אמא או מנכ"לית

אז איפה הן, הבחורות ההן, בשוק ההייטק? את זה בדיוק יצאו לבדוק סיון קלינגבייל וטליה פלד קינן ב"עושות חשבון". הן הלכו לגני הילדים, לבתי הספר, לחוקרי מוח ולחברות סטרטאפ, אבל תשובה חד משמעית אין.

בין שלל הדקלומים הפמיניסטיים המתבקשים והצורך לחזור על המנטרה לפיה כל אישה מסוגלת — מימצאי התחקיר לא הפתיעו אותנו. תחליפו את הייטק בפוליטיקה, כלכלה, מדע או הלכה ותקבלו בדיוק את אותן התשובות. נשים מוסללות מגיל צעיר, נשים לא פורחות ליד גברים, נשים פחות אגרסיביות ולכן פחות תחרותיות. תנו לנו קצת העדפה מתקנת, ותראו שיהיה בסדר. תקציב, מודעות, שבירת סטיגמות — הכל נכון בכל תחום שבו עדיין אין שוויון. ההייטק לא שונה בכלום.

ובכל זאת, שתי נקודות מרכזיות בתחקיר היו שוות את כולו. כאשר אסתר ברק, יזמית ומשקיעת הון סיכון, מסבירה שכל אישה היא קודם כל המנכ"לית של הבית שלה, היא תופסת בדיוק את לוז הבעיה. רוצים שוויון בחוץ? חייבים להתחיל מהבית. בלי שוויון בין ההורים, לנצח נשים תהיינה מוגבלות בעולם החיצוני. הרגע המשמעותי השני הוא זה שבו שר החינוך נפתלי בנט מבהיר שהוא לא מת על העדפה מתקנת ובאותה נשימה מונה את מאמצי משרד החינוך ומפרט בדיוק מאיפה נובעת הבעיה. אדוני השר — אם אתה כל כך בעניינים, למה דחוף לך להתנער מתווית שנתפסת כפמיניסטית? מדיניות מקדמת שוויון היא דבר להתגאות בו. ואולי זה משפט שנאמר כמס חובה לסמוטריצ'ים שאולי טרחו לצפות בערוץ עשר.  

היום שאחרי הפצצה

שידורי האקטואליה, כל הערוצים

היום שאחרי הפצצה הוא לא מטלטל, מסעיר או מפחיד. אף אחד לא חש מצוקה מהלא נודע, אף אחד לא מנסה לשקם את ההריסות. למעשה, היום שאחרי הפצצה הוא שיעמום מתמשך. כמו תסריט שכתוב מראש, כולם תופסים בזריזות את התפקיד המצופה מהם ומדקלמים בדיוק את אותן השורות. הקולות דרמטיים, המבטים חמורי סבר, אבל עמוק בלב יש רק פיהוק אחד מתמשך. אדישות או אולי אטימות. כמו איבר רדום ששום טלטול כבר לא יעיר.

כך החיילים התורנים עולים למתקפה בכלי התקשורת, מתחרים ביניהם ביצירתיות, בשפה הנמוכה ובכמות הרוק שבליקוק לבוס. כלי התקשורת ממהרים אל השילוש הקדוש: כתבת פרופיל בטון רציני כולל קטעי ארכיון שבהם לכל הגיבורים היה עוד צבע בשיער, סקר שלא מחדש כלום, וכמובן — תמלולים והדלפות. הרי איך נוכל לסיים את היום בלי קריינות מונוטונית של גיא פלג. מסורת היא מסורת. התפוצצה פרשה חדשה? מיד יופעל לו הקפיץ בגבן של כל הדמויות. הפרשנים מפרשנים, הטוויטר מצתייץ לו לדעת, ומה שבטוח, הפעם זכינו לעדכון גרסה בדמות ערוצי טלגרם חדשותיים. אם לא הספיק לנו לשמוע בדיוק את אותם הדברים בכל רשת חברתית או פוש חדשותי, עכשיו נוכל לצרוך את מיטב פרשננו בעוד אמצעי ממכר ומיותר. ואולי הבעיה היא לא בשידורים, אלא בעובדה שפצצות הן קצת פחות מרשימות כשהן נוהגות ליפול בצרורות.