבטלויזיה, וחוץ מזה החתמתי אותו על התפריט והוצאתי ממנו שתי הקדשות לילדים. ועכשיו התמונה, 90 על 70 ס"מ תלויה אצלנו בסלון. כל מי שנכנס רואה קלינטון וסחבק בסלון כמו אחוקים. בטח גם קלינטון תלה את התמונה שלו עם סחבק אצלו במשרד".

 

הסלפי המפורסם של חזן ()
הסלפי המפורסם של חזן

 

כתב הגנה לח"כ חזן

איך היה לחזור להתעמק בטקסטים שלו שלוש שנים אחרי מותו, או שמעולם לא הפסקת?

"זה לא היה פשוט וזה דרש להתעמק יותר. הייתי שותפה גם בכתיבה עם אורי, לא כתבתי במקומו אבל תמיד הוא התייעץ איתי וקרא לי לפינישים. אז הכרתי את הקטעים אבל היה גם מאתגר כי יש דברים שהורדנו. יש למשל מאמר בשם מועדון המתבטאים על אלה שבאים להתראיין וצפים על גלי האגו שלהם והמראיינת שמפרגנת להם ואז הם מתחילים לרדת על אוכלוסיות שלמות ואח"כ הוא כותב בסוף: 'ברוך הבא, הוא נותן הוראות איך להיכנס למועדון הזה. תעוף על עצמך וזה, עכשיו תתנצל אידיוט'. הורדנו את השמות של האנשים שהיו שם, כי די, חלק נפטרו וניסינו קצת להתחשב".

 

מילה אחת על הכותרת: דתי נורמלי. זה נכנס לקונטקסט שקורה בזמן האחרון, של כל מיני קולות מהציבור הדתי, זאת התשובה? את מרגישה שזו התשובה שלו, שכבר אז הוא הבין שעלולים להיות קולות קיצוניים מדי וצריך לתת קונטרה?

"הוא כתב את זה. זאת היתה גם הסיסמא שהוא רצה לתת, כשהם רצו רק הבית היהודי לחוד מהאיחוד הלאומי הוא רצה לקרוא לזה דתיים נורמליים, אני עצרתי אותו, כי אמרתי לו: זה יהיה באותה משפחה, שני אנשים, אחד דתי נורמלי ואחד לא? הוא רצה להביא את הקול של הדתיות השפויה, הזורמת, הנורמלית, הלא אלימה, לא הולכת לקיצוניות, לא בחומרות ולא באלימות. זה היה דבר משמעותי מבחינתו".

 

צריך לומר שהוא היה כזה. בין לבין.

"נכון. וגם מאוד מחוייך. ז"א הוא אמר את האמת שלו, יש פה פרק שלם שהקדשנו לחמלה. הוא היה בראש השדולה החברתית עם אילן גילאון, הם היו חברים טובים, וכל העניין הזה של רגישות חברתית, גם מה שהוא עשה בתור שר לאזרחים ותיקים, זה היה דבר מאוד משמעותי, הוא אמר: מתי יפרקו פה קואליציה בגלל שמקצצים קצבאות? לא רק בגלל רוחב המדינה אלא גם להיכנס לדברים שלעומק".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: קובי גדעון, לע"מ
אורי אורבך
צילום: קובי גדעון, לע"מ
מומלצים