שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    בגלל שעון נוכחות: פיצוי לנהג חלוקה במאפייה
    עובד ב"דגנית עין בר" טען שלא החתים כרטיס בזמן בשל המרחק בין נקודת ההעמסה לשעון הנוכחות. בית המשפט קבע: הוא יפוצה ב-65 אלף ש'
    בית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה שמאפיית "דגנית עין הבר" תפצה בכ-65 אלף שקל נהג חלוקה שלה בגין שעות עבודה שלא נרשמו בכרטיס הנוכחות שמילא מדי יום. השופטת הדס יהלום קיבלה את גרסת הנהג שלפיה מיקום שעון הנוכחות היה מרוחק ממקום העמסת כלי הרכב, ולכן לא החתים את הכרטיס שלו בזמן.

     

    בתביעה שהוגשה ב-2014 סיפר העובד שהוא מועסק כנהג חלוקה בחברה מ-1999. לדבריו הוא נקלט שם לאחר שמאפיה קודמת שבה עבד נסגרה והתמזגה עם הנתבעת, שתיהן היו חברות באיגוד האופים וכפופות למספר הסכמים קיבוציים. בתביעה צוין ש"דגנית עין בר" לא שילמה לו בתקופת עבודתו את מלוא זכויותיו והוא זכאי לתגמול עבור שעות נוספות וכן לזכויות המגיעות לו מכוח ההסכמים כגון תוספת ותק, תוספת לילה ותוספת משפחה.

     

    לדבריו הוא הגיע למאפיה מדי יום ב-2:45 לפנות בוקר. עבודתו כללה החזרות של סחורה, העמסת סחורה חדשה ויציאה לקו החלוקה, והסתיימה ב-11:00, למעט ימי חמישי שבהם העבודה הסתיימה ב-14:00 בצהריים. לטענתו לא שולמה לו תוספת לילה כנדרש וכן לא חושב הוותק מעבודתו במאפייה הקודמת.

     

    בתגובה הציגה החברה דוחות נוכחות שמהם עלה שהתובע הדפיס את שעת הכניסה לעבודה בדרך כלל ב-4:00 בבוקר. לטענתה, הוא סיים את יום עבודתו לכל היותר ב-8:00 או 9:00 ואינו זכאי לשעות נוספות.

     

    התובע השיב שלא הגיוני שהתחיל את העבודה ב-4:00 לנוכח העובדה שנדרשו לו שעתיים התארגנות במפעל שכללו פריקת ארגזים והעמסות, ואז נסיעה של כשעה נוספת עד הלקוח הראשון. לדבריו, מאחר שמיקום שעון הנוכחות היה רחוק מאזורי הפריקה וההעמסה, ההחתמה נעשתה בסיומן, בסמוך ליציאה לחלוקה.

     

    פער של 2 דקות

    השופטת הדס יהלום קיבלה את התביעה בחלקה וקבעה שמהעדויות עולה בבירור שהדוחות לא משקפים את שעות העבודה האמיתיות של התובע, שנהג להגיע למאפייה לפני השעה שבה החתים כרטיס. מהדוחות עולה שלעיתים עמד הפער בין "כניסה" ל"יציאה" על שתי דקות ולא יותר, והדבר תומך בטענת התובע.

     

    היא הסכימה שהתובע הגיע לעבודה ב-2:45 כפי שהעיד. לעניין סיום העבודה כתבה שמכיוון שידוע שלחם אמור להגיע לחנויות בשעות הבוקר המוקדמות, לא סביר שקו החלוקה יסתיים ב-11:00. לפיכך היא קיבלה את עמדת המאפייה וקבעה שהתובע סיים את עבודתו ב-9:00, למעט ימי חמישי שבהם העבודה הסתיימה ב-14:00.

     

    מאחר שהנתבעת אישרה שלא שולמה לעובד תוספת לילה, קיבלה השופטת יהלום את התביעה ברכיב זה. נקבע שהוא זכאי לתוספת ותק בגין תקופת העסקתו וכן לדמי חג ששולמו לו בחסר. כמו כן נפסק שהוא זכאי לגמול שעות נוספות בגין ימי חמישי.

     

    בסיכומו של דבר חויבה המאפייה לשלם לתובע 64,788 שקל עבור תוספת לילה, תוספת ותק ודמי חג. בנוסף נקבע שעליה לערוך חישוב של השעות הנוספות המגיעות לו. היא חויבה לשלם הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 7,500 שקל.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים