האוטובוס כבר לא מעשן, הוא מחשמל

אוטובוס המאן העירוני עומד במסוף רידינג בתל אביב כאילו לא עברו יותר מ-30 שנה מאז נפלטה השלדה שלו מפס הייצור בגרמני והפליגה לישראל באונייה למפעל הארגז ששכן בתל אביב, שם נבנה מעליה המרכב. היום הוא כבר בפנסיה, אבל אם אילן מזרחי, נהג חברת "דן" שמשמר אותו באדיקות, היה עוצר איתו בתחנה, הנוסעים היו עולים עליו בלי לחשוב פעמיים.

כשנולדה המדינה ומכוניות פרטיות היו יקרות ונדירות, התחבורה הציבורית הייתה באמת אמצעי התחבורה העיקרי של הציבור להגיע לעבודה, לקניות בשוק ולקולנוע בערב. אבל ככל שעברו השנים השתפר המצב הכלכלי והמדינה הזניחה את התחבורה הציבורית, וכך ירד חלקה בשוק התחבורה.

אם באירופה 40% מהתושבים נוסעים לעבודה בתחבורה ציבורית, בישראל השיעור עדיין עומד על פחות מ-20%, וזה עוד אחרי כמה שנים מאז שהגלגל התהפך והמדינה חזרה להשקיע בתחום עשרות מיליארדי שקלים. אבל ייקח עוד זמן להדביק את הפיגור ולהשלים פריסת מערכות משולבות של רכבות קלות, רכבות תחתיות ואוטובוסים.

(צביקה טישלר)

המאן העירוני הוא למעשה אבולוציה של האוטובוסים משנותיה הראשונות של המדינה. בשנות ה-80 הוא קיבל לראשונה מזגן, בניסיון לעודד את תושבי גוש דן לנסוע בו גם בקיץ המהביל. הכפתור המאותת לנהג על נוסעים שמבקשים לרדת בתחנה הקרובה ומדליק את השלט "עצור" עדיין פועל - אבל העיצוב כבר ותיק. כמו כן בולטת בחסרונה רמפה המותקנת באוטובוסים מודרניים, שעליה עולים נוסעים שמשתמשים בכיסאות גלגלים.

ההייגר הסיני שמצטרף אלינו לנסיעה הוא השלב הבא באבולוציה הזאת. מדובר באוטובוס חשמלי שבמקום סוללות מצויד בקבלים. קיבולת החשמל שלהם קטנה יותר, אבל הם נטענים מהר יותר. במקום הטענה של שעות, הם מסוגלים להתמלא בתוך כמה דקות לטווח נסיעה של 17 עד 50 ק"מ, תלוי בתוואי, בשימוש במזגן ובקצב התנועה. "דן" מפעילה אותם בקו 4, מרידינג לדיזנגוף סנטר ובחזרה, מה שמותיר להם גם באמצע הקיץ עוד כמה קילומטרים לא מנוצלים, והם נטענים בין סבב לסבב בעמדות מיוחדות.

הסימן החיצוני הבולט ביותר הוא שאין סימן. אוטובוס זה אוטובוס. גם סביבת הנהג דומה מאוד לאוטובוסים עכשוויים אחרים, אבל הנסיעה שקטה יותר - ובעיקר אינה פולטת זיהום מהאגזוז להולכי הרגל, רוכבי האופניים והנהגים שמסביב. רק כאשר הנהג לוחץ על כפתור ומהגג מתרוממת הזרוע המתחברת לעמדת הטעינה, נראה ההייגר עתידני משהו - אבל את זה אפשר לראות רק במסוף האוטובוסים, לא בכביש.

גם חוויית הנהיגה השתנתה. "כשאבא שלי היה נהג דן, הוא היה צריך לתפקד גם כמכונאי, והנהיגה הייתה גם עבודה פיזית קשה", אומר רפי שמואלי, יו"ר "דן" ודור שני בחברה. "הגיר היה ידני, ההגה היה קשה, ומזגן היה לך במקרה הטוב בבית. כשהוכנו המזגנים הראשונים לקו 4 בת"א, בסוף שנות ה-70, היה לאוטובוסים קשה אפילו בעליות המעטות בעיר.

"היום זה מובן מאליו ומתפקד אחרת לגמרי. בתחנות יש שלטים עם מידע לגבי זמני הגעת האוטובוס הבא, וכבר לא צריך לשלם לנהג במזומן ולחכות לעודף, יש רב-קו. יש כבר קווים שבכלל לא צריך לעבור דרך הנהג, עולים מהדלתות האחוריות ומתקפים שם את הכרטיס. היום אוטובוסים לא חסרים לנו, אבל חסרים נהגים. אנחנו רוצים להכשיר את הפליטים בתל אביב לעבוד כנהגים ולהתפרנס בכבוד".

עופר זילביגר, מנכ"ל "דן" ודור שני בחברה גם הוא, אומר כי התוכנית היא שבמהלך 2019 אפשר יהיה לעלות לכל קווי החברה מהדלתות האחוריות ולנסוע בלי לשלם במזומן. לצורך העניין יוצבו בתחנות עמדות אוטומטיות למכירת כרטיסים ולטעינת רב-קו, כמקובל בחו"ל.

"אני עוד התחלתי לנהוג כשבשירות היו אוטובוסי טייגר ידניים, בלי מזגנים כמובן. היום יש באוטובוסים אפילו מנגנונים אוטומטיים לספירת נוסעים, עיניות בדלתות, כך שבכל רבעון אני יודע כמה נוסעים הסענו. מה שלא השתנה הוא שאז לא הייתה אכיפה בנתיבי התחבורה הציבורית נגד נהגים פרטיים שנוסעים בהם ומאיטים אותנו - וגם היום אין מספיק. ברגע שהעניין הזה ייפתר, רמת השירות של הענף תקפוץ מדרגה, וזמני הנסיעה יתקצרו משמעותית".

קווים לדמותם

מאן עירוני 1984

ארץ ייצור: שלדה בגרמניה, מרכב בישראל

מנוע: דיזל, 200 כ"ס

צריכת דלק: 1.7 ק"מ לליטר בממוצע בעיר, מכל 300 ליטר מספיק ליותר מיום עבודה

נוסעים בישיבה: 43

הייגר חשמלי 2017

ארץ ייצור: סין

מנוע: חשמלי, 160 קילווואט. מארז קבלים 32 קילוואט

צריכת דלק: 25 קילווואט לשעה, טווח נסיעה 20־50 ק"מ

נוסעים בישיבה: 34