שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    העזרה בדרך
    אנשים ששרדו רעידת אדמה, סופות הוריקן או צונאמי עלולים למצוא את עצמם ללא בית, מזון, מים או מקורות אנרגיה. קבוצה של בנות המשתתפות בפרויקט "מהנדסות העתיד" מנסה, בשיתוף מנטוריות מהתעשייה האווירית, למצוא פתרונות לבעיה שיתבססו על טכנולוגיות קיימות. שימוש במל"טים, פאנלים סולאריים ניידים או חיפוש מקורות אנרגיה חלופיים עשויים לסייע לניצולים לשרוד

    בשיתוף תעשייה אווירית

     

     ב־25 באפריל 2015 רעדה האדמה בנפאל. רעידת אדמה בעוצמה של 7.9 בסולם ריכטר היכתה באזור רכס ההימלאיה, תוך שהיא ממוטטת בתים ומגדלי מגורים. כמו כן גרמה רעידת האדמה למפולת שלגים בהר הגבוה בעולם, האוורסט, בזמן שלפי ההערכות היו עליו בין 700 ל־1000 מטפסים. לרעידה התלוותה סדרה של רעידות משנה, החמורה ביותר התרחשה כשבועיים וחצי אחר כך. מניין ההרוגים באסון הגיע ל־9000 ו־23 אלף בני אדם נפצעו. גורלם של אלפי תושבים המתגוררים בכפרים נידחים לא היה ידוע במשך ימים ארוכים.

      

    אסונות אקלימיים אינם בהכרח מנת חלקם של אזורים נחשלים בכדור הארץ. גם ארה"ב סובלת לא אחת מאירועים כאלה הגורמים לאסונות הומניטריים קשים. כך היה באוגוסט 2005 כאשר ההוריקן "קתרינה" היכה קשות בחופה המזרחי של ארה"ב ובעיקר בקרבת ניו־אורלינס שבלואיזיאנה. לפחות 1,836 בני אדם נספו כתוצאה מהסופה, נתון שהפך אותה לקטלנית ביותר בארצות־הברית מאז 1928. רוב הנספים היו בני מיעוטים עניים אשר לא הצליחו להיחלץ מהעיר בכוחות עצמם.

      

    אוזלת היד של נפאל ושל ארה"ב התגלה דווקא בימים שלאחר האסונות, כאשר הניצולים שנותרו באזורים החרבים והיו זקוקים לסיוע מיידי לצורך הישרדותם - בין אם מדובר במזון, במים, במקורות אנרגיה או במחסה - גילו כי העזרה רחוקה ועליהם לשרוד בכוחות עצמם.

      

    מי שמנסות כעת למצוא פתרון ולסייע לניצולים באזורים מוכי אסון הן בנות פרויקט "מהנדסות העתיד", המשותף לתעשייה האווירית, "ידיעות אחרונות" ו-ynet. במסגרת הפרויקט, המתקיים זו השנה השלישית, נבחרות בתום שורה ארוכה של מיונים 100 בנות מצטיינות, תלמידות כיתה י"א במגמות מדעיות-ריאליות ברחבי הארץ. במהלך הפרויקט נפגשות הבנות עם מנטוריות, ועובדות יחד איתן בקבוצות נפרדות על פרויקטים הנדסיים חדשניים ופורצי דרך.

     

     (צילום: יריב כץ) (צילום: יריב כץ)
    (צילום: יריב כץ)

     

    פתרונות יצירתיים

    אחת הקבוצות מתמקדת במציאת פתרונות מוטסים שיסייעו לניצולים בהישרדותם במקומות בלתי עבירים. בנות הקבוצה נפגשו והצטלמו על רקע המל"ט הרב־תכליתי "הרון 1" המיועד למשימות אסטרטגיות. המל"ט מסוגל לפעול בטווחים ארוכים ולשהות באוויר יותר מ־50 שעות טיסה, כמעט בכל תנאי מזג אוויר.

      

    "כששמעתי על הרעיון מאוד התלהבתי, כי הנושא הזה מאוד קרוב ללבי, ולהיות חלק מצוות שינסה למצוא פתרון לניצולים במקומות מוכי אסון זה דבר מדהים בעיניי. אני בהחלט מקווה שנוכל לחשוב על פתרונות יצירתיים שיחוללו שינוי בעולם", אומרת מיה וייצמן מגני תקווה. "זה יכול להתבטא באספקה של מקור אנרגיה שלא בהכרח יהיה קבוע אלא משהו תחליפי זמני. גם ציוד רפואי מיידי זמין הוא בעל חשיבות גדולה באזורי אסון. אנחנו צריכות להשלים המון פערים על ידי קריאת כתבות ומאמרים מדעיים, כי מדובר על נושאים מורכבים שלא יצא לנו לעסוק בהם יותר מדי עד היום, ואני באמת מקווה שנצליח להביא בסוף לתוצר יישומי. אני מאוד נהנית מהחוויה החברתית בקבוצה. אני חושבת שייווצרו כאן חברויות שיימשכו גם לאחר הפרויקט".

