החל ממחר: עובדי נגב קרמיקה בלי עבודה

היום (ד') יסתיימו שלושת החודשים שהקציב בית הדין לעבודה למפעל נגב קרמיקה למצוא רוכש. מאחר שלא הושגה התקדמות במו"מ עם קונים פוטנציאליים, צפויים 108 העובדים שנותרו במפעל נגב קרמיקה בירוחם להישאר ממחר בלי עבודה. כך פורסם הבוקר ב"ידיעות אחרונות".

נדחו פיטורי העובדים במפעל נגב קרמיקה

דיון סוער בכנסת על נגב קרמיקה: "שיעור מאלף בחזירות"

אם לא יימצא קונה למפעל עד לסיום הארכה שניתנה עד ליום חמישי הבא, והסיכוי לכך קלוש, תחוסל למעשה תעשיית אריחי הפורצלן תוצרת ישראל. בקרן "ויולה" כבר הודיעו שבעשר חנויות רשת נגב קרמיקה, שעברה גם היא לבעלותם, יימכרו אריחים מחו"ל שהם ייבאו בעצמם.

בשלושת החודשים האחרונים עובדי נגב קרמיקה קיבלו משכורות למרות שהמפעל היה סגור. מהיום עובדי נגב קרמיקה חדלים לקבל שכר מהחברה ומופסקים יחסי עובד־מעביד מול מעסיקיהם. בכך נסתם כמעט סופית הגולל על המפעל הוותיק לייצור אריחי קרמיקה, שרק לפני שלוש שנים הושק בגרסתו החדשה בהשקעת עתק של 300 מיליון שקל.

באופן רשמי עדיין מתנהל מו"מ למכירה בין בעלי המפעל, קרן ויולה, לשני יזמים: אודי לוי שמפעיל את מתפרת מצפה רמון ומשה סבח מתחום הנדל"ן, אם כי מקורבים לקרן טוענים כי הסיכויים למכירה לא גדולים.

"הכסף מוכן"

בדיון שנערך שלשום בבית הדין הארצי לעבודה הצהיר סבח כי הוא ושותפו הירדני מוכנים לחתום על הסכם עם קרן ויולה לרכישת המפעל: "הכסף מוכן, והערבות הבנקאית הוצגה לסגן היו"ר אודי אמיר". לדבריו, השותף הירדני היה אמור להגיע לישראל ולהופיע בפני בית הדין אך לא הצליחו להשיג לו ויזה בזמן. "הכל ערוך ומסודר ומחכים לברכת ביה"ד", ציין.

מה יעלה בגורלם של עובדי נגב קרמיקה?(צילום: חיים הורנשטיין)

"אנחנו יודעים שצריך לעשות במפעל צעדים כדי לקחת אותו למקום טוב יותר", אמר לוי. "אנחנו מאמינים בעבודה יסודית. נפגשנו עם צמרת משרד הביטחון בשבוע שעבר. אנחנו ספקים מוערכים שלהם. אנחנו מקיימים קשר רציני ויסודי עם קבוצת המוכרים כדי לבחון את האפשרויות השונות. אנחנו עובדים זה זמן על לב העסקה. אנחנו מאמינים שאנחנו הגוף הנכון ביותר לקדם את זה, לא תוך פיזור הבטחות אלא מתוך אחריות רצינית והבנה אמיתית".

לפני שבוע הודיע שמואל דונרשטיין, בעלי רב בריח, שניהל מו"מ עם ויולה לרכישת המפעל (בסיוע אמיר חייק), שהוא נסוג מהמהלך. לדבריו, "לא הצלחנו להגיע לעמק השווה עם בעלי נגב קרמיקה על תנאים מסחריים שיאפשרו לנו לקבל לידינו את המפעל ולהפעילו לאורך זמן ללא סיכון מצד רב בריח". דונרשטיין דרש כי המדינה תתחייב במכרזים לרכוש כמות מסוימת מהמפעל וגם מחויבות של נגב קרמיקה לרכוש אריחים מהמפעל, אך הדרישות לא נענו.

רוני קריאף (51), שהיה מנהל מחלקת תנורים ועבד במפעל 32 שנה, אמר אתמול כי "המצב הכלכלי שלנו הידרדר. כל אחד ניסה למצוא עבודה חלופית שתכסה את המשכורת שהיה מקבל". לרוני ארבעה ילדים, אחד מהם, בן 14, חולה במחלת מעיים.

 "יצאתי לעבוד כי המצב הכלכלי שלי הורע. יש לי ילד חולה בבית ואני צריך לקנות לו תרופות. הגענו כמעט לפת לחם. אני לא מאמין שהמפעל יינצל. למפעל יש פוטנציאל להמשיך לעבוד ולהרוויח, אבל יש לו חובות גבוהים. מי יכול לרכוש מפעל כזה? כל התקווה שלי, כשחיכיתי בבית והאמנתי שהמפעל יעבוד, נעלמה. אנשים רוצים לקנות מפעל נקי בלי חובות. המפעל היה הבית השני שלי. לפעמים אני עוצר לידו ומזיל דמעה. תקומה למפעל אני לא חושב שתהיה. אבל אולי יקרה נס".

חיים סויסה (48) עבד במפעל 26 שנה. הוא אב לשלושה ילדים. "אני לא רוצה לחזור אחורה לימים הקשים", הוא אומר. "מהיום הראשון למאבק, כשהייתי באוהל, אני אופטימי. עד שלא יאמרו לנו שהמפעל נסגר, אני מאמין שיכול להיות משהו. אני מחכה לראות מה יקרה. אם לא, אתחיל ללכת לראיונות עבודה. תמיד יש לי תקווה".

"אין כדאיות"

כאמור, לפי החלטת בית הדין לעבודה בעלי המפעל – קרן ויולה והמשקיע יריב לרנר – היו מחויבים לשלם לעובדים שכר במשך שלושה חודשים, למרות שהמפעל חדל לעבוד. תקופה זו הוכרה על ידי בית הדין לעבודה, בלחץ ההסתדרות. המפעל נמצא בבעלות חברת מבני תעשייה, וקרן ויולה ולרנר מחויבים לתשלום שכ"ד עד 2025. מדובר ב־22 אלף מ"ר שוויולה תנסה לחפש להם שוכר־משנה. את ציוד המפעל המתקדם, שהושקעו בו עשרות מיליוני שקלים, ינסו הבעלים למכור בחו"ל.

קרן ויולה ולרנר רכשו את נגב קרמיקה באפריל 2017 וכבר אחרי חמישה חודשים טענו שלא כדאי כלכלית להמשיך ולהפעיל את המפעל. המפעל נרכש לאחר שצבר חובות בסך 700 מיליון שקל, רובם עקב ההחלטה של נגב קרמיקה להקים מפעל חדש עם כושר ייצור לכל המזרח התיכון לאריחי פורצלן יוקרתיים, אך הוא לא הצליח להתחרות באריחים זולים מטורקיה ולא פרץ לשווקים בחו"ל. החברה־האם, אפריקה ישראל, נקלעה לקשיים במקביל, ונגב לא הצליחה לשלם את חובותיה והוצעה על ידי הבנקים למכירה. הבנקים מחקו חלק גדול מהחובות, וקרן ויולה לקחה על עצמה חוב של 260 מיליון שקל. יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן ניסה בשבועות האחרונים לתווך ולמצוא רוכש, אולם עד כה ללא הצלחה.