הברקה מסוכנת
טוב די נו, זה כבר באמת לא פייר. זה הכי לא הוגן שיכול להיות. כלפיי, כגבר, אני מתכוון. הרי לא משנה איך אתייחס לתוצאות המחקר שאליו נחשפתם הרגע, בכל מקרה אני אצא פה רע. אטייל על הסקאלה שבין חזיר שוביניסטי לסתם שוביניסט בלי חזיר.
למה? כי אם אודיע כאן קבל עם ועדה שמעכשיו אני לוקח על עצמי את תיק הניקיון הביתי, תוך שנייה כבר יהיה מי שיתהה למה עד היום לא היה באחריותי. ואם אנסה להתעלם מהנתונים שהציגו כאן האנשים בחלוקים הלבנים, הרי שמיד אסומן כאחד מגורמי הסיכון הגדולים ביותר לתחלואת נשים במערב.
חוץ מזה, בואו רק ניישר פה איזה קו: זה לא שעד היום לא טמנתי את ידי בדלי עם חומר הניקוי המבושם. נכון, בימי הרווקות שלי יכולתי לסחוב גם שבוע־שבועיים (בסדר נו, חודש־חודשיים) מבלי להעביר בשום מקום מטלית לחה, ולנקות רק את היסטוריית הגלישה שלי. אבל היום, כגבר נשוי שחי עם אישה שאפילו את ברק אובמה לא הייתה מוכנה לארח אם הוא בדיוק חזר מלא חול מהים, אני כבר מודע לחלוטין לחשיבותה של רצפה מבריקה. מה שכן, לא משנה כמה אשקיע באימונים, בסופו של יום אני עדיין נופל בקטנות. אני עדיין לא יודע להבדיל בין הנוזל הכחול של החלונות, הכחול של משטחי העץ והכחול של האסלות. אני עדיין מתקשה להבין למה כל כך חשוב לנקות סירים ומחבתות גם מבחוץ, אם זה החלק שבא במגע עם האש (מה? זה מחטא!), ואני עדיין מרהיב עוז לפעמים לאכול עוגייה בבית באותה יממה שהייתה עוזרת. אה כן, לפעמים יש עוזרת. רק שעכשיו כנראה נבקש ממנה לבוא מקסימום פעם בחודש. בכל זאת, בריאות לפני הכל.
