איך להוציא מטיפול רגשי בילד את המקסימום
כשילד הולך לטיפול עקב קושי כלשהו להורים יש חלק חשוב בהצלחת התהליך, אבל עד כמה הם צריכים להיות מעורבים? התשובה משתנה בהתאם למשפחה ולצרכים של הילד
מעורבות של הורים בטיפול היא נושא שעולה פעמים רבות בתוך קהילת המטפלים וכן בחדר הטיפול עצמו. למעשה, יש מודלים רבים מאוד למעורבות הורים בטיפול ואין נכון או לא נכון, יש רק מה שמומלץ בהתאם לצורך ולמטרת הטיפול. הייתה אצלי ילדה בת שלוש שהוריה גרושים. האם, שסבלה ממחלה קשה, ביקשה להיות נוכחת בכל שעת הטיפול. לרוב אין זו בעיה, בייחוד בגילים הצעירים (עד גיל שש), אבל במקרה שלה היא זו שתפסה את כל המקום בטיפול. היא הרבתה לדובב את בתה, להעיר לה על בחירותיה ויותר מכך לשוחח על בעיותיה האישיות, שעסקו בעיקר בכעס רב שהיה על האב.
לאחר שדפוס זה חזר מספר פעמים, הזמנתי אותה לפגישה נפרדת בה הפניתי את תשומת לבה לסיבה שביקשה להגיע לטיפול, הלא היא, לדבריה הייתה מצוקת בתה. הסברתי שאני מאוד מבינה את הקשיים שכולם חווים אך שחשוב להגדיר למי הטיפול מיועד, וכן אם הטיפול הוא לבתה, חשוב לערב את האבא. בעצם, הסיבה העיקרית שהייתה לבתה להגיע לטיפול רגשי היא בדיוק זו, אותה פחות רואים, לה יש פחות מקום. במקרה שכזה מעורבות ההורים צריכה להתבקש להיות פחותה. זה הזמן של בתה לקבל מקום שיראו רק אותה, מקום להביע את הקול הנפרד והיחודי שלה.
במקרה אחר ילדה בת תשע הופנתה על ידי המורה לטיפול רגשי בשל בעיה חברתית ניכרת והופעת חברים דמיוניים שמפריעים לתפקודה ומבדלים אותה מחבריה לכיתה. פגשתי את האם פעם אחת בתחילת הטיפול. מאז את הילדה פעמים רבות. כאשר ביקשתי לפגוש את שני ההורים התבשרתי כי האב אינו פנוי לעניינים שכאלה, הוא איש עסקים עסוק והאם מצאה אי נכונות להגיע זמן רב.
עם התקדמות המפגשים, הסתבר לי שהסיבה האמיתית שאין לילדה חברים, היא משום שהקשר ההדוק מדי עם האם, אינו משאיר צורך לקשר חברותי אחר, ובהעדר תשומת לב מהאם, קיימים החברים הדמיוניים. בהיעדר שיתוף פעולה מצד האב, נפגשתי במקביל עם האם להדרכת הורים ועם הילדה לטיפול פרטני. לאחר שכל אחת מהן קיבלה מקום משלה, יכלו שתיהן להיפרד מהצורך להתערבב ולאבד את הזהות של מי מהן.
קראו עוד:
מחקר: מה יהפוך מתבגרים לאנשים מצליחים?
קושי בויסות חושי - איך עוזרים לילדים?
מה קורה כשאימא אומרת כן על כל דבר? בדקנו
הקושי של ההורים לשנות את המצב
חשוב לדעת שמטפלים מבינים לא רק את הצורך של הורים להיות מעורבים בטיפול, אלא גם את הקושי:
• הורים רבים מגיעים במקרים רבים לטיפול כשכלו כוחותיהם. לשם תהליך יש לגייס כוחות מחודשים.
• חשש מביקורת על ההורות שלהם, קושי להודות בבעיה.
• הקושי להתארגן מוביל פעמים רבות לחוסר סמכות הורית ולבעיות. להיות תחת הדרכה אומר להתארגן מול בעל סמכות.
• חשש מלעורר דברים, "לפתוח תיבת פנדורה" שאיש אינו יודע מה ייצא ממנה. לעיתים, הם בעצמם אינם מודעים כלל לקיומה של התיבה הסודית.
• קושי לשנות מצב קיים. לכל מצב שאנו נקלעים אליו בחיים יש נקודת רווח והפסד. כך למשל כשהילד ישן אצל ההורים במיטה, אין מקום להורה השני, מה שמונע ממנו לישון במיטה. דרך הילד, בעקיפין נמענים מלטפל בבעיה זוגית.
למרות הקשיים, למעורבות הורים בטיפול ילדם יש יתרונות רבים. חשוב להבין - ילד משפיע על ההורה לא פחות מהשפעת ההורה על הילד וכן ככל שתהיו מעורבים יותר, יהיה סיכוי גדול יותר לראות שינוי משמעותי יותר בחייכם ואולי אף לקצר את משך הטיפול ולהפחית את עלותו בשל כך.
מעורבות בטיפול היא דרך להכניס בהירות בתהליך ואופן הטיפול. הורים הבוחרים להיות מעורבים, למעשה עשויים להרוויח כלים להבנת מערכת היחסים עם שאר בני המשפחה והסובבים. הורה מעורב עשוי לחוות חוויה טיפולית משמעותית גם עבור עצמו וכמובן למנוע מצב של תחושה של חתירה תחת ההורה בהתפתחות הקשר בין הילד למטפל.
כיצד הורים יכולים להשתלב בטיפול?
רכישת ידע לתקשורת שונה, אימוץ כלים להיות סוג של מטפלים בילדיכם באמצעות משחק למשל, קבוצות הורים ועוד.
מטפל מוסמך ורגיש ידע לזהות את הצורך האמיתי של הילד שהגיע לטיפול ושל הכוחות של הוריו בכל זמן נתון, וכך לעבוד איתם, ולכן כל סוג וכמות של התערבות ייראו שונים מטיפול לטיפול ומותאמים לצרכים של כל משפחה וילד באופן אינדיבידואלי.
הכותבת היא מטפלת באמצעות מוסיקה (MA), מומחית בהתפתחות ילדים (B.ED חינוך מיוחד) ומנהלת קבוצת יעוץ חינמית להורים ברשת "התפתחות רגשית מילדות ועד בגרות"
לפנייה לכתב/ת 
