סיפור אהבה לא סטנדרטי

בת אל (26):

את רוב הסיפור של האהבה שלנו אני אספר.

רמי לא יכול. זה אחד מהקשיים שלו.

את רמי הכרתי עוד בתיכון. שנינו למדנו בבית הספר "סיני" לחינוך מיוחד ברמלה, ושם לא ממש שמתי לב אליו או הוא אלי.

עם סיום בית הספר היה לי ברור שהצבא לא יגייס אותי והחלטתי שאני רוצה בכל זאת לתרום. הבנתי שהדרך שלי תהיה בהתנדבות. מסלול ההתנדבות שהיה פתוח בפני, כבעלת צרכים מיוחדים היה השירות הלאומי. פניתי לאגודה להתנדבות, ששמעתי עליה שהיא הגדולה ביותר מבין כל האגודות בשירות, והתחלתי להתנדב בבית חולים אסף הרופא. הייתי אוספת את הכלים, עוזרת בסלטים ולוקחת על עצמי לעשות כל דבר אפשרי בחדר האוכל.

צפו בהצעת הנישואין של רמי ובת אל:

כל שבועיים נפגשנו עם הרכזת אפרת, והיא לימדה אותנו כל מיני דברים כדי להסתדר בחיים אחר כך, כמו איך להגיע לעבודה, איך להתלבש ולהראות בסדר, מה עושים ומה לא עושים במקומות העבודה, איך להכין קורות חיים.

גם רמי היה בקבוצה, וכשראיתי אותו, נדלקתי עליו ישר. ידעתי עוד אז שהוא יהיה שלי. בקבוצה הוא היה ביישן כזה ולא הבין מה בדיוק אני רוצה ממנו וגם לי היה אז חבר.

"נדלקתי עליו ישר. ידעתי עוד אז שהוא יהיה שלי".

לאחר השירות הקשר שלי עם החבר שהיה לי אז, התחיל להיות מגומגם, אז ביקשתי את הטלפון של רמי. יצרתי איתו קשר והצעתי לו לצאת. ה-CP שבו לוקה רמי, הותיר אותו בעל יכולת דיבור מוגבלת. המחלה פוגעת בזרימת החמצן למוח בשלב ההריון או הלידה והתוצאה היא פגיעה פיזית, במערכת הנשימה בד"כ, או קוגניטיבית.

אצל רמי ה-CP פגע במרכז הדיבור. רבים מהמשפטים שלו חסרים במילים, ולא פעם המילים בנות הברה אחת. ובכל זאת, הבנתי כל מילה שלו, במהלך השנה וחצי שיצאנו יחד.

בערב יום העצמאות האחרון הגיע יום ההולדת של רמי. בת דודה שלו והחברים אמרו לנו שנצא לטיול יומולדת ואז נלך לבית של ההורים של רמי ונחגוג.

רמי (26):

מאז ומתמיד אני מוקף בקבוצה של חברים טובים. חברים "רגילים", ללא צרכים מיוחדים. בגיל שלנו, אמצע שנות ה-20, כמעט כולם כבר נשואים, או בדרך לשם. לכן קצת אחרי שהתחלתי לצאת עם בת אל, הם התחילו להקניט אותי: "נו, מה עם חתונה? מתי תציע לה?"

שנה וחצי אחרי, החלטתי לעשות מעשה. באתי לאמא שלי ואמרתי לה שתעזור לי להציע לבת אל נישואין. היא חיברה אותי עם בת הדודה שלי, שלי, והיא זו שעזרה לי בכל.

אני ושלי החלטנו יחד לעשות אירוע של הצעת נישואין בהפתעה. כדי שבת אל לא תחשוד בכלום, החלטנו לעשות את זה ביום ההולדת שלי. לבת אל אמרנו שנצא עם חברים לטיול יומולדת ואז נחזור למסיבה בבית של ההורים שלי.

ביום המיועד יצאנו לטיול ובזמן הזה שלי ארגנה בחצר של ההורים שלי בלונים ושלט מיוחד שהכינה לבקשתי - "התינשאי לי" עם תמונה של שנינו.

צפו בסרטון החופה של בת אל ורמי:

כשחזרנו לבית של ההורים, בת אל ראתה את השלט, ואז לרגע, גם לה נעלמו המילים ואת הפנים שלה מילאה התרגשות. שלפתי טבעת. החיבוק שחיבקה אותי מילא לי את הלב.

כמה חודשים אחר כך, אחותי, שגם חולה ב-CP הייתה צריכה לעבור השתלת כליה. חיכינו קצת עם ההכנות לחתונה כדי לדעת שהכל בסדר ורק אז אמא שלי יכלה להתחיל בהכנות לחתונה. החתונה שלנו נערכה חצי שנה לאחר הצעת הנישואין, בנובמבר האחרון, ב"חצר נצר" בנוכחות 500 מוזמנים שהגיעו לחגוג איתנו.

גם הרכזת שלנו מהשירות, אפרת, הגיעה. בת אל ואני התעקשנו. בחתונה היא חיבקה אותנו ואמרה שהיא ממש מתרגשת מהסיפור שלנו ושמחה שהייתה שם להכיר את סיפור האהבה שלנו עוד מההתחלה.

"אנחנו מקווים למצוא דרך להגיע לדירה לבד".

היום אנחנו גרים אצל אמא שלי, שנותנת לנו את הנשמה ועוזרת בהכל. אני עובד במפעל שיקומי, ובת אל החלה לעבוד כסייעת בגן ילדים, אחרי תקופה ארוכה של עבודות מזדמנות. אנחנו מקווים שהעבודה הזו תהיה לאורך זמן, כי לבת אל יש נשמה גבוהה וכל כך הרבה אהבה לתת לילדים.

אנחנו רוצים להצליח בכוחות עצמנו ומקווים למצוא דרך להגיע לדירה לבד.

אה, ובת אל כבר התחילה לדבר איתי על ילדים.

בת אל ורמי מגרו התנדבו ב"תוכנית עוצמה של האגודה להתנדבות השירות הלאומי" המספקת מערך תומך ועוטף להתנדבות של בעלי צרכים מיוחדים. במהלך ההתנדבות הצעירים מצטרפים לקבוצה תומכת של מתנדבים שמקיימת פעילויות חברתיות וחוויתיות לאורך כל השנה. את הצעירים מוביל רכז מתנדבים מקצועי מעולם הטיפול או החינוך שמתאים תכנית לקידום אישי של המשתתפים בתכנית.