פעולות שיחזקו את הקשר עם סבא וסבתא
דמיינתם שלילדים שלכם יהיה קשר טוב עם סבא וסבתא אבל זה לא קורה. לפני שאתם מחפשים אשמים, בדקו את עצמכם - מה אתם משדרים בבית ועד כמה אתם מוכנים להשקיע עבור הצלחת מערכת היחסים הזו
אין דבר כזה "המשפחה המושלמת". כל אלה פנטזיות מאוד יפות שכולנו ראינו בסרטי דיסני וגרמו לנו להאמין ב"הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה", אבל במציאות? הדברים כנראה ייראו מעט שונים.
רובנו נמצא את הדרך לחיות בשלום, גם אם המציאות קצת רחוקה מהחלום, עד לסיטואציות מול סבא וסבתא כשהילדים לא רוצים שיעשו עליהם ביביסיטר, שלא מוכנים לתת חיבוק ונשיקה כשמגיעים או נפרדים, ובאופן כללי לא מתלהבים לבלות זמן בחברתם.
למה זה קורה? יש המון סיבות בגללן ילדים לא מרגישים קרבה או אהבה לסבא וסבתא. למשל סיבות שטחיות כמו תינוק שלא אוהב את הזקן או האפטרשייב של סבא. סיבות נוספות יכולות להיות מרחק גיאוגרפי או שההורים שלנו עסוקים מאוד בחייהם האישיים, מה שיכול להביא תחושת ריחוק וחוסר חיבור רגשי. זה לא אמור להפתיע אם הילד לא רץ לסבא וסבתא, אם נפגשים רק בפסח או בראש השנה. צריך לזכור שלא די בקשר משפחתי בשביל לאהוב, אלא צריך להשקיע זמן ביצירת חיבור פיזי ורגשי.
כשלסבא וסבתא יש הרבה תוכנית וחיים עמוסים ומלאים כדאי לדבר איתם, לא בנוכחות הילדים, ולמצוא יחד תכנית בה הם יוכלו להיות חלק מחיי הילדים. במקום לצפות מהם לפנות ימים שלמים בשביל לעשות בייביסיטר, או לשנות להם את לוח הזמנים, תסתפקו במפגשים לארוחת צהריים או ערב ושיחות וידאו מספר פעמים בשבוע.
קראו עוד:
אמא בת 58 לשני ילדים קטנים: "אני לא הסבתא!"
סבא וסבתא: למה הם "מתמכרים" לנכדים?
שימו לב מה אתם משדרים לילדים: יש מקרים בהם אנחנו צריכים להסתכל על עצמנו כשזה מגיע ליחסים בין הילדים להורים שלנו. אולי אנחנו שומרים טינה וכעס כלפי ההורים שלנו עוד מילדות ואנחנו משדרים את התחושות האלה לילדים שלנו. התחושות יכולות לעבור במילים והערות על סבא וסבתא כשהם לא נמצאים אבל גם בשפת גוף ואנרגיה כשהם בסביבה.
למרות שאנחנו לא מתכוונים לנתק את הילדים שלנו מחייהם של ההורים שלנו, הילדים יכולים להרגיש את האנרגיה השלילית בסביבת סבא וסבתא ולחוש מחויבים לבחור צד. לרוב הם ייקחו את הצד שלנו מתוך תחושת נאמנות. אם זה המקרה, והילדים מספיק גדולים ובוגרים, דברו איתם והסבירו להם ש"סבא וסבתא מאוד אוהבים אתכם, ואולי ביניהם לבינינו יש יחסים אחרים. זה לא אומר שהם לא יהיו סבא וסבתא מדהימים כלפיכם".
ומה אם ביום שלישי לא בא לי? לפעמים סבא וסבתא לא רוצים לבלות זמן עם הנכדים. זה לא כל כך נעים ואולי אפילו פוגע אבל צריך להבין שיש פער גדול בין הדור שלנו לדור של ההורים שלנו בכל הנוגע לחינוך. הבחירות שלנו בגידול הילדים כנראה מאוד שונות מהבחירות של ההורים שלנו. יכול להיות שיש לנו ילד קצת חוצפן, היפראקטיבי או עם בעיות התנהגותיות כאלה או אחרות ולפעמים ההורים שלנו לא יודעים איך להתמודד איתו, לפעמים הם יותר קשוחים מאיתנו וגם לא מקבלים את הבחירות שלכם כהורים כשזה נוגע לגבולות אז הם מעדיפים פשוט להימנע מלבלות איתם.
כך למשל הילדים שלנו יכולים להרגיש מאוימים כשסבא יותר קשוח מאבא וכסבתא צועקת יותר מאימא. צריך פשוט לקבל את העובדה שההורים שלנו כנראה לא ישנו את דעתם. אז במקום לנסות להכריח אותם לפנות זמן לבלות עם הנכדים, ולהיות יותר רכים כלפיהם פשוט תהיו נוכחים במפגשים איתם ותוודאו שתפקיד ה"מחנך" לא נופל עליהם. עזרו להם להיות הסבא וסבתא המפנקים ושחררו אותם ממחויבויות הוריות. אחרי מספר מפגשים, כולם כבר יבינו אחד את השני ומערכת היחסים תתחזק.
רובנו רוצים שהיחסים בין הילדים להורים שלנו יהיו חמים ומלאים באהבה ללא תנאים, אבל לפעמים המציאות היא אחרת. גם אם אנחנו חושבים שהיחסים בין הנכד לסבא לא מושלמים, אולי בשבילם הם מספקים. אולי המציאות לא תמיד תתאים לפנטזיה שלכם של "משפחה אידיאלית" אבל לפעמים כדאי לשחרר ולאפשר למערכת היחסים להיווצר בעצמה ולפתח את היתרונות והייחודיות שלה. זכרו, לכל משפחה מאפיינים משלה, גם לכם כהורים, גם לסבא וסבתא, וגם לילדים - מה שחשוב למצוא זה את האיזון הנכון תוך שמירה על רמת ציפיות ריאלית.
הכותבת היא מנהלת "קרוסלה" - רשת המרכזים לגיל הרך והמשפחה של החברה למתנ"סים הארצית; בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וקרימינולוגיה ותואר שני לחינוך בגיל הרך.
צילומים של בת שלוש למען הסבתא: