משרד הפנים חויב לשקול הענקת מעמד לילדים מהפיליפינים

ערכאות שונות דחו את בקשותיהם של הילדים, שאשרות העבודה של הוריהם פגה. אבל לבסוף קבע ביהמ"ש המנהלי שיש לבחון את המקרים מחדש

עו"ד משה ימיןפורסם: 14.02.18 , 20:47

בית המשפט המנהלי בירושלים ביטל לאחרונה פסק דין שאישר את החלטת משרד הפנים לא להעניק מעמד קבע לילדים לעובדים זרים מהפיליפינים שמעמדם לא הוסדר. השופט ארנון דראל הורה על בחינה מחודשת של מעמדם לאחר שמצא כי ילדים אחרים במצב דומה דווקא קיבלו מעמד קבע.

ב-2010 קבעה הממשלה הסדר מיוחד להענקת מעמד קבע לילדים ששוהים בארץ שלא כחוק. המעמד הוענק בין היתר לילדים שבשנת הלימודים תש"ע היו צפויים להיקלט במערכת החינוך הממלכתית (גן חובה או בית ספר), וכן לכאלה שהוריהם קיבלו אשרת עבודה. הממשלה החליטה שמקרים "גבוליים" ייבחנו על ידי ועדה בין משרדית. במקרה הנוכחי מדובר בילדים שלא עמדו בתנאי ההסדר: אשרת העבודה של האימהות שלהם פגה, ובנוסף הם היו אמורים להיקלט בגן חובה רק בשנת הלימודים תשע"א.

תביעה

משרד הפנים נגד הזוג: היחסים שלכם לא כנים

עו"ד הראל סיל

למרות נישואים בחו"ל, מגורים משותפים ושנים של מאבק משותף – המדינה גירשה אזרח בולגרי שחי כאן עם זוגתו. כעת נתן להם בית המשפט תקווה נוספת

משרד הפנים נגד הזוג: היחסים שלכם לא כנים

בשל כך הם כלל לא ביקשו להסדיר את מעמדם, אלא שבשלב מאוחר יותר התברר שמשרד הפנים העניק מעמד קבע ל-18 ילדים אחרים שלא עמדו בתנאים. על רקע זה הגישו הילדים ב-2014 בקשה להסדיר גם את מעמדם, אך נענו בשלילה בטענה שהם לא עומדים בתנאים וכי בקשותיהם הוגשו באיחור ניכר. בהמשך הם פנו לבית הדין לעררים, אבל נדחו.

בערעור נוסף שהוגש בדצמבר 2016 לבית המשפט המנהלי נטען שהוועדה הבין משרדית הייתה צריכה לבחון את מעמד המערערים עקב שינוי במדיניות משרד הפנים. באי הכוח של המערערים ציינו שבדיעבד התברר להם שהמשרד ריכך את המדיניות כלפי ילדים שהיו צפויים להיקלט בגן חובה בשנת תשע"א, ואילו הדבר היה ידוע להם הם היו מגישים את בקשותיהם קודם לכן. לחיזוק עמדתם הם הצביעו על כך שמצבם של הילדים שקיבלו מעמד קבע היה זהה לשלהם.

בתגובה טען שר הפנים שהמדיניות לא שונתה והמערערים לא זכאים למעמד קבע הן משום שלא עמדו בתנאי ההסדר והן משום שהגישו את הבקשות שלהם באיחור. בנוסף צוין שמצבם של הילדים שכן זכו למעמד לא היה דומה לזה של המערערים.

לא סוף פסוק

אבל השופט ארנון דראל קיבל את הערעור לאחר שמצא שמצבם של הילדים היה דומה לזה של אלה שבקשותיהם התקבלו. לדבריו ההחלטה להעניק להם מעמד לא התקבלה על בסיס שיקולים "מיוחדים", ואף לא הייתה מנומקת.

נקבע שממצאים אלה מעידים על שינוי מדיניות שאפשר לכלול בהסדר גם ילדים שהיו צפויים להיקלט בגן חובה בתשע"א – כמו המערערים. "את שינוי המדיניות יש להחיל באופן שוויוני כלפי כל מי שעונה על אותם קריטריונים. אין נימוק המצדיק את האפליה בין הילדים והילדות שזכו למעמד, לבין המערערים", כתב.

בהמשך קבע השופט דראל שלא ניתן לזקוף לרעת המערערים את העובדה שלא ידעו שהחלטת הממשלה "אינה בהכרח סוף פסוק", ולכן החליט שלא לייחס חשיבות להגשת הבקשות באיחור.

הוא ביטל את פסק הדין שניתן בבית הדין לעררים והורה לוועדה הבין משרדית לבחון את בקשתם של המערערים בהתאם להחלטת הממשלה, ולהעביר את המלצתה לשר הפנים. משרד הפנים חויב לשאת בשכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקל.