שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    תחקיר: הצצה לעולם האפל של מצלמות הסקס
    כתבת "ידיעות אחרונות" צללה במשך מספר שבועות לתעשייה אפלה: אתרים שמאפשרים לצפות בבחורות ישראליות מתפשטות. בישראל פעילות החשפנות המצולמת אומנם חוקית, אך מהר מאוד גילינו כי מדובר במדרון חלקלק בדרך למפגשים מיניים בדירות או בחדרי מלון. התחקיר המלא - היום ב"ידיעות אחרונות", מוסף "7 ימים"

     

    הצצה לעולם הסקס של נשות הווב קאם    (צילום: טל שחר | עריכה: אביתר כהן)

    הצצה לעולם הסקס של נשות הווב קאם    (צילום: טל שחר | עריכה: אביתר כהן)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    (כתבת: נינה פוקס, צילום: טל שחר, עריכה: אביתר כהן)

     

    בשבועות האחרונים צללנו לעולם האפל והדיסקרטי של מה שמכונה "מצלמות סקס": מדובר בנשים המועסקות על ידי חברות מכובדות־לכאורה, ונדרשות לבצע מול המצלמות שלל פעולות מיניות לפי דרישת הלקוח שמעבר למסך: גברים מכל הסוגים והמינים, יהודים וערבים, דתיים וחילונים, צעירים ומבוגרים. בישראל פועלות כמה חברות שעוסקות במתן "שירותים" כאלה, למשל "מצלמות סקס אגס" ו"מיי־קאם" שאותן בדקנו, ומגלגלות מיליוני שקלים שמגיעים מאלפי לקוחות.

     

    לטענת בעליהן, החברות האלה מעסיקות מאות נשים, שכל אחת מהן חותמת על חוזה סטנדרטי למראה. אבל, כפי שמתברר, יש בו לא מעט בעיות, אולי משום שבין היתר הן נדרשות לעשות כל מה שהלקוח מבקש. בלא מעט מקרים מדובר באקטים מיניים משפילים. לפי החוזה, אומנם יש זכות סירוב "במקרים קיצוניים", אבל בפגישה עם הבעלים של אתר "מיי־קאם" למשל מובהר לי מראש שאם אסרב לבקשות של לקוחות, אני בעצם גורמת לנזק.

    "כשהתחלתי לעבוד שוכנעתי שיהיו לי יותר לקוחות אם אסיר את המסכה" ()
    "כשהתחלתי לעבוד שוכנעתי שיהיו לי יותר לקוחות אם אסיר את המסכה"
     

    חשוב להבהיר: על פי החוק, כפי שיובהר להלן, לא מדובר בזנות. ובכל זאת, התחקיר חושף שמדובר בחלק מהתעשייה או לכל הפחות, במסלול מהיר אליה. העובדות מלמדות שישנם מקרים שבהם עוברת השיחה מהעולם הווירטואלי לעולם האמיתי, למפגשים בדירות או בחדרי מלון תמורת תשלום. גברים שמציעים הצעות כאלה בעצם משדלים לזנות, והאתרים הללו - גם אם ללא ידיעתם - מספקים את הפלטפורמה. וכמו בכל חלקי התעשייה הזאת, מתקיים כאן אלמנט של ניצול בסיסי: נשים מוחלשות שכולן מודות שהגיעו לזה משום שהיו זקוקות לכסף, וגברים שמחלקים הוראות ודורשים ביצוע בתמורה לו.

     

    בעלי האתרים טוענים שהמועסקות שלהם מאושרות ועושות הכול בחפץ לב. בפועל, התמונה לעיתים שונה. עבור דנה, למשל, צעירה בשנות ה־20 לחייה, התקופה שבה עבדה באחד האתרים האלה זכורה כטראומטית. "חברה שעבדה במצלמות במשך ארבע שנים שכנעה אותי להצטרף בטענה שמתגמלים אותה על כל בחורה שהיא מביאה", היא אומרת. "השתכנעתי בגלל שאפשר להשתמש במסכה כדי לשמור על אנונימיות. חשבתי שזה לא נורא והחלטתי לנסות בשביל הכסף. איכשהו, כשהתחלתי לעבוד שוכנעתי שיהיו לי יותר לקוחות אם אוריד את המסכה. הייתי זקוקה לכסף, אז נכנעתי".