      

    טל פרי מאבן יהודה מוסיפה: "כשהתחלקנו לקבוצות הפרויקט, ישר חשבתי שקיבלנו נושא שהוא גם חשוב וגם מעניין, אבל יותר מכך - נושא שאנחנו באמת יכולות להשפיע בו. לפני שהגעתי קראתי חומרים בבית, וכרגע אני נוטה להתמקד בנושא האנרגיה - למשל דרכים להביא פאנלים סולאריים מתקפלים שיספקו חשמל באותם מקומות".

      

    "מה שיפה בנושא הזה הוא שלא מדובר במשהו גרנדיוזי אלא בבעיה שאנחנו יכולות להעלות רעיונות לפתרונות שלה בצורה ישימה", אומרת עדי פרי מקיסריה. "שני הדברים שנראים לי הכי חשובים במקומות כאלה הם חשמל ומים, כי בלעדיהם החיים שם פשוט יפסיקו להתקיים".

      

    עדי מוסיפה: "בעיניי זה נפלא שהפרויקט כולל בנות מכל הארץ, כי ככה יוצא שאנחנו מכירות בנות עם תחומי עניין כמו שלנו ובאותם גילאים. בבית הספר שלי אנחנו רק שתי בנות במגמת המחשבים, וכשאנחנו מגיעות לפרויקט הזה אנחנו מגלות שאנחנו לא מיעוט ושיש הרבה בנות כמונו. חוויית הפיתוח בקבוצה מאוד מעניינת ומרגשת, וכיף לדעת שאנחנו יכולות להשתמש בכל הידע העיוני שלמדנו עד היום לצורך פיתוח של משהו שיכול להיות שייושם בעתיד".

      

    ללחוץ על הכפתור

    המנטוריות של הקבוצה, מהנדסות בתעשייה האווירית, עובדות בשיתוף פעולה עם הבנות במטרה לראות האם הפתרונות שהן מעלות אכן ישימים. "משום שישראל נמצאת על השבר הסורי־אפריקאי, ולדברי המומחים רעידת אדמה גדולה היא רק עניין של זמן, גיבשנו את הנושא של אספקה מוטסת של מקורות אנרגיה למקומות מוכי אסון", מסבירה המנטורית דורית טואטי, העוסקת בשיווק ופיתוח עסקי בתעשייה האווירית. "במסגרת הקבוצה אנחנו בוחנות מה קורה אם מחר חלילה יש הוריקן, צונאמי או רעידת האדמה - מהם מקורות האנרגיה המיידיים שאנחנו יכולים לספק לאנשים שלא יכולים לפתוח את הברז ולשתות מים, או שמוצאים את עצמם מחוץ לבית בלי בגדים, מחסה או תאורה".

      

    טואטי מוסיפה: "הבנות חושבות במהלך הפרויקט על טכנולוגיות קיימות שניתן לעשות בהן שימוש לצורך פיתוח הפתרונות המוטסים. זה יכול להיות אפילו רעיון דמיוני שעולה להן בראש ושניתן לקדם אותו. אנחנו מחפשים את הפתרון המיידי – מעין לחיצה על כפתור ברגע היוודע על אסון ויציאה של מערך מודולרי מוטס לעבר הניצולים, שאותו הם יוכלו להרכיב בשטח".

      

    המנטורית שירלי רותם, מהנדסת מכונות בתעשייה האווירית, מוסיפה: "כיום יחידות החילוץ הן גדולות ומסורבלות וכוללות מטוסי הרקולס, ספינות או ג'יפים. אנחנו רוצות לספק את המענה הראשוני והמהיר ביותר לניצולים בשטח או במקומות שהגישה אליהם מאוד קשה. זה יכול להיות למשל על ידי מל"ט שבתוכו יהיו רחפנים עם אלמנטים שיוכלו לייצר חשמל, לטהר מים, ועוד. יחידות החילוץ הקיימות כיום פועלות בצורה טובה בתחומי החילוץ והטיפול הרפואי, ואנחנו מתמקדות במתן מענה מיידי לצרכים הומניטריים כמו אוכל, מזון, שמיכות ומים. אולי מכאן תצא הבשורה הבאה".  

     

    הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"

     

    בשיתוף תעשייה אווירית

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים