שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בין הטוויטר לפרשה: סוד הצמצום האלוהי
    משה רבנו מקבל משימה בלתי אפשרית: לבנות משכן לאלוקים עלי אדמות. בדמיונו הוא רואה את עצמו מקים ארמון אדיר ממדים שבנייתו לא תושלם לעולם, כזה ההולם את גדולתו של האל. אך הקדוש ברוך-הוא מסביר למשה שהכיוון צריך להיות שונה לחלוטין
    יש משהו שאף פעם לא הבנתי בקשר לטוויטר, הרשת החברתית השנייה בגודלה בעולם, מיד אחרי פייסבוק: אם כבר טורחים לפתח רשת חברתית כל-כך משוכללת, למה להגביל כל "ציוץ" ל-140 תווים? הרי מגבלת התווים המקורית הייתה בהודעות סמס, בתקופה שבה שילמנו על כל פיסת מידע שהעברנו באוויר, והרשתות הסלולריות גבו מאתנו כסף על כל הודעה בנפרד.

     


     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

    מה הטעם לאלץ אותנו להצטמצם ברשת חברתית חינמית בעלת שרתי-אחסון אינסופיים, שכמה מיליוני תווים לכאן ולכאן לא ישנו להם כלל וכלל? ומדוע להמשיך ולנהל מאבק עיקש בגולשים המבקשים כל הזמן להגדיל את מספר התווים (נכון לעכשיו טוויטר כבר מאשרת 280 תווים בכל ציוץ), במקום להסיר את המגבלה אחת ולתמיד?

     

    איך בונים בית לאלוהים?

    בפרשת השבוע תרומה אומר ה' למשה: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". ומשה, כך על פי המדרש, נרתע לאחוריו: "אמר משה לפני הקדוש ברוך-הוא: 'ריבונו של עולם, הנה השמים ושמי-השמים לא יכלכלוך ואתה אמרת ועשו לי מקדש!?'. אמר לו הקדוש ברוך-הוא: 'משה, לא כשאתה סבור, אלא עשרים קרש בצפון ועשרים קרש בדרום ושמונה במערב, ואני יורד ומצמצם שכינתי ביניכם'".

     

    משה רבנו מקבל משימה בלתי אפשרית: לבנות משכן לאלוקים עלי אדמות. בדמיונו הוא רואה את עצמו מקים ארמון אדיר ממדים שבנייתו לא תושלם לעולם, כזה ההולם את גדולתו של האל. תחושת חוסר האונים שלו דומה לזו שאנו מבטאים בתפילה בכל שבת: "אילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו, אין אנחנו מספיקים להודות לך ה' אלוקינו על אחת מאלף-אלפי-אלפים הטובות שעשית עם אבותינו ועמנו".

     

    אך הקדוש ברוך-הוא מסביר למשה שהכיוון צריך להיות שונה לחלוטין. הדרך לבטא רגש אינסופי, או לבנות מקום ליישות אינסופית, איננה דרך ההתרחבות וההתפרשות אלא דרך הצמצום. "עשרים קרש בצפון ועשרים קרש בדרום". גם בתפילה הורו לנו אנשי כנסת הגדולה להסתפק בשלוש מילים בלבד כדי לשבח את האל: "הגדול הגיבור והנורא".

     

    חלון הבקשות

    על הכריכה של ספרו, "צינורות", כתב אתגר קרת את המילים הבאות: "כשיש לך התקף אסטמה אין לך נשימה. כשאין לך נשימה קשה לדבר. המשפט שלך חסום על ידי כמות האוויר שאתה מסוגל להוציא מהריאות. זה לא הרבה, משהו בין שלוש לשש מילים. זה נותן לך כבוד למילה. אתה עובר בין ערמות המילים שעולות לך בראש. בוחר את הכי חשובות. וגם הן עולות לך. לא כמו אנשים בריאים שמוציאים את כל המילים שהצטברו להם בראש כמו שמוציאים אשפה. כשמישהו בזמן התקף אומר 'אני אוהב אותך' או 'אני נורא אוהב אותך' יש הבדל. הבדל של מילה. מילה זה המון, כי מילה יכולה להיות 'לשבת', 'ונטולין' או אפילו 'אמבולנס'".

     

    את הסוד הזה, את הכוח שטמון דווקא בצמצום, מלמד ה' את משה. משכן אמיתי לקדוש ברוך-הוא עלי אדמות, נוכל לבנות דווקא מתוך תודעה של צמצום. מתוך הבנה שהתפילה שלנו היא רגע קטן ומרוכז שבו אנחנו מנסים להכניס כל כך הרבה. שהיא בסך הכל חלון קטן שדרכו אנחנו מבקשים להביע את שאינו ניתן להיאמר במילים.

     

    כך בקשר עם ריבונו של עולם, וכך גם בקשרים עם בשר ודם. המפתח לאהבה ולחברות טובה איננו דווקא בחופשה זוגית של שלושה שבועות בטוסקנה. לפעמים הוא טמון ביכולת לתת את כל-כולנו באותן חמש דקות שנותרו לנו יחד בסוף היום לפני השינה, ולזכור כמה אהבה אפשר להכניס בכוס קפה אחת עם שתי עוגיות בצד.

    פורסם לראשונה 16/02/2018 02:16

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים