הילדים עברו לאביהם – חלוקת הדירה בוטלה

בהסכם גירושים נקבע שהאם תקבל 60% מהדירה כתחליף להוצאות מגורים לילדים. אלא שלימים המשמורת שונתה, וביהמ"ש קבע שהאב יקבל החזר

עו"ד רונן כרמיפורסם: 27.02.18 , 18:22

בית הדין הרבני הגדול הורה לאחרונה לבטל סעיף בהסכם גירושים שקבע חלוקה לא שוויונית בדירה לטובת האישה. בכך התקבל ערעור שהגיש הבעל לשעבר, שלפיו מתווה החלוקה בהסכם התגבש כתחליף להוצאות המגורים של הילדים, ומאחר שהם עברו למשמורתו – התמונה השתנתה.

בני הזוג, שלהם שלושה ילדים, התגרשו ב-2008. באותה תקופה האב עבד בחו"ל ולכן הוסכם כי הילדים יהיו במשמורת האם. נקבע כי הוא ישלם מזונות של 5,000 שקל בשנתיים הראשונות ויאפשר לגרושתו להתגורר עם הילדים בדירה המשותפת ללא תשלום. אחרי שנתיים הדירה תימכר, האב יוותר על 10% מחלקו כתשלום מראש על הוצאות המגורים של הילדים (בעגה הכלכלית-משפטית: היוון) ויוסיף למזונות 500 שקל.

דיני משפחה

תינוק נלקח מאמו המכורה - שערערה וניצחה

מערכת psakdin

מאז שנולד עם תסמיני גמילה חי בן 3 במשפחת אומנה, וביהמ"ש אישר להתחיל בהליך אימוץ. אמו הביולוגית יצאה למאבק משפטי בהחלטה

תינוק נלקח מאמו המכורה - שערערה וניצחה

חלפו השנים והליך המכירה התעכב, עד שב-2013 חזר האב לארץ ורכש את חלקה של האם בדירה. שוויה הועמד על כ-850 אלף שקל, ובהתאם להסכם הוא שילם לה 60% מסכום זה. על רקע זה הגיש האב תביעה להעברת המשמורת, וברגע שבית המשפט למשפחה קיבל אותה הוא פנה לבית הדין הרבני – שאישר בזמנו את הסכם הגירושים - וביקש החזר של אותם 10% ביתר ששילם לגרושתו עבור הדירה.

הוא טען שמאחר שהילדים גרים איתו וכבר לא נמצאים במשמורת אמם – היא לא נושאת בהוצאות המגורים שלהם ולכן היא לא הייתה זכאית לתמורה העודפת על חלקה בדירה. לאחר שבקשתו נדחתה הוא ערער לבית הדין הגדול.

האם התנגדה לערעור בטענה שזהו המחיר שהאב צריך לשלם על זה שהסכימה לקבל את הוצאות המגורים למפרע. לטענתה, שניהם לקחו סיכון להפסד: היא בכך שקיבלה סכום מופחת, והוא בכך שלא יקבל את כספו חזרה גם אם ישתנו הנסיבות.

למה שתבזבז את הכסף על עצמה?

אלא שהדיינים – הרב אליעזר איגרא, הרב א' אהרן כץ והרב שלמה שפירא – קיבלו את הערעור וציינו שאמנם התשלום מראש הקנה לאב "הנחה" מסוימת בהוצאות המגורים, אבל אלה הם כללי ההיוון לגבי קבלת הסכום מראש. לדבריהם, רחוקה הדרך מכאן ועד לקביעה שהיוון מונע החזר כספי במקרה שבו המציאות משתנה.

נקבע שהשינוי במשמורת הצדיק את דרישת האב. הדיינים ציינו שההיגיון שעמד מאחורי החלוקה הלא שוויונית בהסכם היה שהאם תישא ברוב הנטל. זו גם הסיבה שהאב אפשר לאם ולילדים להתגורר שנתיים בדירה ללא תשלום, ובנוסף לוויתור על 10% מחלקו בדירה ויתר גם על תכולתה ועל המכונית המשותפת.

אלא שמאז התהפכו הנסיבות והיום האב הוא זה שדואג לילדים, לכן "אין סיבה שהאם תשמש בכספים שקיבלה לצורכי הילדים לצרכיה". בשל כך בוטל סעיף החלוקה הלא שוויונית בהסכם הגירושים, והאם חויבה להחזיר לאב את הסכום העודף ששילם עבור חלקה בדירה.

עם זאת, מאחר שהאב לא שילם את תוספת המזונות כפי שהתחייב בהסכם, הורו הדיינים לקזז מההחזר סכום ריאלי עבור הוצאות מגורים (1,600 שקל לחודש) בתקופה שהילדים חיו עם אמם (31 חודשים). כלומר, מהסכום העודף שקיבלה האם על הדירה (84,625 שקל) יופחתו 49,600 שקל, והתשלום לאב יהיה 35,025 שקל בלבד.