     

    לדבריה, במשך כחודש עבדה בחברה, עד שלא יכלה עוד. "הייתי צריכה להכריח את עצמי לעבוד", היא אומרת. "הרגשתי שזה לא טוב לנפש שלי, שנכנסתי לזה יותר מדי. הייתי עושה כל מה שאמרו לי, הכול. ניסתי להתנתק רגשית, לעשות את זה טכנית, אבל זה עדיין השפיע עליי מאוד. אני זוכרת שהיה באתר לקוח שממש אהב להשפיל אותי. אני מצטערת שעשיתי כל מה שאמרו לי, לא הבנתי שאני יכולה לסרב. הלילות הראשונים היו מדהימים, את מגלה שאת יכולה לעשות הרבה כסף בקלות, ואז את נשאבת לזה. אך עם הזמן זה הפך לקשה יותר ויותר. הרגשתי רע, מושפלת וגם החשש שמישהו יזהה אותי ברחוב הפך ממשי. אין סיכוי שאחזור לעבוד בזה אי פעם. זה לא שווה שום סכום".

    "היה באתר לקוח שממש אהב להשפיל אותי" ()
    "היה באתר לקוח שממש אהב להשפיל אותי"
     

    נטע, אם חד־הורית שנקלעה לקשיים כלכליים, מספרת שנכנסה לאחד האתרים כדי להשלים הכנסה. "אף אחד מהלקוחות לא אמור לדעת שאני אימא", היא צוחקת, "ואני מאוד מקווה שגם הילד שלי לעולם לא יידע שזאת העבודה של אימא שלו. אבל אין לי ממש ברירה. אני משתדלת לשמור על עצמי ומבינה שזו סיטואציה לא מדהימה. אני לא מאמינה שיש מישהי שלגמרי מתוך בחירה חופשית מחליטה להתפשט בפני זרים תמורת תשלום, ולעשות מה שהם מבקשים ממנה".

     

    תגובות

    מ"אגס" נמסר: "התחקיר שלכם לוקה בחסר ובמקרים מסוימים שגוי. חשפנות היא פעילות חוקית בישראל ואתרנו פועל בהתאם לחוק ובין אנשים מבוגרים מרצונם החופשי. אין בו שום כפייה או ניצול, אנחנו לא מקליטים שום שיחה ואנחנו אוסרים על מפגשים בין עובדות ללקוחות החברה. נראה שגם בחלק מהמקרים ערבבת מידע מאתרנו ומאתרים אחרים. אין שום עובדת שיכולה לומר שפגענו בה או חייבנו בדבר, להפך. רבות מהעובדות וגם עובדות לשעבר מקבלות עזרה ותמיכה. אנחנו בטוחים שאנחנו עוזרים גם לעובדות וגם ללקוחות. סביר להניח שבכל מקרה תנסו להציגנו באור שלילי ולכן אין ברצוננו לשתף פעולה".

     

    עו"ד רונן ליבוביץ' מסר בשם "מיי־קאם": "מרשתי מבקשת מעובדיה (התגובה כולה מנוסחת בלשון זכר - נ"פ) שלא לחשוף פנים, ומבהירה להם שחשיפת פניהם עלולה לפגוע בפרטיותם ולחשוף את זהותם. היא אף מוסרת לעובדים מסכות להסתרת פניהם. מרשתי אכן שומרת לעצמה פרטים מדויקים ומלאים של כל המועסקים אצלה, למטרה אחת ויחידה: תשלום שכרם כחוק, לרבות זכויות סוציאליות.

     

    "מרשתי הינה בעלת הזכויות בתכנים, שעניינים שידורים בזמן אמת בלבד, ולא נעשה בהם שום שימוש אחר מעבר לכך. אכן, כל מה שעושים העובדים הוא בהסכמתם המלאה, ומרשתי או מי מטעמה אינם מפעילים שום לחץ פסיכולוגי ואינם מתערבים כלל בשיקול דעתו של המועסק. לעובדים שמורה הזכות מכוח ההסכם לנתק או לחסום לקוח במקרי קיצון".

     

    בעניין המפגשים מסר ליבוביץ': "מרשתי מפעילה באתר אלגוריתם אשר מנטר דפוסי תקשורת בכתב או בדיבור, שבאמצעותו ניתן לזהות פעולות שידול, ומפעילה כונן אשר חלק מתפקידיו לחסום באופן מיידי לקוחות המנסים לשדל עובדים או עובדים המשדלים או מסכימים לפעולות שידול מצד לקוחות. עובדים שנתנו את הסכמתם למפגש פיזי מפוטרים לאלתר. מרשתי פועלת במסגרת החוק".

     

    התחקיר המלא - מחר ב"ידיעות אחרונות", מוסף "7 ימים"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "השתכנעתי בגלל שאפשר להשתמש במסכה ולשמור על אנונימיות"
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים