השאלה היומית: האם הביקורת נגד המשטרה על כך שיאיר לפיד משמש עד בחקירות נתניהו מוצדקת?

ניגוד אינטרסים מובהק

שלמה פיוטרקובסקי

הבעיה היא לא יאיר לפיד. יו"ר יש עתיד לא עשה שום דבר בעייתי כאשר העיד במשטרה. בסופו של דבר גם חבר כנסת ושר לשעבר הוא אזרח ככל האזרחים. כאשר קוראים לו להגיע להעיד במשטרה הוא צריך להתייצב ולספר לחוקרים כל מה שהוא יודע. זה לא משנה אם את מה שהוא יודע הוא למד תוך כדי כהונה בתפקיד ממלכתי, או סתם כי הוא עבר ברחוב ברגע הנכון. השאלה הקריטית כאן היא כמובן המסקנה שאותה מסיקים חוקרי המשטרה מעדותו של מי שנחשב, בצדק, ליריב הפוליטי המר ביותר של ראש הממשלה נתניהו בנקודת הזמן הנוכחית.

חקירת ראש ממשלה היא סיטואציה בעייתית מאוד מבחינה דמוקרטית. קשה להסתיר את הבעייתיות שמלווה את החקירות והמלצות המשטרה. מדובר במצב שבו אנשים שלא נבחרו על ידי הציבור מחזיקים בידם במידה רבה מאוד את גורלו הפוליטי של מי שכן נבחר על ידי הציבור, במקרה של ראש הממשלה הנוכחי לא פעם ולא פעמיים. גודל האחריות הרובץ על כתפי החוקרים והפרקליטים במקרה כזה הוא עצום. כל שגיאה שלהם עלולה לפגוע פגיעה אנושה במהות הדמוקרטית של המדינה. מידת הזהירות שבה נוקטים החוקרים במהלך החקירה היא קריטית. לכן, לא ברור כיצד חשב מישהו במשטרה שעדותו של היריב הפוליטי המרכזי של ראש הממשלה יכולה להפוך לעדות מרכזית בתיק נגדו.

לא צריך להרחיב הרבה על ניגוד האינטרסים במקרה הנוכחי. לפיד אינו מאוהדיו של נתניהו, וגם אם היה הרי שהוא יריבו הפוליטי המרכזי כיום. האינטרס להציג כל פעולה באור השחור ביותר שקוף כל כך שרק עיוור לא יראה אותו. גם הדרך שבה חגגו לפיד ומקורביו את חלקו באיסוף הראיות נגד ראש הממשלה, לא מוסיפה כמובן למשקל שיש לייחס לעדות הזו. לפיד, כאמור, עשה מה שצפוי ממנו. אבל המשטרה חייבת לתת כאן לציבור כמה תשובות לשאלות הלא־פשוטות.

טענות אבסורדיות ומופרכות

בן־דרור ימיני

נתחיל מהסוף. יש טענות שהן כל כך מטומטמות, כל כך מופרכות, כל כך אבסורדיות, שקשה להתמודד איתן. האם מותר לגנוב מקשישה שלפני דקה משכה מהבנק את קצבת הביטוח הלאומי? יכול להיות שיש מי שימצא נימוקים מעניינים כדי להצדיק את הגנבה. זה גם הסיפור של שאלה כגון — האם פוליטיקאי אחד צריך להעיד נגד פוליטיקאי אחר? עצם העובדה שפוליטיקאי בכיר, יו"ר הקואליציה, דוד אמסלם, מכנה את נותן העדות "שטינקר" ו"מלשן" מבהירה שהבעיה הרבה יותר חמורה. האיש ירד מהפסים.

90 אחוזים מהאישים הפוליטיים המעורבים בעבירות שחיתות מוקפים, מן הסתם, באנשים פוליטיים אחרים. לו היינו מקבלים את הגיונו של אמסלם, אז לא היו שחיתויות משום שלא ניתן היה לקיים חקירות. הרי אף אחד לא היה רשאי להעיד. משום שעדות היא "הלשנה". או אז היינו חיים בעולם נפלא של שוטים. כלומר מושחתים. אפשר לחגוג משום שיו"ר הקואליציה אוסר להעיד.

האבסורד הזה לא משעשע. עצם העובדה שהגענו למצב שבו אלה הדברים שיוצאים מפיו של פוליטיקאי כל כך בכיר הם העדות הנוראה ביותר על כך שמשהו השתבש לחלוטין בסביבה הקרובה של נתניהו. אלה האנשים שמדברים בשמו. נתניהו עצמו עדיין לא הורשע, והלוואי שלא יורשע. אבל השחיתות כבר כאן בלי שום קשר להרשעה, ואמסלם הוא ההוכחה. וגם הטענה ש"לפיד הוא יריב פוליטי" היא טענת שווא. וכי מה, רק למקורבים פוליטיים, בני אותה מפלגה מותר להעיד?

שמעתי השבוע אדם שבדרך כלל אני מעריך את דעותיו. שטינקר, הוא אמר לי על לפיד. לרגע נותרתי חסר מילים. הדבר היחידי שהבנתי הוא שתעמולת הזוועה עובדת. ואם שפת ביבים של עולם העבריינים הגיעה למרומי הפוליטיקה — אז הבעיה הרבה יותר גדולה. במצב תקין היו צריכים הגורמים השפויים בקואליציה, בתקווה ובהנחה שיש כאלה, לצאת בהמוניהם כדי לגנות את דברי הבלע של אמסלם. אלא שזה לא קרה. הדברים נאמרו. ולא הייתה שום רעידת אדמה.