מוצאת את האור בכל ילד

בשיתוף מפעל הפיס והסתדרות המורים

דליה אביאל (88) היא מורה לחיים במלוא מובן המילה. בשנת 1954 הגיעו היא ובעלה, גם הוא מורה, לנהריה, ולדליה הוצעה משרה בבית הספר רמז. "בי"ס יסודי היה עמוס לעייפה במאות תלמידים שהיו ילדים של עולים חדשים," מספרת אביאל. "פיצלו שתי כיתות לשלוש כיתות ואני קיבלתי כיתה אחת ובה 52 ילדים, בנים ובנות של ניצולי שואה ברובם. הקשר ביני ובין הילדים היה מיידי ומלא אהבה וגרם לכך שלא יכולנו להיפרד במשך כל שנות לימודיהם בביה"ס."

יותר מ-60 שנים אחרי, כשהיא נושקת לעשור העשירי בחייה, היא לא מפסיקה לרגע לללמד ולחנך, ועשרות מתלמידיה בעבר – רובם כבר סבים וסבתות – ממשיכים ללוות אותה גם היום במפגשים חברתיים.

"מוצאת את האור בכל ילד"

דליה היא בת למשפחת אבולעאפיה, ממייסדי שכונת נווה צדק ואחת מעשר המשפחות שבנו את תל-אביב, לימדה לאורך כמעט חמישה עשורים בבתי ספר ברחבי הארץ: בבית הספר החקלאי בנהלל, שם לימדה והדריכה קבוצות נוער שעלו ממרוקו. בהמשך עבדה בבית הספר ״רמז״ בנהריה וליוותה, כמחנכת במשך שבע שנים, מחזור שלם של ילדים, רובם דור שני לשואה. בתל אביב לימדה שתים עשרה שנים בבית הספר ״הכרמל״, לימים ״גבריאלי״, ולאחר מכן לקחה חלק כמורה בפרויקט המחוננים, שהחל את צעדיו הראשונים, בבית הספר ״גרץ״ בתל-אביב ותרמה לביסוסו.

למרות השנים הרבות שחלפו, תלמידיה מכל רחבי הארץ ממשיכים ללוות אותה וללכת אחריה, גם היום. הם פוקדים את ביתה ברמת-גן, עורכים מפגשים כיתתיים בנוכחותה ומתקשרים לאחל שנה טובה וחג שמח בחגים. כך, למשל, בחודש שעבר, תלמידי מחזור 1953 מבית-הספר "רמז" בנהריה - כולם כיום סבים וסבתות בשנות ה- 70 לחייהם - הפתיעו את דליה כשהגיעו לתל-אביב לחגוג את יום הולדתה ה-88 והעניקו לה ספר מחזור עם תמונות בצירוף הקדשות. כמה שבועות לאחר מכן הגיעו שוב לבקרה על מנת לחגוג איתה את השקת ספרה החדש "נפלאו ממני".

את הסוד להיותה מורה אהובה כל כך היא מסבירה בקצרה: "מורה, לפי דעתי, זה להיות אמא וחברה ולאהוב את הילד. אם אתה אוהב את הילד בכל לבבך ואתה מוצא בו את נקודות הזוהר שלו, אתה יכול לטפח אותו ולקדם אותו בצורה היפה ביותר שיש."

בשיתוף מפעל הפיס והסתדרות המורים